שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק נ״ו סימן ג׳

והנה במה שהקשו התוס' בביצה דף ד' דנימא מגו דאתקצאי בה"ש של שבת איתקצאי גם על יו"ט הבא תמה הבכור שור דאם כן בשני יו"ט של גליות נמי נימא הכי ואמאי יסבור רב דנולדה בזה מותרת בזה וכתב דבשני יו"ט של גליות מותר ממנ"פ דאם יו"ט הראשון קדש יו"ט שני חול וכן להיפך מה שאין כן בשבת ויו"ט ובכה"ג ודאי לא אמרינן מוקצה משום יום שעבר ובאמת שהדבר תמוה לפע"ד דסוף סוף על כל פנים בה"ש איתקצאי מכח ספק ואז אמרינן מוקצה משום יום שעבר אף שיודע שביום שני יהי' בודאי מותר ה"ה בזה. וראיתי בשעה"מ שהביא בשם הליכות אלי שהקשה כן ודחה בא"ל דשאני שני יו"ט של גליות דהו"ל ספק דהרי התוס' בביצה דף ל' רצו לומר דאמרינן מגו דאתקצאי גם ביום הח' ויום ט' ע"ש ועיין שעה"מ מ"ש בזה ולפע"ד נראה בזה דבאמת לכאורה הוה ס"ס בשני יו"ט של גליות דשמא בה"ש לילה הוא ואת"ל יום שמא לא הי' קדש ועיין א"ר סי' תרס"ה וצ"ל דהו"ל אקבע איסורא דהו"ל חתיכה אחת מב' חתיכות וכמ"ש הרמב"ם פ"ה משגגות ועיין לח"מ שם דשטת התוס' דכל דאקבע איסורא אף בס"ס מביא אשם תלוי וה"ה בזה כיון דעל כל פנים יום אחד בין השנים הוא ודאי יו"ט וז"ב ולפ"ז בשני יו"ט של גליות שפיר נולדה בזה מותרת בזה לענין זה לא אקבע איסורא דממ"נ אם נולד ביום טוב יום השני חול ול"צ הכנה וכן להיפך וא"כ בכה"ג שוב ל"ש מוקצה מחמת יום שעבר דהרי הוה ס"ס וע"כ לא כתבו התוס' רק לענין אתרוג דל"ש לומר ספק חול דאם יום שביעי אסור משום המצוה ודו"ק היטב. והנה שמעתי קושיא שנדפסה משמו של הגאון מוה' ר' עקיבא איגר ז"ל במשניות שנדפסו באופנבאך בהא דשטת רש"י ז"ל בביצה דף כ"ד ע"ב בנכרי שהביא דורון לישראל דאסורין לערב בכדי שיעשו ושטת רש"י דבליל יו"ט שני מותרת בכדי שיעשו והקשה הוא דנימא מגו דאתקצאי ביו"ט ראשון ובליל שני בה"ש אתקצאי לכולא יומא וא"ל דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן דהא אסורין בכדי שיעשו וא"כ נאסרו גם בליל שני דשפיר שייך מגו דאתקצאי והשבתי דדבריו תמוהין דכאן כיון שידע שלאחר בכדי שיעשו יהי' מותר לא גרע ממוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים שהוא מותר מכ"ש בזה ול"ד לכל מוקצה שבבה"ש לא ידע מזה כלל וכאן באמת כבר היו ביום טוב ראשון רק שהי' אסור בשביל איסור צידה או לקיטה מן המחובר וגם לפמ"ש בתשובה לישב דברי הלבוש שלדעתו בעכו"ם ל"ש מוקצה ונולד והקשה המ"א בסי' תק"ה מסי' תקט"ז וכוונתו להך דינא דצידה וליקוט מן המחובר דאסור וכתבתי דל"ק דשאני מוקצה מחמת שלא ידע שיהי' זה הדבר בזה אמרינן דעכו"ם לא הקצה מדעתו אבל במה שהי' מוקצה בה"ש בשביל איסור אם כן נאסר על הישראל בשביל שידע בודאי שאין מקום לאכלו וזה לא עלה על דעתו שעכו"ם יביא לו אם כן בכה"ג הקצהו מדעתו לגמרי ע"ש ולפ"ז כאן דכבר נלקט ביום טוב ראשון ורק בליל שני בה"ש הי' אסור בכדי שיעשו אם כן שוב ל"ש מוקצה בשל עכו"ם דכבר ידע מזה ודו"ק. אחר זמן רב מצאתי בתוס' יו"ט פ"ג דעירובין משנה ח' שכתב בהא דאמר ר"א וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני ולא הודו לו חכמים וכתב הרע"ב דדוקא בשני יו"ט של ר"ה לא הודו לו חכמים אבל בשני יו"ט של גליות מודים וע"ז כתב התויו"ט וז"ל וליכא למימר מגו דאתקאי לביה"ש אתקצאי לכולא יומא כדפסקינן בספ"ג דשבת דהתם האי יומא דשבתא דאסרינן בי' ודאי קדש ובה"ש הוא הספק אמרינן מגו דאתקצאי וכו' אבל הכא יום השני שבו ניקום ונאסור הוא עצמו הספק הלכך ליכא למימר מיגו עכ"ל ותמהני דלמה לא כתב דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן ולא הזכיר כלל שזו קושית התוס' בכמה מקומות וגם לא הבינותי תירוצו דכפי הנראה הוא מחלק סברא חלושה אף גם דמה יענה להא דאמרו גבי שבת ויום טוב נולדה בזה מותרת בזה ולמה לא נימא שם מוקצה מחמת יום שעבר דשם ל"ש תירוצו וע"כ דבריו צ"ע. ודרך אגב אזכיר מה שאמר לי אחד ממלמדים בריש ביצה גבי הא דאמר מאי קושיא דלמא ב"ש לית לי' מוקצה והקשה המהר"ם שי"ף דממנ"פ עכ"פ הך דמגביהין טבלא מעל השלחן בין אם נימא דמוחלפת השיטה או דאינו מוחלפת על כל פנים מבואר מה דעתו דב"ש גבי מגביהין עצמות אי ס"ל מוקצה או לא והמהר"ם שי"ף נדחק מאד. וע"ז תמה הוא דמה קושיא דלמא שאני התם דהוה מוקצה דטלטול ולכך ס"ל ב"ש דמגביהין ולא ס"ל מוחלפת דמוקצה דטלטול גרע טפי משא"כ כאן דהוא מוקצה דאכילה והשבתי לו בראשית ההשקפה דא"כ קשה למה נקטו ב"ש אומרים תאכל ולא נקטו לשון מותר ול"ש תירוצם שתרצו דהוה טעו בטלטול אז דמשמע אכילה וטלטול דהרי טלטול ידענו כבר דמותר מהך דמגביהין ולא נחלקו רק לגבי אכילה גם במ"ש התוס' שם ד"ה אוכלא דאפרת ובמהרש"א מפו' שם ואנכי המתקתי הדבר ע"פ דברי התוס' שם ד"ה דלמא דמוקצה דבע"ח חמיר טפי וע"כ הכוונה דגם הכא הוה בע"ח רק דשם אינו עומד לשחיטה וא"כ ממילא זה הוה חילוק שבין עומדת לגדל ביצים ובין עומדת לאכילה שבזה ל"ש מוקצה דבע"ח וכעין דברי הפ"י וצ"ע בכ"ז כי לא ירדתי לעומק הדברים כ"א לפום רהיטא כתבתי לזכרון. ובמ"ש יש לישב דברי המהר"ם שיף שהא דמוחלפת השיטה רק דלס"ד ס"ל להמקשה דב"ש ס"ל דיש להחמיר במוקצה בשבת טפי מיו"ט וע"ז תמה המלמד הנ"ל דאכתי יקשה טפי על ב"ה דס"ל שם להקל אף בשבת במוקצה אם כן מ"ט דאמרי לא תאכל דבס"ד חמיר שבת מיו"ט ולפמ"ש אתי שפיר דלב"ה יש לחלק בין טלטול לאכילה ובאכילה אף ביו"ט אסור וכאן ל"ש לומר דאם כן למה נקטו לא תאכל די"ל כמ"ש התוס' דאגב ב"ש נקטו ב"ה גם כן לא תאכל ודו"ק.