שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק נ״ג סימן ח׳

והנה אמרתי להעתיק כאן מה שמצאתי נדפס בסידור ווארשא בשם ספר ארעא דרבנן זה לשונו ראיתי כתוב בפתקא אחת פה ירושלים תוב"ב כתוב בשם הריטב"א וז"ל וברם צריך את למנדע בכל מה דאמרינן בכל דוכתא שבות דרבנן לאו למימרא שאין לנו שבות מה"ת שא"כ נמצאת שבת כחול מה"ת שחנוית פתוחות ואוצרות תבואה ויין ומטלטלין חפצים מבית לבית דרך כרמלית ומודדין ושוקלין ומונין ואינו בדין שאסרה תורה הוצאות הגרוגרות והתירה העמל הגדול הזה שא"כ אין זה יום מנוחה אלא כך עיקרן של דברים בכלל מ"ע שבות של תורה לשבות ממלאכה ולשבות מכל שבות דרך כלל שלא כדרך שעושה בחול אבל בכל פרט ופרט כי עביד לי' וזהיר באידך הוה שבות דרבנן נמצא שיש לשבות עיקר מה"ת ולפיכך העמידו בו חכמים דבריהם לדחות מצוה של תורה וזהו מרגליתא שבידינו מרבינו הגדול הרמב"ן ז"ל עכ"ל הזהב והוא באמת מרגליות יקרה. וברמב"ן פ' אמור מבואר הדברים. והנה אף שהוא דבר חדש ומכמה מקומות לא משמע כן ולפע"ד צ"ע בהא דאמרו בעירובין דף ס"ו ולא שאני לך בין שבות דאית בי' מעשה לשבות דלית בי' מעשה ולדעת הבה"ג היינו חילוק בין שבות דאמירה לעכו"ם לשבות שישראל עושה ולרי"ף יש שטה אחרת ועיין ברשב"א בשבת דף קל"א וביד שאול סי' רס"ו ולדברי הרמב"ן הי' לו לחלק בפשיטות דבשלמא שבות של ישראל שעיקרו מה"ת ולכך החמירו בו משא"כ שבות דאמירה לעכו"ם זה אין לו עיקר בתורה דמה"ת לא נצטווינו על שביתת עכו"ם ואף דהב"י כתב בסי' רמ"ד באו"ח בשם הסמ"ג דשבות שעכו"ם עושה לישראל הוא מה"ת הא כל הפוסקים דחו לי' וע"כ צ"ע. והנה המ"א סי' ש"ה האריך לענין שביתת בהמתו אי בכרמלית דאדם פטור אבל אסור אי שייך שביתת בהמתו וכתב דאינו נוהג ולפ"ז בשביתת כלים דקיל משביתת בהמתו ודאי ל"ש במידי דאינו אסור רק מדרבנן ובתשובה אחרת הקשיתי ע"ז משבת דף ח"י שכתבו התוס' ד"ה ולימא דע"כ לא ס"ל להש"ס טעמא דשביתת כלים מדאמר לקמן הני דאי עביד בשבת לא חייב חטאת לא גזרו משמע דטעמא דב"ש משום גזרה ואם איתא הא כל דל"ח חטאת ל"ש שביתת בהמתו כלל ומכ"ש שביתת כלי ועיינתי בר"ן ומצאתי שנראה מדבריו דלכך ל"ש שביתת כלים בטוענין בית הבד משום דליכא חיוב חטאת משמע דס"ל כהמ"א אבל התוס' הקשו מטוענין קורת בית הבד דלמה לא יאסר משום שביתת כלים ולפמ"ש המ"א לא קשה.