שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק נ״ט סימן ג׳

והנה בשנת תרי"ב בחורף כ"ז שבט כשלמדתי עם תלמידיי ה"פ בהגיענו לסי' תמ"ג במ"א ס"ק ה' במה שנסתפק אם הי' לו משכון אם יכול לומר הש"ל וחייב לפרוע מעותיו או דלמא כיון דפשע דהו"ל למכרו הפסיד מעותיו וכתב כיון דמלוה על המשכון דין שומר יש לו ובשומר אומר לו הרי שלך לפניך ה"נ במשכון והוא חייב לשלם מעותיו וע"ז שאל ש"ב החריף תלמידי מוה' אברהם נ"י נכד הגאון בעל ים התלמוד ז"ל דכיון דהזיקו ניהו דהוה היזק שא"נ מ"מ לצי"ש חייב וקי"ל דכל שחייב לצי"ש אי תפס לא מפקינן מיני' א"כ זה יכול לתפוס בעד הזיקו וא"י לומר הש"ל דמ"מ הזיקו והוא שקיל בעד הזיקו ויפה הקשה. ולכאורה רציתי לומר דדעת הריב"ש דאף דחייב לצי"ש אי תפס מפקינן מיני' ועש"ך סי' ע"ב בחו"מ ובמלמ"ל פכ"א ממלוה בתוך התשובה ומה גם לדעת היש"ש ודוקא במזיד ועשו לו החומרא הוא דאם תפס מפקינן מיני' אבל גם ז"א דהא בהיזק שא"נ דחייב מדד"ג ובזה אם תפס לא מפקינן מיני' כמבואר בחו"מ סי' א' דבאמת חייב בדיני אדם רק דלא נוכל לדונו ואף די"ל דהיזק שא"נ פטור בדיני אדם רק לצי"ש מ"מ נראה דגם בזה אי תפס לא מפקינן מיני' וא"כ יכול לתפוס בעד הזיקו ולאו דמי א"ה קשקיל דהוא הזיקו קשקיל כדאמרו בגוי שנסך יין דהו' כמקלי קלי והוא דמי הזיקו קשקיל והיא קושיא גדולה.