שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק נ״ה סימן ה׳

והנה בהא דאמרו בפסחים דף ס"א ובזבחים דף ד' דמה לשינוי הקדש שכן ישנו לאחר מיתה והקשו בתוס' שם דלמ"ד שיעבודא לאו דאורייתא גם בשינוי הקדש אינו מחויבין היורשים לשלם דמה נ"מ דלא עלו לבעלים לשם חובה הא מ"מ לא מחייבי יורשין להביא אחר. והנה בראשית ההשקפה תמהתי דהרי רש"י פירש בזבחים דמיירי שהפריש קרבנו ומת והיורש יקריבו שייך שינוי קדש ואם כן כל שהפריש הרי נתחייבו היורשים אף למ"ד של"ד וכדאמרו בקידושין י"ג והוא שהפרישתו מחיים וכל ששינו למה לא יתחייבו היורשים קרבן אחר דהא כבר הפריש. אמנם אחר העיון ז"א דהא מה שהפריש היורשים הקריבו וניהו דשינו בקדש אבל כל שזה נאבד ונגנב להביא אחר שוב שיעבודא ל"ד ואינן חייבין אבל אכתי קשה דהא הכהנים חייבים להביא כיון דהיורשים יוכלו לטעון (אין) אנו רוצין שיקרב קרבן אבינו לשמו וגדולה מזו מצינו ברש"י גיטין דף נ"ג דאף בקרבן נדבה חייבין כשפגלו במזיד דיוכלו הבעלים לומר ניחא לנו שיקרב הקרבן לשמו ועיין מלמ"ל פ"ז מחובל ומזיק ה"ד שהאריך בזה ואם כן מכ"ש בזה שהבעלים הפרישו הקרבן וניחא להו בודאי שיקרב לשם הקרבן ולמה לא יתחייבו הכהנים ואף שזה מת יוכלו היורשים לטעון גם לנו ניחא שיקרב לשמו והם ירשו אותו הקרבן דאף דט"ה אינה ממון להוריש מכל מקום כל שישנו בביתם ירשו וכמ"ש הש"ך סי' ער"ו ועקצה"ח שם ובתשובה הארכתי בזה (ועיין בזבחים דף ה' ב' דמספקא לי' לש"ס אם קניא ליורש או לא ומזה ראי' ברורה להש"ך דאל"כ איך זכה הא שינוי דקנה) ועכ"פ הם מסרו הקרבן שיקרב לשמו והכהנים הזיקו וא"כ משכחת לה שינוי קדש אמנם נראה דהנה לכאורה צ"ב הא דאמרו הכהנים שפגלו במקדש במזיד חייבין והא מזיק בהקדש פטור דלא קרינא בי' רעהו ומצאתי במלמ"ל פ"ב מגניבה ה"א שהקשה על התוס' ב"ק דאמאי לא הביאו מכהנים שפגלו במקדש ובאמת שיותר הי' לו להקשות על הרמב"ם דפסק להך דינא והא כפי הנראה לא סבירא לי' הך דחדשו התוס' דמדרבנן חייבין שהרי לא חילק כלל שם ואם כן איך פסק בפ"ז מחובל ומזיק ה"ד דכהנים שפגלו במקדש חייבים אמנם לפע"ד לא זכיתי להבין קושית המלמ"ל דניהו דמזיק בהקדש פטור היינו משום שכתוב רעהו והקדש לאו רעהו אבל מה שמזיק גם לרעהו זה פשיטא דאף שהזיק להקדש גם כן מכל מקום לרעהו לא מפטר ולפ"ז למה יפטר במה שפגלו ואצריך לבעלים להביא אחר ואם כן לכך חייבין ולפ"ז לפי מה שהעלה המלמ"ל דמה שיכול לומר אנא מצוה מן המובחר רציתי אינו חייב לשלם בשביל זה א"כ כל דכשר הקרבן ורק שלא עלו לבעלים לשם חובה חייבין אבל כאן שהבעלים מתו ויורשי' אינם צריכי' להביא משלהם שוב לא הזיקו הכהנים רק מצוה מן המובחר וע"ז אינם חייבים הכהנים ושפיר הקשו בתוס' דלא משכחת שינוי קדש מיהו לשיטת התוס' דמדרבנן חייב במזיק להקדש גם כן אם כן אכתי לא א"ש ואפשר דדוקא במזיק להקדש הוא דחייב מדרבנן אבל כאן שלא הזיק כלל דהקרבן כשר וגם הבעלים אינם רק שלא עשו מצוה מן המובחר אם כן לא הזיקו כלום וגם מדרבנן פטור ודו"ק היטב כי הוא נעים ונחמד. אברא דאכתי קשה הא היזק שא"נ ל"ש היזק דקי"ל כר"י ורק כדי שלא יהא כל אחד הולך וכו' ולפ"ז בהקדש ל"ש זאת דכל אדם בדיל מן ההקדש כמ"ש הריטב"א בב"מ דף נ"ו ע"ש ואם כן למה יעשו תקנה. אך לפ"ז יקשה לר"י המשנה וצ"ל דכיון דהבעלים חייבים להביא אחר אם כן לההקדש לא יזיק ואם כן שייך שלא יהא כל אחד הולך ומזיק לרעהו ולפ"ז מבואר סברת המלמ"ל בנדבה אף דיכול לומר מצוה מן המובחר קעבידנא מכל מקום כל שאינו מחויב בדבר שוב ל"ש שלא יהא כל אחד הולך דודאי לא יזיק לההקדש דלמה יעשה כזאת להקדש והכל מתיראים מן ההקדש ובדלים ממנו. ובזה יש לישב שנית דברי התוס' דכל שהבעלים מתו והיורשים אינם מחויבים שוב פטור דל"ש כדי שלא ילך ויזיק ודו"ק היטב. ועיין שעה"מ בהשמטות לחובל ומזיק מ"ש בזה הענין. והנה אחר שכתבתי כ"ז למדתי בזבחים דף ה' דהש"ס אמר בהדיא דהיורשים קניא לה לעולתה דמתכפרי גם עשה ול"ת שלהם ומזה ראי' למ"ש הש"ך דט"ה יורשים ירשו לה כל שהוא בביתם ועיין פ"י בקידושין דף י"ג שכתב דמש"ה נקט הברייתא ביולדת דהו"א דאם היא ילדה בני' מי ילדה קמ"ל דגם בני' מתכפרים (ומתכפרים) שאר עשה ול"ת ע"ש אבל קשה לי טובא בהא דאמרו כריתות דף כ"ו ושבועות ח' דיולדת לא אתא לכפרה כ"א לאכשורי טומאה והרי בזבחים אמרו דמכפר על עשה ולא תעשה וגם על הבנים מכפרת וצע"ג ועיין במקנה מ"ש בענין יורשיה דהיינו הבעל וצ"ע שלא זכר הסוגיא דזבחים דף ה' דפלפל אי קניא להו והיינו יורשים ממש וצע"ג ועיין זבחים דף ז' ע"ב דיש בעלים לאחר מיתה ומזה מבואר דיורש טה"נ.