שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק נ״ט סימן ח׳

והנה בשנת תרי"ז ד' בהר ל"ד למב"י הי' ד"ת אצל הדיינים שלי באחד שנתן שטערין טיכל לסרסרנות אלמנה שתסרסר אותו להלוות לאחד שילך בעד עסקא וא"ל שתגיד לו קודם האיש אשר רוצה להלוות אולי אינו נוח לו וכן הי' שהגידה לו ולא רצה אח"כ באה שנית ואמרה לו שיש אחד שרוצה להלוות ונתן לה השט"ט ובהליכתה נאבד מידה השט"ט ואח"כ נמצאת הגניבה ונמסרה ביד השר מהפאליצייא ובדיניהם מגיע להמוצא עשרה פ' לפי ערך השווי המציאה ועתה שאלו על מי חל הוצאה זו שהסרסרנות טוענת אולי לא הי' רוצה זה שפלוני ילוה לו ונמצא לא נעשית ש"ש כלל ופטור אני מגנבה ואבדה. והנה בראשית ההשקפה אמרתי מהא דמבואר סי' קפ"ז לשטת הרשב"ם והי"מ בר"ן הובא ביתה יוסף שם דבהליכה חייב דהוה ש"ש שמא יתרצו בבית חמיו ונהנה ונעשה ש"ש וכן מבואר סי' קפ"ה ס"ח לענין סרסור שנאבד מידו טבעת שחייב אף דספק שמא לא הי' מוצא מי שיקנה וה"ה בזה דמ"מ נתרצה להיות שומר וטעמא נלפע"ד דהדבר פשוט לפמ"ש התוס' בכתובות דף נ"ז ב' דירדה תורה לסוף דעת השומרים שנתרצה להיות שומר כפי מה שמתחייב א"כ גם כאן אדעתא דהכי נחית הסרסור שיתחייב כשיאבד דהרי נהנה שנותנים לו להיות סרסור ועפ"י הרוב הוא משתכר בזה ולפ"ז ה"ה כאן דנתחייבה לשלם בעד שכר סרסרות. אמנם לכאורה הי' נ"ל דאם נימא דבשומר אומרים הש"ל וכמ"ש הש"ך סי' שס"ג דלא כמהרש"ל ועיין מ"א סי' תמ"א ומ"ש בגליון הש"ך והמ"א בזה א"כ גם כאן כיון דעכ"פ גוף השט"ט ישנו בהפאליצייא א"כ יכולה לומר הש"ל טול קח לך. אך ז"א דהרי א"א לו לקחת דהרי מחקי המלך שמגיע ע"פ למאה והדבר דומה למ"ש בב"ק צ"ח הזורק מטבע של חברו לים דאף במים צלולים ורואה הדבר מ"מ חייב עכ"פ לשכור בר אמוראה לשוט אחריו וה"ה כאן על כל פנים צריך לשקול כסף בעד שכר מי שמסר לבית הפאליצייא ודו"ק.