שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק נ״ו סימן ד׳

והנה במ"ש למעלה בדברת המהרש"א שכתב דאם יום השמיני הוא ביו"ט דאסור ותמהתי בזה וכעת הי' נ"ל דכוונתו הוא דאם נימא דבעי הז' ימים מעל"ע כמ"ש הפרמ"ג בסי' ט"ו ס"ק ג' אם כן משכחת לה דעד יו"ט לא הי' מעל"ע ז' ימים ולא הותר רק ביו"ט ושוב ל"ש לומר דהוה מוקצה מחמת יום שעבר דהא בבה"ש וגם בלילה לא הוה חזי עדיין ורק היום נגמרו ז' ימים והוה בתחלת ח' דאז השחיטה מתיר עצמו וא"ש דברי המהרש"א. והנה יש ספק אם גם בכלו חדשיו בעינן מעל"ע או לאו. והנה ביולדת לשבעה אין כאן ספק דהרי יולדת למקוטעין לכ"ע כדאמרו בר"ה דף י"א ובנדה דף ל"א דלשבעה ודאי יולדת למקוטעין ואם כן פשיטא דמכ"ש דלא בעי מעל"ע וביולדת לתשעה נחלקו בנדה שם אי יולדת למקוטעין וא"כ עכ"פ מעל"ע ודאי לא בעי אך בבהמה כיון דרבא מבעיא לי' בנדה דף כ"ז אי בהמה גסה יולדת לשבעה ולא אפשיטא אלמא דבבהמה בעי כל החדשים באמת וא"כ י"ל דבעי מעל"ע חדשים שלמים אחד חסר ואחד מלא כפי שהם חדשי השנה במלאותם וא"כ משכחת לה דלא נשלם מעל"ע עד יו"ט ביום ושפיר כתבו התוס' דלא מקרי מוכן עד היום דמיירי דלא כלו לו חדשיו עד היום ולא הוה מוכן בבה"ש ול"ש מוקצה מחמת יום שעבר. אברא דגוף דברי הפרמ"ג שחידש דבעינן מעל"ע הן תמוהים מאד ובלבוש ותב"ש מבואר שם דלא בעי מעל"ע וגם הפרמ"ג עצמו חזר בו בחידושיו באו"ח סי' תצ"ח בט"ז ובפתיחה כוללת להלכות יו"ט וכתב שכבר דחה בספר שושנת העמקים וכ"כ בגליון ספרו ביו"ד שם וא"כ דברי המהרש"א תמוהים ולפע"ד נראה ראיות דלא בעי מעל"ע בהנך ז' ימים מהא דאמרו בשבת דף קל"ו דר"פ ורב הונא אקלעו לבי ר' אידי ועביד להו עגלא תלתא ביממא דשבעה וא"ל אי אתרחיתו עד לאורתא הוה אכלינן מני' ולכאורה תמי' דכי לא ידע ר"א דצריך עד יום השמיני ומקרא מלא הוא ומיום השמיני והלאה ירצה וא"ל דס"ל כשטת האו"ח בשם הגאונים דלהדיוט מותר ספק נפל דז"א דא"כ לא הי' צריך להמתין עד יום השביעי ומריש הוה קשיא לי על הגאונים דאיך יפרשו דברי הש"ס כאן דאמאי המתינו עד שבעה ור"פ ור"ה המתינו עד ח' ומצאתי בכנה"ג בב"י יו"ד סי' ט"ו שהקשה כן כפי מה שהועתק בטורים דפוס וויען בהגהת המהרל"ח שם ומ"ש שם דהגאונים גרסו ועבד להו עגלא תלתא ביומא קמא הוא תימה דניהו דר"א רצה לעשות להם אבל עכ"פ ר"פ ור"ה לא אכלו וא"כ חזינן דאסור וצע"ג ובאמת מה שנסתייע הכה"ג ממ"ש רש"י ה"ג ועבדו עגלא תלתא באמת כפי הנראה קשיא לרש"י דאיך אפשר דעבדו עגלא תלתא להו שיאכלו וע"כ מחק רש"י תיבת לי' והי' גרסתם שעבדו עגלא תלתא והיינו לא לאכילה ובאמת שגם זה תימא דאיך שייך לומר דשחטו בחנם והרי הוא אסור באכילה וגם מה קאמר אי אתרחיתו עד לאורתא אנן אכלינן לי' דמשמע דגם הם היו אוכלין אבל הוא רצה לאכול ביום השביעי ולפמ"ש א"ש דבאמת מיירי שהי' ביום השמיני רק דלענין מעל"ע לא הי' רק יממא שביעאה עד"מ שנולד אור ליום א' בחצות הלילה ונמצא ששלמו שבעה ימים בחצות הלילה ונמצא שבתחלת הלילה לא הי' יכול לשחטו וע"כ אמרו אי אתרחיתו לאורתא דהיינו אם היית מאחר לשחטו עד חצות ולהלן דהוה יותר ממעל"ע של ז' ימים היינו אוכלין והוא חשב דלא בעי מעל"ע ולכך אמרו דשחט לי' ביומא דשביעאה דהיינו שהי' עדיין בתוך השבעה ימים שבעוד לא מלאו השבעת ימים מעל"ע מקרי עדיין ביום שביעי ואני מסתפק להיפך אם נשלם מעל"ע באמצע היום אם המותר מהיום מנינן לי' ליום השמיני אף שלשנת עולם הוי יום השביעי או נימא דלשמיני דאותה בהמה מנינן לי' ולפע"ד נראה ברור דמנינן לשנת עולם דהיינו אף שיש ליום זה יותר מז' ימים מעל"ע כגון שנולד באמצע היום בעינן שיהי' ביום השמיני למנין הימים של עולם ומעתה י"ל דכאן הי' המעשה שנולד באמצע היום א"כ ברי' דר"א חשב שמקרי יום שמיני והוא חדש דבעינן דישהה עד אורתא כנלפע"ד ועדיין צ"ע בכ"ז. והנה במה דמבואר ביו"ד סי' י"ג דבולד הנמצא במעי בהמה אין להתירו אם האם טרפה בשחיטת עצמו דלא ידענו אם הוא בן ט' וכתב הש"ך דאם ממתין עד שמנה ימים שאז מותר וכ"כ בפרישה והתב"ש חולק ע"ז דגם בשהה שמנה ימים או שלשים באדם אינו ודאי שיצא מכלל נפל רק משום דמסייע לי' רוב הנולדים אינם נפלים דהרי רבנן נחלקו דל"מ שהה כלל וא"כ אף רשב"ג דס"ל דמועיל שהה היינו משום דרוב נולדים אינם נפלים אבל כאן שלא נולד מנ"ל דמועיל שהה להוציא מידי נפל וכדבריו אלה בקצרה כתב גם הכו"פ וראיתי בדגול מרבבה שחולק על התב"ש וכתב דלרשב"ג מותר אף בודאי בן שמנה דודאי ליכא רוב הנולדים דכל ההכשר היא משום דאשתהי אבל אין כאן רוב בני קיימא בבן שמנה בבירור וע"כ דהשהה שמנה ימים הוא דבר ברור בודאי דאם הי' נפל לא שהה שמנה ימים בבהמה או חודש באדם וגם לרבנן דנחלקו על רשב"ג לא נחלקו רק בבן שמנה דשם יש רוב דכל הנולדים בני שמנה לא נגמר צורתם בחודש השביעי שהו עד שמנה וא"כ לעומת הרוב שרוב הנפלים לא יחיו שמנה ימים בבהמה ושלשים באדם יש רוב להיפך וע"כ הוי ספק נפל דאוקי רוב בהדי רוב אבל כל שאין אנו יודעין אם כלו חדשיו מהראוי לסמוך על דרוב נפלים אינם משתהים שמנה ימים בבהמה ושלשים באדם זה תורף דבריו ואני אומר דדברי התב"ש והכו"פ נכונים דלדבריו יקשה הא דאמרו ביבמות דף פ"א אי הא דעביד רבא תוספאה באשה שהלך בעלה למדה"י ואשתהי עד תריסר ירחי שתא ואכשרי' כמאן כרבי דאמר משתהא כיון דאיכא רשב"ג דאמר משתהא כרבים עבד דתניא רשב"ג אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל וא"כ ע"כ מוכרח לומר דאשתהה מה שאין כן בכאן מנ"ל לאכשיר ולתלות בשהי' וא"ל דיש לה חזקת כשרות דאם כן אינו ענין לרשב"ג ואף לרבנן הא אינו אלא ספק כמ"ש בדג"מ וכל שיש לה חזקת כשרות נתלה באשתהי ולמה הוצרך לרבי ולרשב"ג ומה קושיא כמאן כרבי ומשני כרשב"ג והא אינו ענין כלל לדרשב"ג בזה וע"כ כהתב"ש דבאמת השלשים יום או השמנה אינו מוציא מידי נפל רק בשביל הרוב דאינו נפל ולרבנן באמת לא תלינן באשתהי וגם הרוב אינו מועיל ולכך כאן דיש לה חזקת כשרות תלינן שאשתהי ולכך אכשדי' והא דהכשיר הולד ג"כ אף דהולד אין לו חזקת כשרות הוא משום דאנן קיי"ל כר"י דאמר בכתובות דף י"ג דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה ולפע"ד היא ראי' ברורה דלא כדג"מ גם מ"ש דת"ק דרשב"ג לא פליג רק בבן שמנה אבל בלא ידוע אי כלו חדשיו סמכינן ארובא והיינו דרוב נפלים אינו שהה שלשים יום נפלאתי מאד דהרי ת"ק ורשב"ג בתרתי פליגי פליגי בבן שמנה ובזה רשב"ג לקולא ורבנן לחומרא וגם פליגי בלא נודע אי כלו חדשיו ובזה ת"ק לקולא ורשב"ג לחומרא וכמ"ש התוס' ביבמות שם ובשבת דף קל"ו שם ואם כן מבואר דגם בסתם ולדות לולא נודע אי כלו חדשיו לרבנן לא מועיל הרוב לסייע אף בשהה שלשים יום ואם כן אין מקום לדברי הדג"מ ותדע שכן הוא דאם לא כן אמאי הוצרך לאוקמא הך דרבא תוספאה כרבי והא גם לרבנן אמרינן באשתהי אף בלא גמרו סמנים באינו בן שמנה רק בסתם וולדות גם לרבנן אמרינן דאשתהי ואם תאמר דשם יש רוב המסייע הא כאן יש חזקת כשרות וא"ל דחזקה ל"מ כ"כ כמו רוב דאם כן גם לרשב"ג גם כן לא יועיל דלדידי' העיקר הוא בשביל ששהה שלשים אף בבן שמנה בודאי וע"כ דליתניהו דברי הדג"מ כלל וז"ב כשמש לפע"ד. ומן האמור מבואר בהדיא בש"ס כאן דאף שרבים אינם מסכימים מטעם אחד רק משני טעמים חלוקים אפ"ה עבדינן כרבים כמ"ש מהרי"ק שורש מ"ם וכן העתיקו להלכה הרמ"א בסי' כ"ה ס"ב ומהרי"ט חלק יו"ד סי' ט' החזיק דברי המהרי"ק ובגט פשוט סי' כ"ב סק"ח הביא רבים שחלקו על המהרי"ק בזה ועיין בשו"ת נו"ב מהדו"ת חלק חו"מ סי' ג' ואני תמה על המהרי"ק והמהרי"ט וכל הנמשכים אחריו וכן החולקים עליו שהדבר מבואר כאן בהדיא דהרי אמרו אלא הא דעביד רבא תוספאה עובדא כמאן כרבי ומשני כיון דאיכא רשב"ג דקאי כוותי' כרבים עבדינן והרי רבי ורשב"ג פליגי בטעמים דלרבי הא דתלינן באשתהי הוא דוקא בשנגמר סמניו דיצא מכלל נפל אבל רשב"ג לא ס"ל דעל ידי גמירת סמניו תלינן בזה רק בשביל דשהה שלשים יום ואפילו הכי אמרו דכרבים עביד ועיין בחידושי רשב"א ביבמות מבואר בהדיא דת"ק ורבי ורשב"ג כלם פליגי רק דרבי עם רשב"ג קיימי בחדא שטתא ולא מחד טעמא ע"ש אמנם אחר העיון אין מכאן ראי' דאם נחלקו בגוף הדין דזה אומר מחמת סברא זו וזה מחמת סברא זו בזה הוא דנחלקו המהרי"ק ודעמי' אם מצטרפין אבל כאן רבי ורשב"ג ס"ל דתלינן באשתהי ורק דלרבי דוקא כשיש לנו גמר סמנים הוא דמוכיח דתלינן באשתהי אבל לרשב"ג בעי שישהה שלשים יום ואם כן על כל פנים לתרווייהו כל שיש לנו הוכחה וראי' לאשתהי תלינן בשהה ואם כן שם דיש להאשה חזקת כשרות ע"כ אשתהי ושפיר מקרי רבים אף דהם משני טעמים דהשני טעמים רק לגלוי מלתא להיות לראי' דנוכל לתלות באשתהי ואם כן שפיר מקרי רבים וז"ב. אמנם אי קשיא לי הא קשיא דהא כל הטעם דתלינן באשתהי בהך דרבה הוא משום דאית לה חזקת כשרות ואם כן כל שאתרע חזקת כשרות לא תלינן וכן מבואר בש"ע אהע"ז סי' ד' סעיף י"ד דאם ראו בה דבר מכוער לא אמרינן דאשתהי דאין לה חזקת כשרות דאתרע וע"ש בח"מ וב"ש ואם כן כאן כ"ז שהיתה מעוברת ואשתהי עד י"ב חדשים אם כן לרשב"ג לא תלינן בחזקת כשרות דהא אף אם הוא אמת כדבריו שלא נתעברה מאחר לרשב"ג לא תלינן באשתהי כ"ז שלא ראינו שנולד וחי שמנה או שלשים ואם כן מה"ת לתלות באשתהי דבשלמא לרבי דכל דנגמר שערו וצפורניו תלינן באשתהי ואם כן השערו וצפורניו אינם רק לעדות שאינו נפל ואם כן אלו יבא אליהו ויאמר שנגמר שערו וצפורניו בעודו בבטן אמו היינו מכשירין ותולין באשתהי ע"כ לא אתרע חזקת כשרות אבל כאן לרשב"ג כ"ז שלא חי שלשים דלא תלינן באשתהי והוה רוב להיפך ורוב אינם משתהים כ"כ וע"כ אתרע לה חזקת כשרות ומה מועיל דברי רשב"ג להכשיר הא כאן הספק אם נשתהה או שזינתה עם אחר ואם כן מה מועיל חזקת כשרות שלה נגד רוב ורוב עדיף מחזקה ומה"ת נתלי באשתהי ובשלמא לרבי תלינן תמיד באשתהי ואינו רוב דלא אשתהי שהרי גם בבן שמנה בבירור דזה ודאי שרוב בני קיימא אינם בני שמנה דהרי בן שמנה הוא כאבן ואסור לטלטלו ורק דע"י שנגמר שערו וצפרניו תלינן דאשתהי אם כן השערו והצפרנים אינם רוב רק שתלינן באשתהי ומקרי בן קיימא ואם כן מעולם לא אתרע חזקת כשרות אבל כאן כל שלא חי הרוב מעיד דרובם לא משתהים ובפרט בעודה מעוברת דלהתב"ש ל"ש כלל רוב שאינם מולידים נפל ואם כן אז כבר אתרע חזקת כשרות ואיך נכשיר אחר כך על ידי החזקה ואם כן שוב הוה על כל פנים אתרע חזקת כשרות ואיך הכשיר רבא תוספאה והיא קושיא נפלאה לפע"ד.