שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק נ׳ סימן ד׳

ודרך אגב אכתוב מה שנשאלתי בשנה זו שנת תרי"ב שיהי' ברצות ד' לחיים ולשלו' שבת ע"פ האיך לעשות ביין שרף שמוכרין השענקריס והרי יצטרכו למכור ע"ש ואיך יעשו שבליל שבת ישתו עוד בעלי בתים שכר ויין שרף והנכרי הלז אין מכיר אותם ולא יקיפם ואם ירצה בעל הבית למכור יבטל המכירה ויש הפסד מרובה ואמרתי בהחפזי שיוכלו למכור ולכתוב בשטר המכירה שמוכרו מהיום ולמחר עד שעה ושתים על היום יחול המכירה ואם כן עד שבת בבקר לא חל המכירה ועדיין הוא של הבעל הבית עד שבת שחרית וא"ל דאם כן יחול הקנין בשבת ואם כן הוה כקונה קנין בשבת דז"א דמלבד דהלוקח עושה איסור אם קונה בשבת אבל המוכר הוא הקנה מערב שבת ומה בכך שלא חל עד השבת המוכר אינו עושה שום איסור והגוי הקונה בודאי לא אכפת לן אף גם דגם בישראל כל שקנה מערב שבת שיחול על שבת לא ידעתי שום איסור ואטו אם אחד יקנה לחבירו דבר ע"ת שיעשה כך וכך ומתקיים התנאי בשבת אטו יהי' כקונה קנין בשבת זה בודאי ליתא ומצאתי בלוית חן פ' יתרו שכתב בהדיא כן ואף שראיתו היא ע"ד דרוש אבל הדין דין אמת ובאמת איסור מו"מ אינו רק גזרה שמא יכתוב וכאן ל"ש שכבר כתב מקודם השבת וגם לפמ"ש רש"י בע"ז דף ט"ו דשייך משום ודבר דבר זה גם כן ל"ש דהרי אינו מדבר דבר בשבת והרהור גם כן אינו שהרי כבר הרהר בערב שבת ועיין בט"ז סי' ש"ו שלכך מותר להקדיש כלים בשבת משום שמסתמא כשמקדיש בשבת עלה בלבו להקדיש מע"ש ואף שמסרו בשבת מכל מקום לא נעשה הקנין בשבת ואף די"ל דשאני התם דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט וכבר נגמר מערב שבת ז"א דהרי בקדשי בה"ב בזה"ז דין הדיוט יש לו ולא קנה עדן וע"כ דכל שכבר התחיל הקנין אף שלא נגמר רשאי ה"ה בזה. אמנם נתישבתי בזה דעדיין צ"ע כיון דבשבת אסור לעכו"ם למכור בשביל ישראל וע"כ צריך להקנות לו מערב שבת לגמרי ואם כן שוב לא ירצה העכו"ם להקיף לאותן האנשים. אך לפע"ד נראה דאין קפידא אם יאמר להעכו"ם שמותר לו להקיף לזה שמכירו שהוא איש הגון וישלם לו וגם הוא מקיפו ואם באמת הי' מקנה להעכו"ם אטו מי לא שרי לומר לו שיקיף לזה וגם נ"ל דיכול להיות לו ערב בעד המעות דהמעות אינו חמץ ועל כל פנים לומר לו שמכיר אותו האיש ויוכל לומר לו בשעת הקנין שמוכרו לו ואם ישאל לו למי יקיף יוכל לשאול אותו ומידי דהוה אם יבא עכו"ם לקנות ממנו בפסח אטו מי לא יכול לומר לו אני מכיר לזה שהוא איש אמוד וישלם לך אבל אני ערב לו ובזה בודאי שרי דכשהוא ערב אפשר דאסור דבדיניהם בתר ערבא אזיל וצ"ע בזה.