שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק נ״ו סימן ב׳

שלום וכ"ט אל כבוד הרב המאוה"ג וכו' מוה' דוב בעריש נ"י האבד"ק נאהריוב. אשר בקש אם יש עמדי דבר מספיק בישוב דברי התוס' בביצה דף ו' במ"ש גבי וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה והקשו בתוס' דהא מכל מקום ראוי להושיט ידו למעי בהמה ולשחטו דד' סימנים אכשר בי' רחמנא וכתבו דמיירי בלא כלו חדשיו ולא הוה מוכן בה"ש דבה"ש לא חזי והקשו המפרשים דהא הוה מוקצה מחמת יום שעבר וכבר כתבו תוס' דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרי' הנה בחידושי להלכות יו"ט טילתי בזה ארוכות וכעת בראשית ההשקפה חדשתי בה הרבה ות"ל ראיתי לדו"ז הגאון הישוי"ע סי' תצ"ג שהרגיש בזה אך לפע"ד נראה חדשות דהנה בפשיטות נ"ל דלכך לא אמרו מוקצה מחמת יום שעבר דבאמת מוקצה מחמת איסו' דרבנן לא אמרינן וכאן שכל המוקצה מחמת שנולדה בשבת ואינו רק איסור דרבנן וא"כ בספק מחמת יום שעבר לא אמרי מוקצה דהו"ל ספק דרבנן דבשלמא מוקצה מחמת יום דלהבא אמרינן אף דאינו רק מחמת איסור דרבנן עכ"פ הוא מקצה מדעתו כל שספק אם קידש היום דהא יודע שאח"כ יאסר עליו אבל משום יום דלשעבר אין ראי' מה דמקצה מדעתו דאדרבא עומד ומצפה שיבא היום הבא וגם הא זמן ממילא קאתי וא"ל דאדרבא מוקצה מחמת יום שעבר מגרע גרע דהו"ל איתחזיק איסור דז"א דהרי לא נתחזק היום הבא רק היום שעבר ול"ש להחזיק איסור מיום ליום וז"ב ובזה מיושב היטב הקושיא הנ"ל דבנפל דחיישינן שמא יהי' נפל אם כן ל"ש לומר דזמן ממילא קאתי דדלמא לא יבוא הזמן דשמא נפל הוא וגם לא הוה ספק דרבנן דהספק נפל הוא מה"ת ואף דמה"ת ל"ח לנפל מכל מקום גוף האיסור מה"ת וגם אחרי דחשו חז"ל משום ספק נפל הו"ל כודאי איסור וכמ"ש או"ה לענין גבינות ושפיר הו"ל ספק תורה ואמרינן מוקצה מחמת יום שעבר עוד י"ל דבאמת מ"ש דהו"ל מוקצה מחמת איסור דרבנן והו"ל ספיקא דרבנן ולקולא לכאורה י"ל דהו"ל דשיל"מ כיון דאחר כך יהי' מותר ל"ש ספיקא דרבנן לקולא אבל ז"א דאם נימא בשביל זה מוקצה ואסורים ביו"ט אחר כך אם כן שוב לא הוה דשיל"מ דלאחר יום טוב בלא"ה מותר ואין האיסור רק ביום טוב עצמו וכל שאתה אומר מוקצה שוב ל"ש דהו"ל דשיל"מ וז"ב. ולפ"ז זהו שם אבל בנפל דאף דנאסר משום מוקצה אבל על כל פנים מידי ספק נפל יצא והו"ל דשיל"מ ול"ש ספיקא דרבנן ולקולא ועט"ז יו"ד סי' ט"ו דאף בס"ס לא מתירין דהו"ל דשיל"מ וא"ל כאן דאסור מחמת מוקצה ל"ש דשיל"מ דז"א דכבר נסתפק בזה הצ"ץ סי' ס"ט היכא דיש שני איסורים ועל אחד יש לו מתירין אם אמרינן בזה דשיל"מ ועיין סוף סימן ק"ב ומכ"ש כאן דמחשש נפל יצא על כל פנים לאחר יום טוב ול"ש דשיל"מ וז"ב ודו"ק. עוד י"ל דלכך לא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר דנראה כמזלזל בקדושה שבא אחר כך עד"מ שבת ויום טוב אם נימא בספק בה"ש שמא יום שעבר הוא תהי' חמור מאיסור כל יום הבא הרי ספקו של יום הראשון חמור מודאי של יום שני ומקרי זלזול ולפ"ז זה ל"ש בספק נפל שלא מצד קדושת היום ראשון אתינן עלה רק שלא חזי עד כה ודו"ק. אחר שכתבתי כ"ז מצאתי בשעה"מ פ"א מיום טוב הלכה כ"ד שנתקשה גם כן בדברי התוס' דהוה מוקצה מחמת יום שעבר וכתב דכאן הוה מוקצה מחמת איסור תורה מחשש נפל ובכה"ג אמרינן אף מוקצה מחמת יום שעבר ודבריו לכאורה תמוהים דהא מה"ת אמרינן דרוב אינם נפלים ורק מדרבנן חיישינן ואולי כונתו כמ"ש לעיל. ובחידושי אמרתי בישוב הדברים עפמ"ש הרא"ש בפ"ק דביצה דהא דשרי לאכול ביום הלידה ה"מ בכלו לו חדשיו אבל בלא קים לי' דכלו לו חדשיו אסור וגם צריך שיפריס ע"ג קרקע ותמהו כולם דלמה צריך שיפריס ע"ג קרקע הא קי"ל דבה"ר אין בו משום ריסוק אברים וכתב הרש"ל בפ' א"ט דכוונת הרא"ש דבלא כלו לו חדשיו שאז איכא ריעותא חיישינן שמא יתרסקו אבריו וצריך שיעמוד ע"ג קרקע והט"ז ביו"ד סי' ט"ו דחה דבריו וכבר כתבתי בתשובה אחת לישב דברי הרש"ל ואכ"מ ומעתה נ"ל ברור דזה כוונת התוס' כיון דבה"ש לא הוה חזי דהו"ל לא כלו לו חדשיו אם כן שוב חיישינן משום ריסוק אברים ואינו מוכן לאכילה כשתלד דיש לחוש משום ריסוק אברים וא"ל דהוה מוקצה מחמת יום שעבר דזה דוקא אם אנחנו רוצין לדון ע"י הקצאתו בה"ש שיהי' אסור אח"כ משום דחל עליו בה"ש מוקצה שפיר אמרינן דמוקצה מחמת יום שעבר לא חיישינן אבל כאן דכיון דעל כל פנים בין השמשות אסור לשחטו א"כ גם אחר כך אינו עומד לאכילה דכ"ז שלא כלו לו חדשיו חיישינן לריסוק אברים ולא יהי' מוכן ועומד ובאמת בראשית ההשקפה רציתי לחלק דגם מחשש נפל הוקצה דלא ידע כלל אם יהי' מוכן גם אחר בה"ש דשמא תהי' נפל ומצאתי לדו"ז בישועות יעקב שכתב כן אבל לאחר העיון ז"א דכל שנולד אחר כך אם כן נתגלה אחר כך שהי' מוכן ועומד בה"ש והוה כמו מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים אותו דנפל הוה ענין מתולדה ושייך לומר אגלאי מלתא למפרע אבל לפמ"ש דיש חשש משום ריסוק אברים דכ"ז שלא כלו לו חדשיו חיישינן א"כ זה ענין שנתחדש אחר כך ול"ש בזה אגלאי מלתא למפרע דהרי הי' מקום שיארע ריסוק ובכה"ג ל"ש אגלאי מלתא למפרע וכמ"ש הנמוק"י כעין זה ריש פרק החולץ גבי חולץ למעוברת והפילה ע"ש ובכה"ג בודאי אמרינן שמוקצה מחמת שלא כלו לו חדשיו ואם כן יש לחוש לריסוק אברים וז"ב מאד. ובאמת י"ל דאף אם נימא דלא כרש"ל דגם בלא כלו לו חדשיו לא חיישינן לריסוק אברים וכמ"ש הט"ז היינו בבהמה כשרה שיש לה חזקה דאתיא מכח רובא אבל כאן שנולד מן הטריפה דבאמת עובר ירך אמו ואף דניתר בשחיטת עצמו משום דיש לו חיות בפ"ע וכמ"ש התוס' בחולין דף נ"ח וכ"כ הרשב"א וכן קי"ל ביו"ד סי' פ' היינו כשנשחטה דאז יש לה חזקת חיות בפ"ע אבל כ"ז שלא נשחטה שוב בודאי חיישינן לריסוק אברים דאין לה חזקת כשרות ובזה מדוקדק מ"ש רש"י הטריפה בנה אסור אם נמצא בתוכו דעובר ירך אמו ולאיזה צורך כתב כן הא פשיטא דלא מובן אגב אמו דאמו טריפה היא ולפמ"ש אתי שפיר. ובזה מיושב היטב קושית מהרש"א מכל עגל שלא נולד וכלו חדשיו עד יו"ט דאז הוה מוקצה בה"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבשאר עגל שלא נולד מן הטריפה ל"ש מוקצה מחמת יום שעבר וכמ"ש רק בנולד מן הטריפה ודוק היטב כי נעים ונחמד הוא.