שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק נ״א סימן ב׳

מה שהגדת בשם הרב הגאון הצדיק מוה' אשר זללה"ה אבד"ק פרעמיסלא שצוה בכלי יי"ש ושכר שמכרו לעכו"ם בפסח או בע"ש לנכרי שאחר הפסח או השבת צריך לטבול הכלים כמבואר ביו"ד סי' ר"כ סי"א לפע"ד אין לחוש בזה דיכול למכור מן היי"ש ושכר בעצמו ולא הכלי והכלי יהי' שאול או שכור לו ושאלה ושכירות לא מקרי מכירה רק לענין אונאה כמ"ש סי' שי"ג בחו"מ ועש"ך שם וגם כליו של מוכר ברשות לוקח ל"ש דהא הם שאולים ללוקח או שכורין וא"ל דצריך למכור גם הכלים בעצמם אחר שעמד בהם יי"ש דהוא חריף ובלע ובפרט בכ"ח כמבואר סי' תנ"ח ס"א בכ"ח וכן בבית שאור שחמוצו קשה ע"ש. דז"א דכל הטעם הוא דשמא יבא להשתמש בו וכאן לא יבא להשתמש בהם דכאן הם עם יי"ש ושכר דכבר מכר לעכו"ם ושאל או שכר לעכו"ם ולא יוכל להשתמש בו וגם מבדיל בדיל מני' וגוף טעם הכלי לא אכפת לן ולא עבר בב"י ומותר לאחר פסח כמבואר שם בס"א ודו"ק. ומדי דברי זכר אזכור מה שאירע לי כאשר עשיתי סעודה לחינוך הבית שלחתי לחנות יהודי מוכר זכוכית להשאיל לי כלים לצורך סעודה ונפל מלתא בדעתי מה אעשה בטבילה אם אטביל אותם על כל פנים בלא ברכה ואחר כך אחזירם לחנות יש לחוש שימכרם לישראל ויטבילנו שנית בברכה ונזכרתי שכבר הזכיר הדין בט"ז סי' ק"כ סק"י דיש לטובלו בלי ברכה אלא דיש להודיע להקונה שיטבלנו בלא ברכה ע"ש ובאמת שקשה הדבר להקונה באמרו שכבר נשתמש בהם וגם איך יכיר החנוני אותן הכלים שכבר נשתמש בהם ואמרתי אני בלבי דכיון דהוה ספק דרבנן למ"ד טבילת כלי אינו רק דרבנן אין לחוש בזה דשמא לא יבא כלל להישראל אותן כלים דשמא יקנם גוי ממנו ול"ש כאן דאין עושין ספק דרבנן לכתחלה דהא יש להסתפק שמא לא יבא כלל ליד ישראל ומצאתי בירושלמי פ"ג דדמאי הלוקח ירק מן השוק ונמלך להחזיר לא יחזור עד שיעשר וכו' הי' עומד ולוקח ורואה טוען אחר יפה ממנו מותר להחזיר כן הוא במשנה שם משנה ב' וע"ז פריך בירושלמי והובא בר"ש שם ולא נמצא עושה תקלה לבאין אחריו והיינו שיסברו שהוא דמאי ויפרישו זאת הפטורה על החיוב ומשני לפי גרסת הר"ש דעושה אותן צבור לפניו ויקבעם בתוך פירותיו והיינו באופן שיודיע להקונה ותו בירושלמי ולא כן תני קובע אדם מעשרותיו של חברו לתוך פירותיו ואפילו עושה תקלה לבאים אחריו והניח בקושיא אבל בירושלמי שלפנינו מבואר תקנו בלוקח ולא תקנו במחזיר ועיין בתוס' חדשים מ"ש בזה ועל כל פנים חזינן דבל שאינו לוקח רק מחזיר לא תקנו שיהי' צבור לפניו וע"כ הטעם דל"ח לזה משום דהוה רק ספק דרבנן דפירות דמאי אינו רק דרבנן ול"ח שמא יפריש מדמאי על הודאי דאין מפרישין מדמאי על הודאי וה"ה כאן כיון דאינו רק מדרבנן ל"ח לזה ולכאורה רציתי לומר דכיון דבאמת מסתמא יש רוב נגד אלו הפירות וא"כ שוב בטל ברוב ונתחייבו במעשר דהיתר נהפך לאיסור בפרט בדבר בלול ול"ש כאן לומר דהוה דשיל"מ דז"א דכאן הוא להיפך לענין שיתחייב להפריש ל"ש דשיל"מ שיכול להפריש דאנן דנין שמא כבר נפטר ולפ"ז ה"ה כאן הכלים כשיערבם אחר כך א"כ ממנ"פ אם יכירם יודיע להקונה ואם לא יכירם שוב מסתמא בטלים ברוב וא"ל דכלים בכלים ל"ש ביטול וכמבואר ביו"ד סי' ק"ב דז"א דלענין זה לא הוה דשיל"מ דאנחנו דנים דאדרבא כבר נפטרו מטבילה וז"ב מאד. והנה בגוף הדין שחידש הגאון הצדיק מוה' אשר זצ"ל הי' נלפע"ד דכיון דאינו מוכרו רק שלא יעבור עליו בב"י לא הוה מכירה גמורה ובאמת אינו רק הערמה והערמה בדרבנן שרי כמ"ש התב"ש בבכור שור בפסחים דף כ"א ועל כל פנים הערמה מקרי ולא הוה מכירה גמורה ולא עדיף ממשכנתא דאף דחזי בעכו"ם דדעתו לשקועי דאין צריך טבילה כדאמרו בע"ז דף ע"ו.