שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ס״א סימן י׳

ובזה נלפע"ד מה שהרמב"ם הקיל בקטלנית דאינו איסור רק לכתחלה ואם עבר ונשא אין מפרישין אותם והיינו משום דקטלנית היא בכלל דברים שחשו משום סכנה כמו בגלוי וכדומה וכמ"ש הרמב"ם בתשובה שזה הוא בכלל דלא יאכל דבר שאסר גינאה ע"ש וא"כ כיון דספיקות מה"ת לקולא אף בספק סכנה רק דמדרבנן החמירו לכך כל שעבר ונשא אין בידינו כח להוציא וחשש דרבנן אין כח להפקיע קדושי תורה ואין לכפות על הגט דהו"ל גט מעושה וז"ב לפע"ד ולכך לדידן דס"ל כהרשב"א דספיקות מה"ת לחומרא א"כ מכ"ש ספק סכנה ולכך מחמרינן. ובזה נלפע"ד מה דמבואר בסי' ט' באהע"ז דאם מת בדבר אין חשש והוא מהריב"ש דתלינן במכת מדינה ולפמ"ש יש לתלות מרגניתא בדבר דהנה כבר כתבתי דלהרשב"א ספק איסורא לחומרא מכ"ש ספק סכנתא אבל הרשב"א מחלק דדוקא ספק הבא בתולדה אבל ספק הבא במקרה לא חיישינן מה"ת וא"כ בשלמא כשמתו מיתת עצמם כל דיש לחוש שהיא בתולדתה מעיינה גורם להמית אנשי' ואף למ"ד מזל גורם מ"מ בתולדתה נולדה במזל הזה ולכך יש להחמיר מדאורייתא אבל כל שהיתה מכת מדינה א"כ ספק הבא במקרה הוא דדלמא המקרה של המדינה גרם לו למות וא"כ בכה"ג לא מחמרינן רק מדרבנן ומדרבנן שוב אין מוציאין וגם בכה"ג י"ל דלא חשו כלל ויותר תלינן ברוב אנשי המדינה מלתלות דמעיינה או מזלה גורם. אברא דלכאורה יקשה על הרמב"ם דהרי מצינו בתורה שיהודא חשש ואמר עד כי יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו ופרש"י דהוא משום חשש קטלנית אבל ל"ק דהרמב"ם יפרש כפירוש הרמב"ן שם. אך לפע"ד נראה דנראה דאף דלהרמב"ם ספק סכנה לא מחמרינן מה"ת היינו אם הוא אינו רוצה להקפיד לא אכפת לן ואזלינן לקולא וכל שהדין כן שוב לא יזיק הסכנה דיש כח בשומרי התורה שלא יזיק אף שיש סכנה וכמ"ש הר"ן בדרושיו. אמנם זה כשהוא בעצמו בר דעת ואומר שזה ניחוש ובפרט להרמב"ם שאינו רק על צד הניחוש בלבד א"כ הרי אמרו בזוגות מאן דקפיד קפדינן בהדי' ומאן דלא קפיד לא קפדינן אבל שם דשלה הי' קטן ואין לו דעת להבין א"כ יהודא הי' אסור לצוות לשלה שייבם ודלמא יסתכן וע"כ אמר עד כי יגדל שלה בני ואז אם לא יקפיד יוכל ליבם וז"ש כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו וא"כ יש חשש בדבר וניהו דמה"ת לקולא היינו באם זה רוצה להקל אבל אם אינו בר דעה לא יוכל אחר להקל ולא לחוש לסכנתו של זה וז"ב מאד. ובזה נסתר מ"ש זקני הח"ץ ז"ל סי' א' דאף ביבמה שייך חשש מדלא רצה יהודא להשיא לשלה בנו ולפמ"ש באמת הוא לא הי' בידו כח לצוות לאחר שיסתכן וכמ"ש ודוק. ובזה יש לי לפרש מ"ש צדקה ממני כי ע"כ לא נתתיה לשלה בני וערמב"ן שם ולפמ"ש י"ל דבאמת היתה שומרת יבם שזינתה רק זה אם שומרת ליבם אבל אם יש חשש קטלנית ואולי ירצה לחוש לחשש קטלנית לא תוכל לכופו שייבם אותה וא"כ שוב לא היתה שומרת יבם כלל וז"ש צדקה ממני כי ע"כ לא נתתיה לשלה בני דשמא לא ירצה ליבם וממילא היא אינה שומרת יבם ודו"ק ולפמ"ש הנו"ב לחדש דכל דהיא עשירה ל"ש מזל גורם וא"כ כיון שהרתה ליהודא ולא קטלתו א"כ ל"ש חשש מעיין גורם ולא חשש מזל דהרי היתה כלת יהודא ויבמתו וא"כ שוב ל"ש חשש וז"ש צדקה ממני. עוד יש לי לפרש לפמ"ש הרמב"ם דאינו רק ע"צ הניחוש והפחד וא"כ היינו רק למאן דקפיד ולכך כיון שיהודא לא ידע שהיא כלתו לא שייך חשש דקטלנית כיון דהי' בשוגג וא"כ זה שאומר צדקה ממני והיינו שעשתה חכמה גדולה שאם ידעתי אולי הייתי חושש לקטלנית כי ע"כ לא נתתיה לשלה בני משום חשש קטלנית לכך יפה עשתה שלא גלתה לי ודוק היטב.