שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ה׳ סימן ד׳

והנה מידי שוטטו עיני בדברי הפ"י שם ראיתי שהביא השטות בסוגיא דחרדל והביא שטת התוס' ודעימי' דהיכא דעשה בהיתר א"צ להרחיק וע"ז הקשה מהא דקאמר הש"ס ת"ש לא יפתח אדם חנות של נחתומים תחת אוצרו של חברו טעמא דאיכא אוצר הא ליכא אוצר לא ומשני דירה שאני דיקא נמי דתנא עלה אם הרפת של בקר קדמה לאוצר מותר ופירש"י דמדקתני דוקא בהך ולא בכל הרחקות ש"מ דבכל הרחקות אף בהיתה קודם צריך להרחיק וע"ז תמה דהרי לפי המסקנא א"צ להרחיק כל שיעשה בהיתר וא"כ איך יפרש הדייקא נמי וע"ז הביא שהרז"ה הרגיש בזה וכתב דלפי המסקנא ליתא להך דיוקא וה"ה בכלהו אם הו"ל קודם מותר ע"ש וע"ז האריך דעכ"פ בדירה ודאי אינו רשאי לסמוך אם נימא דלא נדחה הדיוקא ותמהני שלא הזכיר מפירוש הר"י מגא"ש דדירה שאני היינו שבזה גם רבא מודה דמותר לסמוך דל"ש לומר דלמא ממלך גם הוא דאין אדם עושה מדירה אוצר ואף דהרמב"ן קרא להמפרש הזה טועה לפי שאמרו בירושלמי כנגד דירתו מהו ואמר ר' אחא כ"ש כנגד דירתו אלמא דאוצר לרבותא נקט ע"ש. ואני עפר ואפר תחת כפות רגליו של רבינו הרמב"ן ולא זכיתי להבין על מה עשה טועה להמפרש רבינו ר"י מגא"ש והרי לדבריו הדבר ברור דהש"ס דילן חולק על הירושלמי דהרי הוא פירש דירה שאני דאם לא הי' דירה באוצר רק סתם עלי' הי' מותר לפתוח חנות של נחתומין אף דדירה מקרי העלי' שהרי בעלי' ודאי יכולין לדור ואפ"ה מותר והיינו דבאמת מה מזיק לי' להעלי' מה שתחתי' מעלה עשן מן הנחתומין ודוקא לאוצר של תבואה קשה אבל להדירה מה מזקת ואם ישחירו הכותלים יוכל לסודם ופשיטא דבשביל זה לא יהי' איסור לעשות חנות של נחתומין וא"כ פשיטא דאין ראי' מהירושלמי נגד הש"ס דילן ואף אם נימא דכיון דיכול להיות דהפירוש בש"ס דילן הוא כפירש"י א"כ מנ"ל לדחות דברי הירושלמי במקום שאינו מבואר להיפך בש"ס דילן אבל באמת יש להסכים גם הירושלמי דבאמת הירושלמי נקט נגד דירתו וא"כ י"ל דדוקא נגד דירתו העשן עולה נגד הדירה וקשה להדרים בה אבל תחת העלי' מה מזיק להעלי' והרי העשן עולה ומתמר בפ"ע ומה מזיק להעלי' ועינינו הרואות עליות הרבה שתחתי' הוא חנות של נחתומים ובעלי' אינו ניכר כלל שום חסרון מלבד מכל זה אני תמה דהרי כ"ז הוא לפי הה"א אבל לפי המסקנא כיון דנדח' כל הנך תירוצים וכל דהוה ברשות מותר לסמוך שוב א"צ לשנוי' דש"מ דדירה שאני וא"כ שפיר אמר בירושלמי דלא יפתח תחת אוצרו וכ"ש תחת דירתו ואז לא הי' אוצר או הדירה מותר דגם לרבא סומך כל שהי' בהיתר וז"ב מאד. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה הקצה"ח סי' קנ"ד בהא דבעי אביי בדף כ' כיבד וריבץ מאי והרי לדברי הר"י מגא"ש כל שרצה לעשות אוצר שוב אסור לסמוך דודאי שייך טעמא דממלך ולפמ"ש א"ש דלפי המסקנא אף לרבא מותר לסמוך וא"כ לשנוי' דדירה שאני וז"ב. ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק חו"מ סי' ל"ז שגם הוא נדחק מאד לישב הך דירושלמי אליבא דר"י מג"ש ולפמ"ש הדברים כפשטן ודו"ק היטב. והנה יש לי מקום ספק בהך דמוכר בעין יפה מוכר איך הדין במחליף אי אמרינן בעין יפה מחליף ואף דלכמה דברים חלופין יש לו דין מכר כמבואר במרדכי פ' המקבל וביו"ד סי' רי"ז סל"א בהג"ה ועיין בשו"ת זקני הגאון בעל שער אפרים סי' ס"ח אבל עדיין צריך חקירה אם גם בזה דומה למכירה והטעם דבשלמא במכר י"ל דאגב זוזי גמר ומקנה אבל כאן כשם שזה נותן לו סך זה נותן לו ול"ד למתנה דשם מדנתן לו ע"כ שרוצה ליתן לו בעין יפה אבל כאן אינו נותן לו מדעתו כ"א בשביל שרוצה חליפיו ובשלמא במכר אגב זוזי שזה נותן אמרינן דאגב זוזי גמר ומקנה וגם דלא שדי אינש זוזי בכדי משא"כ בזה. וכן יש להסתפק בהא דמבואר בש"ע סי' ר"כ לענין מוכר חמור וכדומה במכר עמו כל השייך לו איך הדין בחליפין בזה דגם בזה יש לחלק כמ"ש. ולפע"ד הי' נראה דחליפין השווים שמקפיד לדעת השווי של החפץ אפשר דרצה שיתנו לו גם כל השייך דאל"כ לא ישוה כ"כ אבל אם אינו מקפיד לדעת השווי החפץ ובזה אפשר דל"ש בזה לומר מוכר בעין יפה מוכר. הארכתי בזה לפי שראיתי באיזה ספר שפשוט בעיניו שחליפין דמי למכר ותמה על השטה מקובצת בב"מ דף ק' שהקשה גבי המחליף פרה בחמור דהא פירי לא עבדי חליפין וכתב הכא כיון דחמור מכר עמו כל השייך לו ובכה"ג הוא כאלו החליף בעד פירי וכלים דקיי"ל דקנה ועיין ב"מ דף מ"ה ולפע"ד במחליף ל"ש דלקני האוכף ומרדעת של החמור וכמ"ש ויש להאריך בזה ולא נפניתי כעת.