שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק נ״ב סימן ד׳

והנה בגוף סברת הרשב"א דכל שיצאת מחזקתה מחיים שוב ל"ש לאוקמא אחזקה קמייתא נלפע"ד דהסברא היא כך דהנה כבר נודע מ"ש התב"ש לענין מים בראש דלכך לא אמרינן נשחטה הותרה דהא אתרע מחיים ול"ד לגבינות דמוקמינן אחזקת כשרות דאתיא מכח רובא דהתם אמרינן השתא הוא דאתרע ובשעת עשיית הגבינות לא היה שום ריעותא אבל כאן דעכ"פ בעת שאתיליד הריעותא אתרע רובא אתרע נמי חזקתה ודוקא היכא דאיכא חזקה מבוררת כמו ספק דרוסה וכדומה דלזה הי' לה חזקה מבוררת משא"כ בזה דאין החזקה רק מכח רוב דכשרות וכאן מרוב בהמות אתרע דהרי הרוב בהמות אין להם ריעותא דמים בראש ודפח"ח. ולפ"ז כל דעכ"פ כעת יש לה ריעותא רק דמספקינן כעת שאתיליד ריעותא אם היה רק עכשיו או מקודם ואם כן כיון שאין החזקה מבורר כמ"ש התוס' דהוה חזקה שלא נתבררה רק דהו"ל חזקה מכח רובא דרוב בהמות כשרות וכיון דכאן ליכא רוב דהרי רוב בהמות כשרות אין להם ריעותא כלל אם כן ל"ש להעמידה בחזקת כשרות ובשלמא אם יש לומר דגם עכשיו אין כאן ריעותא דלאו מחיים הוה אם כן שוב יש לה רוב ורק לאחר שחיטה אתרע אבל כאן דע"כ מחיים הוה ריעותא ושוב יש להעמידה על רוב ול"ש חזקה דאתיא מכח רוב וזה ברור לפע"ד. ולפ"ז בחזקה מבוררת ל"ש זאת כלל ואין מקום לדברי הפ"י הנ"ל וכמ"ש התב"ש ומה שמדמה הרשב"א לכתם היינו דגם שם באשה ל"ש חזקת טהרה דיהי' חזקה מבוררת דהרי עלולה לראות ועיין תוס' ריש גיטין ורק חזקה דאתיא מכח רובא דרוב נשים טהורות בעת שאין להם הווסת וכל שראינו שנטמאת כעת על כל פנים שוב אתרע לה החזקה דאתיא מכח רובא ודוק. ועיין בפ"י שם בגיטין מה שמחלק בין חזקת כשרות דעדים לחזקת כשרות של האשה ולפמ"ש ימתקו הדברים דבשלמא בשני כתי עדים שפיר מוקמינן כל אחת בחזקת כשרות די"ל דלא אתרע כלל הרוב דכל חזקת כשרות הוא דאזלינן בתר רובא ורוב ישראל כשרים ואם כן כל דיש לומר דגם כעת הוא כשר שפיר הוה חזקה מכח רובא אבל כל דזינתה כעת עכ"פ מרוב ישראל כשרים אזלת לה וכמ"ש הפ"י שוב לא הוה חזקה מבוררת ול"ש רובא דאתיליד ריעותא ודברי הפ"י על פי דברי המב"ש נכונים ואל"ה לא ידעתי לפרש כוונתו ועכ"פ יצא לנו דין חדש דאם הכתות העדים שנתכחשו כעת בודאי נפסלו שוב מהראוי שיפסלו למפרע דהלא כעת בודאי אזלא לה החזקה דתליא מכח רובא ואם כן שוב נפסלו למפרע וא"ל דיש לחלק דשאני הכא דיש לחוש דיצאתה מחזקתה מקודם אבל כאן העבירה שעשה אחר כך אינו שייך למפרע לומר כיון דכעת יצא מרוב ב"א כשרים גם למפרע יצא מחזקת כשרות דז"א דהבחירה ביד אדם ועד השתא היה לו כשרות ובפרט דהוה חזקה התליא בסברא דבודאי האדם שומר עצמו שלא יחטא. אך זה עכ"פ בהזמה ודאי מסתבר טעמי' דאביי דלמפרע הוא נפסל דכיון דעכ"פ כעת בודאי נודע דהם פסולים למפרע על זה העדות ואם כן יצאו למפרע מחזקת כשרותם ושוב יש למפסל למפרע כל העדות ורבא ס"ל כיון דגם עתה אינם בודאי פסולים רק דגזה"כ היא ל"ש בזה לומר דיצאו מחזקתם למפרע על שאר עדיות והבן בדברים ועיין בש"ש שמעתא ג' פ"ד ותמצא סיעתא לסברתי דבעבירה אחרת לא מחזקינן למפרע ודו"ק ועיין בשו"ת שארי הגאון בב"א בחיו"ד סי' ב' מ"ש בענין זה והנלפע"ד כתבתי. נחזור לענינינו דלפמ"ש בסברת הרשב"א דהוא משום דאין שייך חזקה מכח רובא כיון דכעת בודאי אתרע ולפ"ז נלפע"ד בזה לחלק בין הפרקים בין טריפות שנודע בודאי שלא הי' לה משנולדה כמו דרוסה וקוץ בושט בזה שייך חזקה מבוררת ול"מ מה שיצאת כעת מחזקתה אם כן לכך בהגליד פי המכה וכדומה דברים שבודאי לא היה משנולדה והו"ל חזקה מבוררת בזה ל"ש דברי הרשב"א ודוקא בסרכא דיש להסתפק שמא היה לה נקב משעה שנולדה בזה אנו מחמירין לחוש למפרע אם כן כל דברי הרשב"א נכונים. ובזה יש לישב דברי המשמרת בבית שלישי שער ששי הנ"ל ממה שתמה עליו הט"ז שהיא תמיהא קיימת על הרשב"א ולפמ"ש הדברים מבוארים שעל מ"ש הרא"ה לתמוה על הרשב"א דלמה לא נתלה גם בסרכא על זמן היותר מאוחר שאפשר לתלות ע"ז שפיר השיב הרשב"א דכל דיש לומר דנסתפק לאחר השחיטה ודאי מותרת גם בסרכא דאף דהוה רק חזקה מכח רוב כל דיש לומר דלא היה כאן ריעותא כלל מחיים בזה ודאי מותר ועיקר מה שהטריף בסרכא הוא דוקא בטריפות ממש דעכ"פ ודאי נסתפק מחיים רק שאנו מסופקים על הזמן אמנם זהו דוקא בחזקה שאינה מבוררת אבל בחזקה המבוררת ודאי דמוקמינן אחזקתה אף שיצאתה מחיים והיינו בטריפות דהוגלד פי המכה דאיירי בה הרשב"א וזה היה לה חזקה מבוררת מחיים וכמ"ש בזה אף שנולד ריעותא מחיים מתירין. ובזה יש לישב גם דברי הטור סי' פ"א דמ"ש בהוגלד פי המכה דיש לאסור הגבינות היינו רק שלשה ימים ובסרכא דאין לה חזקה מבוררת דשמא מעת הלידה היא נקובה שוב אף למפרע אסורות ועכ"פ יהיה איך שיהיה נלפע"ד דגוף הדברים יש להם פנים בהלכה. עוד הי' נלפע"ד טעם חדש בכוונת הרשב"א דהנה כבר נודע דכל דאיכא תרתי לריעותא והיינו שני חזקות לאיסור אזלינן בתר חזקה דהשתא ולפ"ז כיון דאמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת רק דנשחטה בחזקת היתר עומדת ולפ"ז כיון דעל כל פנים נטרפה מחיים ולא עמדה בחזקת היתר עכ"פ לגמרי דכל בהמות אם נשחטו כשרים לאכול לגמרי וכאן לא הוא כשר לאכול רק מידי נבלה יצאתה א"כ אהני חזקת טריפה דהשתא וחזקת איסור דמעיקרא והו"ל תרתי לריעותא וחיישינן ודו"ק היטב.