שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק נ״ה סימן ד׳

אחר שנים רבות בשנת תרי"א בקיץ ט"ז סיון ואני הייתי בכפר טריסקאוויטץ במרחץ סמוך לדראהביטש מצאתי בריטב"א בקידושין דף ע"ו ע"ב שהקשה ג"כ בהא דממשכנים על הצדקה אף דמ"ע שמתן שכרה בצדה אין כופין וכתב הריטב"א דהכא באמירתו נתחייב לגבוה או לעניים וכשם שכופין אותו לפרוע חובו כך כופין אותו לפרוע מה שנתחייב להקדש שלא יהא כח הדיוט חמור משל הקדש ע"ש הנה מבואר מדבריו שכל שכבר נתחייב שוב כופין אותו ומבואר כדברי הסמ"ע בסי' כ"ו וגם מבואר דצדקה הוה שיעבוד ממש כמו חוב ועקצה"ח סי' ר"ץ שהאריך הרבה בזה ולפמ"ש הדבר מבואר. והנה בהא דאמרו פריעת בע"ח מצוה ביאר הרמב"ן סוף ג"פ דלאו בשביל שיעבוד הוא דגובין רק דכופין אותו עד שתצא נפשו באמר לא ניחא לי אם כן התורה אמרה ברור מיתה יפה ומהראוי לכפותו בירידה לנכסיו ולמה נכנו נפש הא זה עדיף טפי דיורדין לנכסיו ע"ש ודפח"ח ולכאורה צ"ב דהא לפמ"ש למעלה בשם הרמב"ם דהא דכופין עד שיאמר רוצה אני הוא משום דכיון דמחויב מצד הדין לעשות אין זה אונס רק שאנסו ותקפו יצרו הרע וכל שמכהו ותשש כח יצרו הרי עושה בלב שלם ולפ"ז שוב טוב יותר שיכפוהו בהכאה דאז תש כחו מכח היסורין ויתרצה בלב שלם אבל בירידה לנכסיו אכתי לא תשש כח יצרו ואינו נתרצה בלב שלם וצ"ל דכיון דבאמת חייב לשלם בזה לא צריך שיתרצה בלב שלם ואם גם אינו מרוצה מכל מקום הרי הוא מחויב לשלם לחברו ואם כן כל שיורדין לנכסיו ונסתלק חיובו של חברו מה אכפת לן אם רוצה בלב שלם. ובזה נלפע"ד לישב קושית הקצה"ח סי' ל"ט סק"א דלמה בפריעת בע"ח וגם בצדקה קיי"ל דבשביל דהוא מצוה יורדין לנכסיו ואלו בריבית קי"ל דכופין אותו עד שתצא נפשו אבל אין יורדין לנכסיו ע"ש שהניח בקושיא ולפמ"ש אתי שפיר דשאני פריעת בע"ח מצוה או צדקה דהתורה חייבו לזה בשביל זה המלוה או העני שנתחייב להם אם חוב או צדקה ולכך אף שלא יתרצה בלב שלם מכל מקום כל שיורדין לנכסיו הרי נתקיים כוונת התורה שרצתה שיתן לזה או בשביל חוב או בשביל צדקה ואף שלא נתרצה בלב שלם לא אכפת לן וקרינן בי' ונוגשיך צדקה אבל בריבית דבאמת לא בשביל הלוה דהא זה הלוה עבר גם כן בריבית שנותן וגם באמת נתן לו הריבית בלב שלם ואפ"ה אמרה תורה שיהדרא ריבית ומשום וחי אחיך עמך אהדר לי' כי היכא דניחי והיינו לא בשביל חיות הלוה קפדה תורה רק לכפות יצרו הרע שנטל חיותו של זה צותה התורה שיחזיר ולפ"ז בשלמא אם נכפהו ביסורים אז תשש כחו ויתרצה בלב שלם שלם על מה שמחזיר אבל אם נרד לנכסיו והנה יצרו עודנו בתקפו ואם כן לא הגיעה תורה אל התכלית דאטו בשביל הלוה הקפידה תורה הא באמת הוא עבר ג"כ וגם נתן בלב שלם ורק שזה מחויב להתיש כח יצרו ומחויב להחזיר בשביל חיותו שהיינו שנטל חיותו של זה וכל שלא נתרצה לא נתקיים כוונת התורה ובזה נראה דלכך הבנים אינם מחויבים להחזיר דהא באמת גם הוא לא נשתעבד רק שכדי שיכוף את יצרו הוא דאמרה תורה דכופין ע"י דיינים וא"כ הבנים שלא עשו זאת ל"ש כפיית היצר ומצד הלוה אינו מחויב להחזיר וכל שמת לא נועיל במה שנרד לנכסיו וגם בחייו לא ירדינן לנכסיו וכמ"ש. עוד נ"ל יותר נכון דהנה באמת ר"י ס"ל דא"י בדיינים ופרשו דלמיתה ניתן ולא להשבון ולפ"ז ניהו דר"א סבירא לי' דהתורה אמרה וחי אחיך עמך אהדר לי' כי היכא דניחי עכ"פ לא בשביל המלוה דהרי מצד המלוה התורה אמרה למיתה ניתן ולא להשבון רק דחסה רחמנא על חיותו של זה אם כן שוב שייך יותר כפי' ולא ירידה לנכסיה דבאמת הנכסים לא נשתעבדו כלל דזה נתן לו בלב שלם ול"ש לומר ברור לו מיתה יפה דהרי מצד המלוה באמת לא חסה התורה עליו דהרי מצד המלוה למיתה ניתן ולא להשבון ורק מצד חיותו של זה וא"כ לכך לא נחתינן לנכסיו דליכא שיעבודא רק שכופין בשביל קיום המצוה ולכך מכין עד שתצא נפשו וז"ב ולכך הבן לא נתחייב דבאמת ל"ש כלל שיעבוד נכסי בזה. והנה המלמ"ל פ"ד ממלוה ה"ג האריך בזה דניהו דשיעבוד נכסי ליכא מכל מקום כל שהרבית בעין יתחייב הבן להחזיר כמו בגזל כל שהוא בעין ולפע"ד נראה בפשיטות דשאני גזל דמה שגזל הוא דבר ניכר ומיוחד בפ"ע ולכך אף שהוציאו נשתעבד נכסי ומכ"ש כשהוא בעין אבל כאן שנתן רבית אם כן באמת הקרן שבו הוא מחויב רק שהרבית אסור ליקח אם כן כל דינר ודינר שרי דאינו רבית רק קרן וכל דשיעבוד ליכא שוב ל"ש שהוא בעין דעל איזה דינר תאמר שהוא קרן ואיזה הוא רבית ואף שמ"מ יש כאן ריבית אם כן נתחייבו כל הנכסים בשביל הריבית שלקח ז"א דהא שיעבוד ליכא וא"כ גם כשהוא בעין פטור ודו"ק היטב. עוד נ"ל דלכך ל"ש שיעבוד נכסי דשיעבוד נכסי הן תורת ערבות דנכסי דאינש אינון ערבין בי' ולפ"ז זה כשהגוף נתחייב א"כ הנכסים הן הן ערבות אבל בריבית דגופו לא נתחייב דלמיתה ניתן ולא להשבון ורק דהתורה אמרה אהדר לי' כי היכא דניחי וא"כ שוב ל"ש ערבות דגם גופו לא נתחייב שלא ניתן להשבון דהיינו מצד מה שעשה האיסור רק בשביל חיותו של זה צותה התורה שיחזיר וא"כ אין בו רק מצוה גרידא ול"ש שיעבוד הגוף וממילא שיעבוד נכסים בודאי ליכא וזהו דאמר רבא בב"ק דף קי"ב לדידי' אזהר רחמנא לבניו לא אזהר רחמנא והיינו דגם הוא לא נתחייב רק שאזהרי' רחמנא אבל לא בנו וז"ב ודו"ק. ובזה נלפע"ד מה דאמרו בב"מ דף ס"א מ"ט דר' יוחנן ואחר כך שאל מ"ט דר"א וקשה ממנ"פ מה הסברא חצונה דשאל ע"ז מ"ט וע"ז שאל גם כן מ"ט ואם כוונתו דבאמת כיון דר"י למד מקרא הי' להם לפרוק ור"א מה דריש בזה ועיין בפ"י שדקדק באמת מ"ט לא פריך על ר"א מה עביד בהאי קרא דר"י כדפריך על ר"י וע"כ דאסמכתא בעלמא הוא וא"כ ל"ש לפרוך מ"ט דר"א ולפמ"ש א"ש דבאמת מצד הסברא דברי ר"א מסתבר דלמה לא יחזיר מה שלקח ר"ק ולכך לא פריך רק מ"ט דר"י וע"ז אמר לו מ"ט דר"א היינו דא"א לומר דלא משמע לי' קרא דר"י דא"כ שוב הוה חיוב גמור ומהראוי שתהי' שיעבוד נכסי גם כן ולזה חידש דהתורה אמרה אהדר לי' כי היכי דניחי וא"כ באמת משמע לי' קראי דר"י והיינו דהוא לא נתחייב אבל מכל מקום מצוה רמיא עלי' היכא דניחי ודו"ק. ובזה מיושב היטב קושית התוס' ד"ה רבא דכאן דריש כר"י ובב"ק דריש כר"א ולפמ"ש באמת רבא סבירא לי' כר"י והיינו דבאמת למיתה ניתן ולא להשבון ואין כאן שום שיעבוד רק דר"י כל דקרא וחי אחיך עמך אתי לכדר"ע שוב ליכא שום מצוה לדידי' אבל רבא סבירא לי' דמ"מ איכא מצוה מצד הקרא דוחי אחיך עמך. ובמ"ש למעלה מתישב דלכך בדבר מסוים חייבין להחזיר והיינו כיון שמסוים שנתן בשביל הריבית שוב כל שהוא בעין חייבין להחזיר מידי דהוה אגזל וכמ"ש המלמ"ל וכאן ל"ש דאינו ניכר שהוא ריבית דהא הוא מסוים שהוא גלימא וחפץ של ריבית ועיין רש"י בב"מ שם בפירוש דבר המסוים ובב"ק צ"ה ודו"ק.