שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ס״א סימן י״ב

והנה הכו"פ תירץ להא דמקשה הנ"ל ללמוד רוב מקרא דעולה דהא ספק מותר מה"ת וע"ז כתב דקושית הש"ס היא מעולה דאיך מקריבין בשבת ע"ש. ובחנוכה ב' מקץ שנת תרי"ז הקשה אותי אחד מתלמידיי נ"י דהרי הרמב"ם כתב פ"ט מט"מ דבין בעריות ובין בשבתות דספק להקל אף דאתחזיק שבת. והשבתי דלק"מ דכוונת הרמב"ם אם יש ספק אם מלאכה זו אסורה בשבת או לא דבזה ל"ש דאתחזיק שבת דהא יש ספק אם אותה מלאכה נאסר בשבת ומה שייך חזקת שבת לזה. ובזה מיושב מ"ש במהרי"ט בשניות חיו"ד לתרץ הקושיא על הרמב"ם הנ"ל דשפיר יליף הש"ס דבכל הני יש ברירה לברר אם זה טריפה ובמקום דאיכא לברורי הרמב"ם מודה דצריך לברר וע"ז הקשה תלמידי לפמ"ש המהרי"ט שם דתוס' ס"ל כהרמב"ם א"כ מה הקשו מכל הקרבנות דמקריבין בשבת והא קא מחלל שבת דדלמא טריפה היא ומה קושיא הא בספק מותר וכאן ל"ש דאיכא לברורי דאף אם יברר לאחר שחיטה מ"מ חלל שבת בשחיטתו ולפמ"ש א"ש דבשבת דאתחזיק איסורא ודאי ספיקא אסור ושפיר מוכח דאזלינן בתר רובא ורובא עדיף מחזקה דאל"כ הספק אסור דהרי אתחזיק איסור שבת ודו"ק. והנה במ"ש למעלה שטת הרמב"ם דלא הותר כלאים בבגדי כהונה רק בשעת עבודה הקשה אותי הרבני המופלג מוה' איצק מקאזליב נ"י בשנת תרי"ז י"ט אב א' ראה בהא דאמרו בגיטין דף נ"ה שלא יהיו כהנים עצבים ואמרו שם בשלמא לעולא היינו דקרי חטאת ופירש"י דאיכא אכילת כהנים וע"ז הקשה דגם לעולא לא ניחא דהא אכתי יהיו עצבים בשביל שלבשו בגדי כהונה כלאים ואף בעולה שייך זאת והשבתי בראשית ההשקפה דהנה רש"י פירש שלא יהיו עצבים שאכלו חולין בעזרה ולמה לא פירש שהקריבו חולין בעזרה וע"כ משום דאכילת איסור מאיס טפי וכמ"ש התוס' בחולין ה' וכ"כ בספר טיב גיטין וא"כ ממילא מכלאים ל"ק דעצב ל"ש רק מאכילת איסור דנפשו של אדם חותה מן האיסור ולכך כשאכל בשוגג אינו משלם כמבואר ביו"ד סי' קי"ט משא"כ בשאר איסורים ל"ש נפשו של אדם חותה מן האיסור. ובלא"ה י"ל דבאמת כבר כתבתי למעלה מ"ש הרב מוהר"מ בנעט ז"ל דהוה דבר שא"מ רק דפ"ר אסור בדאורייתא ובפרט בדבר שאסור בהנאה. ולפ"ז באמת כל שהי' יכול להיות שיחזיר לו דמים ואז הוא מקני או שימחול לו וא"כ עכ"פ פ"ר לא הוה ואינו ברור שיהיה איסור ובכה"ג שוב הוה דבר שא"מ ודו"ק. ובלא"ה נראה דעולא לשטתי' דס"ל בשבת כ"ט ב' דבגדולים ד"ה מותר אף לר"י דס"ל דבר שא"מ אסור אפ"ה בלא אפשר מותר ואם כן ממילא לדידן דדבר שא"מ שרי ממילא כל דא"מ אף בפ"ר שרי ולר"י ל"ק כלל דהא לדידי' מה"ת מכפר ושוב לא הוה כלאים ודו"ק. ובלא"ה נראה דכיון דבשאר איסורים דפסיק רישא ולא ניחא ליה שרי כמ"ש בזבחים דף צ"א ועיין בהרא"ש פרק שמנה שרצים ובפ' הבונה ודבריו סותרים זא"ז ועמ"א סי' ש"ך ובדרוש שנת תרט"ז הארכתי בזה וא"כ שוב כל שכהנים עצבים שוב הוה פ"ר דלא ניחא לי' ובודאי שרי בשאר איסורים ודו"ק.