שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק נ״ט סימן ט׳

ודרך אגב ארשום מה שנתחדש לי בשנת תרי"ט ניסן ד' אחרי בעת למדי עם תלמידיי נ"י סי' תמ"ג באו"ח ובח"י שם סק"ז מה שהשיב להגאון מוה' עוזר ז"ל בעל אבן העוזר ושם חידש דכל דנגנב במועד שייך לחייבו על שפשע שלא מכר דהרי לא הי' יכול לומר הש"ל דתוך המועד מצוה לשרפו ול"ש הש"ל וא"כ אף שנאנס חייב דהו"ל כתחלתו בפשיעה וסופו באונס דחייב ובאמת לא הי' צריך לזה לפי דבריו דכל שא"י לפטור עצמו בהש"ל שוב חייב על הפשיעה הקודמת. אך על גוף דבריו נלפע"ד לפקפק דכל דבתוך הפסח הכל מצווים עליו לבערו והו"ל כשרוף שוב ל"ש שמירה דעל עפרא לא הוה שומר ולפע"ד דומה למי שנתן לו דבר לשמור על איזה זמן ובתוך משך הזמן איזה ימים התנה עמו שלא יהי' שומר דאז פשיטא דבאותן הימים אינו שומר כלל וה"ה כאן כל דהוה כשרוף שוב ל"ש תורת שמירה ואף די"ל דכאן גרע כיון דיכול למכור שוב הו"ל תורת שומר דז"א דגם אם הי' מוכר לא הי' לו דין שומר שהרי מכרו לאחר ואסור להיות שומר וא"כ שוב על מה שפשע שלא מכר הי' יכול לומר הש"ל וא"כ עד פסח לא נתחייב כל דיכול לומר הש"ל ובפסח כלתה שמירתו ואחר הפסח אם הי' בעין הי' נעשה שומר מחדש וכל שנגנב פטור דש"ח הי' וז"ב כשמש לפע"ד. אברא דעדיין קשה דאיך יהי' נעשה אח"כ שומר הא על א"ה אינו נעשה שומר ומה ישמור הא אינו שוה כלום ואולי כיון דמתחלה נעשה שומר קודם הפסח אף שבהמשך הזמן כלתה שמירתו כל שלא החזירו נתחייב משעה שקיבל השמירה. ובזה נלפע"ד מ"ש רש"י בדף צ"ח אדמפלגי בשאור לגבי שומר לפלגי בגזל חמץ ועבר עליו הפסח ודקדקו בת"י שם למה כתב רש"י דלפלגי בגזל חמץ הי' לו לומר דלפלגי בשומר על חמץ ולפמ"ש יש לומר דאם הי' פליגי בשומר היינו אומרים דבחמץ ל"ש בשומר דיאמר הש"ל דהא אפשר לומר כל דכלתה שמירתו תו לא מצי לומר הש"ל דדוקא במחזירו בשעה שהוא שומר שפיר אבל כאן בחמץ כבר כלתה שמירתו בתוך הפסח והו"ל כשרוף ושוב א"י לומר הש"ל ולכך כתב רש"י לפליגי בגזל ודו"ק. עוד נלפע"ד דבר חדש דכאן ל"ש לחייבו כלל כשהי' ש"ח דהנה הרשב"א הובא בשטמ"ק ב"מ דף צ"ד גבי הא דאמרו בשקנו מידו והקשה הראב"ד דשכירות א"צ קנין וכתב הרשב"א דל"ש להתחייב אלא מי שיש לו הנאה כש"ש וערב וכדומה ואדרבא ש"ח שחייב בפשיעה צריך להבין למה יתחייב וצ"ל משום שזה סמך עליו ונשען על שמירתו ונאבד בפשיעתו הוה קרוב למזיק יעו"ש ולפ"ז כאן דל"ש לומר שנשען על שמירתו דהרי המפקיד צריך לבערו ואף שהנפקד אסור לו לסמוך ע"ז היינו מטעם השבת אבדה אבל הוא לא סמך ע"ז ושוב פטור ול"ש לחייבו אף בפשיעה מיהו אם נימא דהוא משום השבת אבדה שוב נעשה ש"ש משום פרוטה דר"י ושוב חייב דהו"ל ש"ש. אך ז"א דכל שלא מכרו ולא עשה מצוה דהשבת אבידה לא נעשה ש"ש ושוב פטורים על פשיעה דזה לא סמך ע"ז ודו"ק. ומ"ש הח"י לענין אפוטרופוס שלא מכר חמצו של היתומים דודאי פטור דפשיעה ודאי לא הוה ואפוטרופוס אינו חייב רק בפשיעה לפע"ד אדרבא אפכא מסתברא דודאי בשאר נפקד ל"ש לחייבו דהא המפקיד הי' לו לשמרו ולמכרו אבל יתמי דלאו בר מכירה הן א"כ ודאי שאפוטרופוס פשע ודו"ק היטב. והנה מה דנחלקו אי אומרים בא"ה הרי שלך לפניך לפע"ד הדבר תלוי אי א"ה יש להם בעלים דאם נימא דאין להם בעלים א"כ מה מחזיר לו אבל אם יש להם בעלים הרי מחזיר לו מ"מ הדבר וברשות בעלים הוא. אברא דחמץ שעבר עליו הפסח לכאורה הי' נראה דודאי אין לו בעלים כלל שהרי בפסח הכל מצווים עליו לשרפו והו"ל כשרוף כמ"ש הח"י ושאני כל איסורים דעכ"פ אינו מצווה לשרפו משא"כ בזה וצ"ל דמ"מ כל דעבר עליו הפסח ולא שרפו שוב אינו רק קנס דרבנן וניהו דעבר מ"מ כל שכבר עבר אכתי יכול לומר הש"ל. ובזה נראה דלכך ציין על חמץ בפסח ולא על שאר איסורים כגון תרומה ונטמאת וגם הא דאמר דא"כ לפלגי בחמץ בפסח ולכאורה מה עדיפתא דחמץ עד שיקשה למה לא פליגי בזה ולפמ"ש י"ל דאם הי' סברא דפליגי בא"ה אי אומרין הש"ל הי' מסתבר דיפלגו בחמץ בפסח דכחא דהיתרא עדיף אף בחמץ ר"י מתיר וע"כ דזה סברא פשוטה דאמרינן הש"ל ופליגי רק משום דיכול לומר הוה מעריקנא ובלא"ה י"ל דחמץ בפסח כיון דאם יעבור עליו הפסח יהי' מותר שוב מקרי טפי בעלים דעכ"פ מצינו היתר כל שיעבור אבל כל איסורין הן באיסורן קיימין לעולם וא"כ שפיר אמר דא"כ לפליגי בחמץ בפסח ויהי' רבותא אליבא דחכמים. (מכאן עד סוף הענין חסר ערך חצי עמוד כת"י שהדיו מטושטש מאד וא"א לקרות).