שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק נ״ה סימן ז׳

והנה בשנת תרכ"א יום ג' כ"ו טבת נשאלתי מק' נדבורנא מהדיין ומ"ץ ר' יעקב מענדיל פרידמאן במה שאירע שם שיש להקהל מצוה רבה פ"ש ופני העיר המחזיקים הפרפנציא עשו תחבולות שלא להשכיר שום עסק רק להשכיר מה שניתן חופשה לכ"א להביא לו יי"ש לצורך שלו לבד הנקרא אייגין גברויך ואם ישכירו זאת יהי' להם מעות וע"ז גזרו בח"ח ושד"א למסור אותו האיש שיביא יי"ש ולרדפו עד חרמה ובני העיר אינם רוצים בזה ורוצים שישכירו איזה ד"א עבור זה וע"ז הביא מעל' דברי המרדכי והריב"ש סי' רמ"ט ובב"י סי' רכ"ח דפני העיר וטובי העיר הם כב"ד הגדול לגזור ולעשות תקנות ובש"ע שם סעיף ל"ד דהרוב יכולין לכוף המיעוט והנשבע שלא ליכנס בתקנת הקהל הוה ש"ש ועיין חו"מ סי' קס"ג דאפילו במחצה ע"מ הולכין אחר פורעי המס והצד השני משיבים כי זאת אינו תקנת הקהל רק לטובת עצמם הם דורשים וגם ראשיה בשחד ישפוטו ובשביל שנתנו שוחד הם הם המתקנים וד"ל ומעל' כתב דלדעתו אף דנימא דכופין על הצדקה ולדעת הרמב"ם מכין ע"ז מכות מרדות מכל מקום אפשר דאין חרם חל ע"ז דהרי במערבא ממנא אנגידא ולא אשמתא אלמא דשמתא חמירא ואף דאמרו בחולין קל"ב מאי נ"מ והא מכין עד שת"נ אלמא דגם משמתינן אפשר דהיינו דוקא אם אינן רוצין לקיים כלל מה שאין כן דרוצים לקיים המצוה בהשכרת זאת. והנה לפע"ד ל"ש לומר דממנא אנגידא ולא אשמתא בזה דשם דוקא כשכבר נתחייב שמתא אבל לעשות תקנה שאם יעבור יהי' חל השמתא זה אינו לע"ע עוד חומר בזה ופשיטא דיש כח לחול החרם יותר ממכת מרדות שהוא תיכף וז"פ ולדינא נלפע"ד הנה בש"ע חו"מ סי' ב' מבואר שני דעות אי במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי אי יש כח ביד טו"ה לתקן ועיין מהרי"ק שורש א' ובשו"ת ר"מ אלשיך סי' נ"ט שהאריכו בזה ובתשובה הארכתי בכ"ז. אך כ"ז אם הם ט"ה ומתמנים ע"פ הקהל אבל אם נתמנו מכח תקיפות אינם נקראים טו"ה ומה גם שאין רצונם לעקור התקנה רק להשכיר דבר אחר נלפע"ד שאין כח החרם חל ע"ז ובפרט שהיא גזלת עניים רבים כנלפע"ד ומה גם שהמתקנים הם נוגעים ודורשים טובת עצמם בזה ובפרט שיש תקנה להפך שאסור לעשות חדשות בלתי רשות המברר והנברר אינו מסכים לזה: