שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק נ״ד סימן ז׳

והנה בר"ח סיון תרכ"ד אמרתי לרשום מה שראיתי בספר ק"ס סי' י' להשייך למי נדה שם הביא דברי הרב הה"ג נ"י אבד"ק בערזאן שרצה לחדש דבשבת אסור להיות יותר משני מוהלים ומטעם דביבמות דף ה' אמרו דממילה לא ילפינן שכן לפני הדבור ולפ"ז פריעה דלא הי' בימי אברהם ולא הי' לפני הדיבור שוב לא דחי ותדיר אינו מעלה לדחות כמבואר בזבחים דף צ"א. והנה מ"ש הק"ס לדחות דעל כל פנים מצוי היא כ"כ למעלה דמצוי אינו מעלה וכמ"ש בשם הש"א מיהו בביצה דף כ' אמרו שכן מצוין וע' בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' קנ"ב אמנם בגוף הדברים נראה דהנה באמת דברי הש"ס ביבמות תמוה דהא בירושלמי הובא בתוס' קידושין דף ל"ח נראה דעשה דלפני הדיבור אינו דוחה וע' בחידושי מהרי"ט ופ"י שם ובשו"ת שאגת ארי' סי' צ"ו וע' פ"י שכתב דהכוונה דמילה הוא נוהג לאחר הדיבור וגם לפני הדיבור ע"ש ואם כן גם כאן מילה נוהג לפני הדיבור ולאחר הדיבור ואף דפריעה לא הי' קודם הדיבור אבל על כל פנים אין גריעותא בזה שאז לא נתנה הפריעה אבל מצות מילה נהוג גם לפני הדיבור. אך העיקר נ"ל דנעלם מהם דברי הירושלמי בפ"ק דביצה ששם בהלכה ג' אמרו דמ"ע דוחה לא תעשה ופריך שם על דעתי' דר' יונה דאמר דמצות עשה דוחה אף על פי שאינה כתובה בצידה נחלק ע"ז דר' יוסי וכו' מכיון שהתחיל במצוה אומרים לו מרוק ע"ש הנה ראינו דאף מצות כיסוי שאינו שייך כלל למצות שחיטה אף על פי כן אמרו דא"ל מרוק הואיל והשחיטה דוחה מכ"ש בפריעה דשייך בודאי למצות מילה והמילה דוחה דהוה עשה דלפני הדיבור מכ"ש שמותר לגמור הפריעה וז"ב כשמש. ובגוף דברי הירושלמי ע' בפני משה במראה הפנים שם מה שהאריך בזה ועמ"ש בזה בגליון הירושלמי שם וכעת מצאתי באור זרוע ח"ב הלכות יום טוב סי' ר"ל ותמצא שהרבה אחרונים זכו למ"ש הקדמונים הא"ז שם ודוק. והנה במ"ש הפ"י בקידושין שם לחדש דלכך אין עשה דלפני הדיבור דוחה לא תעשה משום דמ"ט דחי עשה לא תעשה משום שהלא תעשה לא נאמר בזה דהא אין מוקדם ומאוחר בתורה ואם כן העשה דנאמר סתם אף במקום שיש לא תעשה אפילו הכי יקיים העשה ולפ"ז בעשה דלפני הדיבור דאז לא נאמר הל"ת י"ל דלכך צותה התורה העשה דאז לא הי' הלא תעשה ודפח"ח הנה באמת בספר הליכות עולם נאמר זאת דלכך העשה דוחה הלא תעשה כי העשה הוא תנאי כאלו תאמר לא תעשה כך אלא בדבר פלוני והוא אמרם ז"ל מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים בדיבור אחד נאמרה הלכך אמרינן אתי עשה ודחי לא תעשה ובשו"ת מהרי"ק סי' קל"ט דחה הסברא הלז ובאמת שלפע"ד תלוי במה דנחלקו האמוראים בירושלמי אי בעינן עשה הכתובה בצדו ולשני הפירושים בזה א"ש דלכך בעי כתובה בצידה כדי שיהי' כמו תנאי בדבר ולפירוש שכתובה בצידה עשה דלאחר הדיבור אתי שפיר כפירוש הפ"י הנ"ל ולפ"ז לדידן דלא קי"ל דבעי שיהי' כתובה בצדה אי אפשר לומר פירוש הלכות עולם ואינו כמו תנאי ואין קיימא לן כהפירוש שני דעשה דלפני הדיבור אינו דוחה ודוק היטב. ובזה יש לישב הרבה קושיות של המהרי"ק שם ודוק הארכתי בזה לברר כלל גדול בתורה בענין עשה דוחה הלא תעשה: