שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק נ״ו סימן ה׳

אמנם אחר העיון הדבר נכון דע"כ לא מבואר בש"ע דבראו דבר מכוער לא מוקמינן בחזקת כשרות רק בראו דבר מכוער ששם ודאי על כל פנים חזינן שאינה בחזקת כשרות לגמרי אבל כאן ניהו דלרשב"ג לא תלינן באשתהי היינו משום של"ש הרוב כ"ז שלא נולד ולכך בעי בשהה שלשים יום שאז יש לו רוב דלא משתהה אם הי' נפל ורוב המולידים אינם נפלים וכמ"ש התב"ש אבל על כל פנים ל"ש לומר לרשב"ג דמקרי אתרע חזקת כשרות דאדרבא כשנימא חזקת כשרות ע"כ יש לנו לומר דאשתהי דלא אתרע החזקה וניהו דלרשב"ג ל"מ זאת אבל עכ"פ לא מגרע חזקת כשרות וז"ב. ובזה עמדתי על לשון חז"ל דאמרו כיון דאיכא רשב"ג דאמר משתהי כרבים עביד וקשה אם כן נוכל לומר להיפך דעבד כרשב"ג ואף דרשב"ג הוה יחיד לגבי רבנן כיון דאיכא רבי דס"ל כוותי' תלינן דאשתהי ואדרבא יותר יש לומר דקיי"ל כרשב"ג כמו שהוא באמת דקי"ל כרשב"ג ועל רבי לא סמכינן רק לסניף לסברת רשב"ג ולפמ"ש באמת עיקר סמיכתו הי' על רבי דלדידי' תלינן באשתהי אף בבן שמנה ובלי רוב וגם לא מצריך שהה שלשים יום ושמנה ואם כן שפיר הוה חזקת כשרות רק דעל רבי לא מצי למסמך דהלכה כרבי מחברו ולא מחבריו והרי הת"ק פליג והם רבנן דפליגי ארשב"ג והם רבים לכך אמר כיון דאיכא רשב"ג דס"ל דמשתהי אף דהוא בעי שיהי' חי שלשים על כל פנים בסברת משתהי ס"ל כרבי שפיר נוכל לצרף אותו שיהי' מקרי רבים וזה דאמרו כרבים עביד אבל באמת עיקר סמיכתו הי' על רבי בלבד ובזה נלפע"ד הא דלא תלינן באשתהי רק עד י"ב חודש ורבה לא עבד עובדא רק ביב"ח ובן מבואר בש"ע סי' ד' סי"ד ולכאורה טעמא בעי ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבאמת כבר כתבתי דכל דאיכא ריעותא לא תלינן בחזקה כמבואר בש"ע שם ולפ"ז הא אמרו ביבמות דף מ"ב דלאחר שלשה חדשים ניכר העובר וא"כ כל שלא הוכר העובר אצלה לאחר שלשה חדשים אם כן אין לך ריעותא גדולה מזו וכדאמרו שם דניכר והטעם דאשה מחפה ל"ש בזה ואדרבה זו הי' לה להכיר עצמה אם אמת כדברי' שמבעלה נתעברה כדי שלא תהי' בחשד אחר כך אם תלד ואם כן איכא רעותא ולא תלינן וע"כ דבאמת הכירו עוברה לאחר שלשה רק כששהתה עד יב"ח נסתפקו אם אולי לאחר שיצא בעלה זינתה עם אחר ועל כל פנים לא נשתהה כ"כ ואם כן עד יב"ח יש לתלות אבל ביותר מיב"ח שוב אין לתלות אך באמת עדיין תמוה דאם כן כל שהוכר עוברה בג"ח לאחר יציאת בעלה אם כן בודאי יש לתלות דמשתהא שאל"כ הרי ע"כ חזינן דאשתהא ואולי כיון דלא תלינן באשתהי הו"א דאז מה שניכר עוברה הי' מבעלה אבל זה הפילה ויולדה אחר לתשעה חדשים כמנהג הנשים ולכך לא תלינן יותר מיב"ח דאז גם בזה איכא רעותא גדולה ולא נודע איך אשתהי כ"כ ודוק היטב כי יש לי להאריך בזה ואכ"מ. ועכ"פ נתבאר דלא כהדג"מ הנ"ל. והנה לפע"ד נראה דלהתב"ש דהשהה בלבד אינו מועיל להוציא מידי ספק נפל רק בצירוף רוב המולידין מולידין בני קיימא אם כן י"ל בנדון המהרש"א שכתב דאם לא כלו חדשיו ויום השמיני הוא ביו"ט דלא חזי לשחיטה דמוקצה הוא בה"ש בזה נלפע"ד דבאמת לא מקרי מוקצה דעל כל פנים הרוב מעיד שהוא בן קיימא ורק דיש חשש דרבנן ואם כן כל ששהה שמנה ימים רק דבה"ש לא אברר עדן אם הוא יום השמיני בזה ודאי ל"ש מוקצה דהרי הרוב מסייע ובאיסור דרבנן ודאי ל"ש מוקצה לשטת רש"י בביצה דף ל"א וגם להתוס' דחולקים כאן מקרי מחמת יום שעבר אבל לפי הדג"מ לרשב"ג כל סמיכתו היא רק מחמת הרוב אינם מתקיים שלשים יום אבל הרוב דאינם מולידים נפלים ל"ש דיש רוב להיפך דלא תלינן באשתהי דרוב אינם משתהים ואם כן כיון שעיקר הסמיכה על מה דיום השמיני הוציאו מכלל נפל וזה אינו ברור דדלמא באמת לא יחי' אם כן אף דהוה מוקצה מחמת יום שעבר בכה"ג דצריך שיהי' ברור להוציא מידי נפל אמרינן אף מוקצה מחמת יום שעבר ובצל"ח תמה על המהרש"א ולפמ"ש מדויל ידי' משתלים דלדידי' ודאי ל"ש כאן מוקצה מחמת יום שעבר וכמ"ש ועכ"פ נלפע"ד דבלא כלו חדשיו עד היום כמ"ש התוס' ואם כן במעי אמו ל"ש רוב כמ"ש התב"ש ואם כן פשיטא דל"ש בזה מוקצה מחמת יום שעבר דהא בעינן שיכלה חדשיו בבירור להוציא מידי ספק נפל ומה"ת לתלות באשתהי ונימא דכלו חדשיו עד היום והא כ"ז שהוא במעי אמו לא הי' לו חזקת חיות ורוב הנולדים כמ"ש התב"ש ואם כן פשיטא דלא מקרי מוכן עד שיכלו חדשיו בבירור ודברי התוס' נכונים לפי שטת התב"ש וכמ"ש ודו"ק היטב. ובזה אמרתי ע"ד הפלפול הא דהקשו התוס' בערכין דף ח"י דל"ל קרא דשנתו שלו ולא של מנין עולם דהא לא משכחת כלל כבשים לתמידי ר"ה דאם נולד קודם ר"ה מיד שנכנס ר"ה הרי הוה בן שתי שנים ואם לא נולד עד ר"ה הוה מחוסר זמן והקש' המלמ"ל דהא משכחת לה בכלו לו חדשיו ומזה הוכיח דלקרבן פסול אף גם אם כלו חדשיו ע"ש בפ"ו מאיסורי מזבח ה"ח ולפמ"ש אין ראי' דאכתי תקשה לרבה דאית לי' מוקצה דאורייתא האיך משכחת לה תמידין דהא הוה מחוסר זמן דבה"ש עדיין לא נולד כלל והוה מוקצה וא"ל דנולדה בה"ש דשוב הו"ל ספק שלא הי' ער"ה עדן ובפרט משום דהוה בת שתי שנים ובה"ש מקרי אקבע איסורא כמ"ש הרמב"ם בפ"ח משגגות וגם להרמב"ם הו"ל ספיקא דאורייתא באקבע איסורא דלא אזלינן לקולא ועיין לח"מ פ"ח משגגות שם ומכ"ש להסוברים דספיקא דאורייתא מה"ת בחומרא א"כ לא בעינן אקבע איסורא כלל ושפיר הקשו עכ"פ לרבה דס"ל מוקצה דאורייתא והאיך משכחת לה ובלא"ה קשה הדבר לדעת בבהמה במלוי חדשים בבירור ועיין תב"ש סי' ט"ו ס"ק ט"ז וקשה לצייר שהתמידין של ר"ה היינו מצטרכין לגדל ולעיין היטב שיהי' נודע כלו חדשים בבירור מיהו מ"ש דהוה מוקצה לרבה לכאורה יש לומר דלא שייך מוקצה דהי' יכול לשחטו בעודה במעי אמה כמ"ש התוס' בביצה כאן ותירוצם דאסור מדרבנן ל"ש בזה אמנם נ"ל דאף אם הי' שוחט בבה"ש שוב מקרי נולד אז והו"ל בן שתים דדלמא עדיין ער"ה הוא והו"ל בן שתים מיהו י"ל כיון דלא נולדה רק שכשחטה במעי אמה לא מקרי בן שתים ולא הי' מחוסר זמן אך ז"א דהי' צריך לשחטו בשחרית ר"ה ושפיר הוה מוקצה מיהו י"ל דזה אינו מחמת איסור בגופו ולא מקרי מוקצה ועיין בפסחים דף מ"ח דמשמע שם דלרבה דאית לי' מוקצה לא שנא בין זה לאיסור שבגופו והוה מוקצה דאורייתא ע"ש. ואם כן ל"ק על התוס'. עוד נ"ל דבר חדש בישוב קושית המלמ"ל דגם לדידן יקשה דאם מיירי בשכלו חדשיו אתמול א"כ מה נעשה בר"ה שחל אחר שבת דבזמן שביהמ"ק קיים הי' יכול לחול גם באד"ו ר"ה א"כ שוב יקשה דהוה הכנה משבת ליו"ט דאם לא כלו חדשיו אתמול הי' אסור היום מחשש נפל מה"ת ואם כן כאן ודאי הוה נגמרה מאתמול דע"י שכלו חדשיו בעודה במעי אמה נגמר להיות וולד בן קיימא היום ואף דנימא דמיירי בכלו חדשיו כבר ואשתהי אשתהי א"כ ודאי נעשה פעולה יום אתמול במה שהולידה היום דע"כ כלה כל הכחות של הבהמה ולא הי' אפשר שתחזיק הולד יותר ובשבת א"א לשחוט הבהמה ואף לחולה וכמ"ש הר"ן והרא"ש ועיין סי' תצ"ח באו"ח ובמ"א ז"ק י"א דאם הי' שוחט הבהמה מאתמול שוב הו"ל נולדה אתמול והיתה בר"ה בת שתי שנים ולרב מקרי הכנה גמורה והרי לרבה בביצה שנולדה האידנא אמרינן מאתמול גמרה לה והו"ל הכנה ביו"ט אחרי שבת מכ"ש בזה דהיום דאתמול בודאי גרם שהולידה היום כנלפע"ד. עוד הי' נ"ל כל שלא נולדה תיכף בהכנסת היום הו"ל נדחה ובקרבן פסול דלא עלה על דעת שתלד אח"כ והו"ל דיחוי בקרבן דפסול אם נימא דבע"ח נידחין וגם לא נדע אם תלד זכר ואם לא יהי' בעל מום ושפיר מקרי דיחוי דזה א"א לצמצם שתלד בהכנסת היום בצמצום דביה"ש א"א לצמצם וא"כ לא משכחת לה תמידין של ר"ה ודו"ק היטב כי הקב"ה חדי בפלפולא דאורייתא. נחזור לעניננו דעכ"פ דברי התב"ש והכו"פ יש להם יסוד חזק. והנה יש לי להוסיף דבאמת רשב"ג דאמר דשהה שלשים יום באדם דאינו נפל הוא בשביל דרשב"ג לטעמי' דס"ל חיישינן למיעוטא ועיין תוס' חולין דף י"א ובבכורות דף כ"א שצדדו הרבה בזה איך ס"ל לרשב"ג אי חייש למיעוטא ולפ"ז אי נימא דחייש למיעוטא א"כ לכך לא אזיל בתר רובא ורק השלשים יום מוציא מידי ספק ולפי"ז בבן שמנה מועיל השהוי שלשים יום דהא לא אזלינן בתר רובא כלל. ובזה מיושב היטב קושיות התוס' דמנ"ל דרשב"ג ורבנן פליגי בתרוויהו ולפמ"ש א"ש דהא רשב"ג ע"כ דלא אזיל בתר רובא וע"כ דהשהי' הוי הבירור גמור ודו"ק. והנה בהא דהאריך התב"ש והדג"מ בסי' ט"ו אם שחט בדיעבד כשהוא בתוך שמנה ימים ללידתו וספק אם כלו חדשיו אם אסור בדיעבד אני תמה שלא הזכירו דברי התוס' בביצה הנ"ל שכתבו דמיירי בלא כלו חדשיו עד היום והוה מוקצה וקשה דאכתי הוה מוכן דהי' יכול לשחטו אתמול כשהי' במעי אמו וכמו שהקשו התוס' ואף דלא כלו חדשיו והא בדיעבד מותר וא"ל דלכתחלה אסור דהא ז"א דהא זה כבר תרצו בתוס' שם דלכתחלה אסור לשחטו כמו דאין שוחטין בלילה וא"כ הי' להם לשנויי דמיירי דלא כלו חדשיו והי' אסור לכתחלה וע"כ דאף בדיעבד אסור וזה ראי' ברורה לפע"ד. אברא דגוף הדבר תמוה דהא על כל פנים לכ"ע אין בו רק חשש דרבנן ובמוקצה דרבנן שטת רש"י דלא הוה מוקצה ומיהו התוס' חלקו ע"ז ודוק אמנם בגוף דברי התב"ש שחידש בכ"ז שלא נולד לא שייך רוב דרוב אינן יולדת נפלים ולפ"ז ה"ה באדם כ"ז שלא נולד ל"ש לומר דהוה רוב יולדת בר קיימא ולפ"ז תמי' לי דאם כן מה פריך ביבמות דף קי"ט רישא אסיפא ומה קושיא דלשני דאתיא כרבנן דל"ח למיעוטא ודלא כר"מ דלכך ברישא לא תנשא עד שתדע שילדה צרתה דכ"ז שלא ילדה אף שהיא מעוברת דלמא נפל הוא וצריכה להתיבם וליכא רובא אבל בסיפא דהי' לה חמות כל דל"ח למיעוטא אם כן אף שילדה איכא מיעוטא דמפילות ומחצה נקבות והו"ל זכרים מיעוטא ול"ח וע"כ דכל דרוב מתעברות ויולדת חיישינן שיולדת בר קיימא וא"כ שפיר קשה דהו"ל רובא ולמה לא תנשא ולכן הוצרך לאוקמא כר"מ ולפי' הקשה מסיפא וצע"ג על התב"ש וגם בדף ס"ז ביבמות שם מבואר דאף שכ"ז שנולדה שייך לומר דהוה רוב דמולידות בר קיימא ומפילות הוה מיעוטא וע"ש ברש"י ותוס' וצע"ג. ועוד קשה מהך דיצאה מלאה חוששת והא בעית שיצתה מלאה והרוב דילדה דבר קיימא ואמאי תחוש לרוב ואף דיש לחוש שמא כבר ילדה מ"מ עכ"פ לא הוחזקה בחזקת יבום ועיין בחדושי רשב"א שם מ"ש לחלק בין שמא הפילה לשמא תפיל ולפמ"ש כל דלשמא תפיל לא חיישינן שוב לא הי' לה שום חזקה ורוב שוב יש לחוש לשמא תפיל ג"כ וכמ"ש וע"כ דלתניהו לדברי התב"ש וע"ש בספר יד יהושע דאסר באינה חוששין והי' שייך לומר דבזה הסברא נחלקו ר"י ורבנן ויש לישב הרבה ואכ"מ.