שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק נ״ד סימן ו׳

והנה בשנת תרי"ט א' חנוכה הי' אצלי תלמידי המופלג החריף מוה' יוסף מיזיש נ"י וכעת הוא ביאברוב וכה הראני מ"ש הרמב"ם פ"א מק"פ ה"ד דאם שחט הפסח קודם לתמיד יהא אחר ממרס בדמו עד שיזרוק הדם והרי הש"ס בזבחים דף צ"א רצה להביא ראי' מכאן דאם קדם ושחט שאינו תדיר יהא אחר ממרס בדמו ודחה הש"ס דקדים ושחט לתמיד ולפ"ז כיון דהרמב"ם פסק פ"ט מתמידין דאם קדם ושחט לשאינו תדיר מקריב לי' אם כן הי' לו לבאר בה' ק"פ דדוקא בקדם ושחטו וזה תימא ולא מצאתי מי שהעיר בזה. והשבתי לו איזה דרכים בזה דהנה בהא דאמרו בפסחים דף נ"ט דלכך פסח מאוחר לתמיד דמאוחר דבר שנאמר בערב ובין הערבים מדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים לבד והקשו בתוס' ד"ה יאוחר דבלא"ה תמיד תדיר מכל מקום איצטריך למכתב דה"א דפסח יקדים דהא איכא עשה דהשלם יעו"ש. ולכאורה קשה לזה מהא דאמרו בזבחים דף ס"ה דמאי לא יבדיל א"צ להבדיל וכתבו התוס' שם ד"ה אלא דמכל הלאוין ל"ק דלמאי כתבינהו אי לאו ללאו אבל כאן דה"א דצריך להבדיל לכך כתבה התורה דא"צ להבדיל יעו"ש וכעין זה כתב הרמב"ם בספר המצות דיש ענין שלילה יע"ש ולפ"ז גם כאן מנ"ל דאסור להקריב הפסח קודם התמיד דלמא אינו רק דא"צ להקריב קודם דה"א דמחויב להקדים משום עשה דעליה השלם אשמעינן דא"צ אבל אם ירצה מקדים והיא קושיא גדולה וצ"ל דכאן ל"ש זאת דאם אינו רק רשות שוב מחויב להקדים תמיד ברישא דתדיר ושא"ת תדיר קודם וע"כ דהחיוב הוא לאחר וז"ב ולפ"ז צ"ע באם עבר ושחטו קודם התמיד שוב אין ראי' מזה דבכל מקום שעבר ושחט לשא"ת דמחויב למרס בדמו דלמא מכל מקום מקריב לזה שא"ת קודם וכאן שאני דהא באמת הוא תדיר והתדיר קודם וכאן הורה התורה בפירוש דמחויב להקדים התדיר אף דאיכא עשה דעלי' השלם ועשאו לחיוב גמור מה שאין כן בשאר מקום וצ"ל דז"א די"ל דמה דכתב בערב ובין הערבים הוא רק בקדים ושחטו אבל אם לא קדים ושחטו א"צ למרס ומדא"ת בעי למרס ש"מ בכל תדיר כן ולפ"ז לפי מה דמסיק דבעבר ושחטו התדיר קודם שוב י"ל דגם באם לא הקדים ושחטו גם כן הוא קודם שהוא תדיר דניהו די"ל דהתורה מיירי דוקא בעבר ושחטו אבל סתמא של הכתוב לא מיירי בזה דוקא דאי לאיסורא לא כתב קרא כדאמרו ביבמות דף ע"ח ואם כן שוב לכך לא חילק רבינו ודוק. והנה בגוף קושית התוס' דת"ל דתדיר קודם נלפע"ד סברא נכונה דע"כ לא אמרינן דתדיר קודם רק היכא מצד תדירות הוא אינו מוגבל אבל כאן אדרבא התדירות הוא שיהי' בכל יום אבל אדרבא תדירתו היא שיהי' באחרונה ואם כן אדרבא התדירות גורם האיחור ואם כן שוב ה"א דהתדיר הוא מאוחר לק"פ ודו"ק. והנה במה דמקשה הש"ס מהא דממרס ק"ל די"ל דע"כ לא אמרינן דאם עבר ושחט לשא"ת דמקרי בלול רק במקום דלא אמרה תורה שיאחר זה מזה רק דזה תדיר וזה א"ת אבל כאן דהתורה אמרה שיאחר ואם כן יש מעלת התדיר וגם מה שהתורה אמרה לאחר לק"פ אחר התמיד אם כן בדין הוא שיאחר דהתורה אמרה כן בהדיא מיהו י"ל דהתורה שאמרה לאחר הוא כל שלא עבר ושחט ובדין הוא שיאחר הק"פ אבל היכא דעבר ושחט הפסח מנ"ל דמאחרו לזה ושפיר קדייק דבכל תדיר הדין כן ולפ"ז י"ל דאחר שמסיק הש"ס דכל דעבר ושחט להתמיד בודאי ממרס ואם כן התורה אמרה שיאחר אף בשחט הפסח קודם שוב אמרינן דבכל מקום אמרה התורה שיאחר דהקרא כתיב סתמא ולכך לא חילק רבינו ודוק היטב. והנה במ"ש למעלה לישב דברי המ"א סי' רפ"ו ואמרתי כעת לישב בדרך אחר וכעין חדתא קאמינא דהנה הא דתדיר קודם יש לומר דוקא שהוא קודם אבל לדחות דהיינו באין שהות יש מעלה למוסף שזמנה עובר וכן להיפך יש לומר דתדיר קודם לא סבירא לי' רק דלדחות התדיר זה לא אמרינן ותדיר דוחה לשאינו תדיר ובזה י"ל דזה הנ"מ בין אי אמרינן אין הלכה כר"י או הלכה כרבנן דהנה אם אין הלכה כר"י ולא ס"ל מעלה דזמנה עובר אם כן י"ל להיפך דבאין שהות הוא דמנחה דוחה מטעם דתדיר דוחה ואף דמוסף זמנה עובר זה לא קי"ל כר"י אבל ביש שהות תדיר קודם לא סבירא לי' רק תדיר דוחה אבל אם הלכה כרבנן שוב תדיר קודם אמרינן אבל באין שהות דהיינו לדחות מכל וכל המוסף זה לא אמרינן ולפ"ז הירושלמי בתחלה סבר רק דאין הלכה כר"י ואם כן כל שאין שהות התדיר דוחה אבל תדיר קודם לא אמרינן ואחר כך מפרש דהלכה כרבנן ולפ"ז שוב להיפך הדין דבאין שהות אין תדיר דוחה ודוק היטב.