שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ס״א סימן י״א

והנה הפר"ח הביא בכללי הספיקות ראי' לשיטת הרמב"ם דספק מה"ת לקולא מהך דאמר ר"ל ביומא דף ע"ד דלר"ל הך ברייתא דכל חלב הוא אסמכתא והביא ראי' דאי מדאורייתא אצטריך קרא למעוטי ספיקא וא"כ קשה הא הברייתא כללה גם כוי בהדי ח"ש ושם הוה ספק תורה וע"כ דמה"ת אזל לקולא ועיין כו"פ ושעה"מ בטומאת מת מ"ש בזה ולפע"ד נראה דלק"מ דהנה הברייתא אמרה אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה כוי וח"ש שאינו בעונש אינו באזהרה ת"ל כל חלב ולפ"ז אף אם ספק מה"ת להחמיר אבל באזהרה בודאי אינו דאף כרת ביד"ש כל שהוא ספק אין עונשין וגדולה מזו כתב הרמב"ם פ"ט ממלכים דאף בהמה אין הורגין מספק ע"ש ומכ"ש שלא נכרת מספק וא"כ אף שאסור מה"ת מ"מ דמי לח"ש וזהו שכלל הברייתא כוי וח"ש ועכו"פ שנדחק למה כללו בחדא ולפמ"ש א"ש דכל שאינם בעונש ה"א דאינו באזהרה ולזה מרבי מכל חלב וז"ב. ובזה מיושב קושית התוס' ד"ה כיון שהקשו דלמה לי' לר"י לחדש טעם דחזי לאצטרופי ת"ל דהא כתיב כל חלב לרבות ח"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת שאני חלב דחזינן דהתורה רצתה להחמיר דאף שאינו בעונש ישנו באזהרה אבל בשאר איסורים מנ"ל שיהי' אזהרה כל שאין כאן עונש ולכך אמר מסברא וא"כ גם בחלב הוא מצד הסברא ודוק היטב. ובזה מבואר היטב דברי רש"י שכתב בד"ה אין לי דגבי עונש לא כתיב כל אחלב אלא אאוכל דכתיב כל אוכל חלב והדבר תמוה דבפסחים דף מ"ג אמרו בהדיא דכל אוכל חלב מרבה הנאכלין ולפמ"ש א"ש דרש"י דייק דע"כ הך ברייתא לא מרבה אנאכלין רק על אוכל דאל"כ למה כלל כוי וח"ש דלפמ"ש עיקר הוא בשביל דאינם בעונש וע"כ דעונש לא הוה בח"ש וכמ"ש. ובאמת לפי מה דמסיק דמדרבנן ואסמכתא בעלמא וגם לר"י כל דכוי ספק הוא א"א לרבות כוי דהא אצטריך קרא לרבות ספיקא כקושית הש"ס ולכך דרשו דרשה אחרת דקאי על הנאכלין והיינו חולין כדדרשו בפסחים שם. ובזה יש לישב קושית התוס' הנ"ל דלכך לא יליף ר"י מכל חלב דבאמת אם נימא דקאי כל על נאכלין א"כ י"ל דשאני חלב דגלי קרא וא"כ אין ראיה לשאר איסורים ולכך יליף ר"י מסברא דשאר איסורים ג"כ שייך חזי לאצטרופי ודו"ק היטב.