שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ה׳ סימן ג׳

אמנם י"ל דלפמ"ש סי' רי"ב ס"ק י"א דהא דלא אמרו במשייר לעצמו בעין יפה משייר הוא משום דכיון דאפשר להתקיים ע"י שיקנה לו דרך ל"ש בעין יפה משייר לעצמו ע"ש ולפ"ז כאן שיזיקו שוב שייך משייר לעצמו בעין יפה משייר ולכך א"י להזיקו. ובזה יש לישב לשון הטור סי' קנ"ה ס"מ במ"ש ור"א הכריע שא"צ להרחיק משום דק"ל מוכר בעין יפה מוכר ותמה הט"ז על זה דמה חידש בזה דכבר התחיל רבינו ר"י אלברצלונ"י בזה ע"ש ולפמ"ש י"ל דהטור כוון שאף שלא הוה כקיבל עליו שיכול להאפיל מ"מ משום דס"ל מוכר בעין יפה מוכר אף בזה ולא אמרינן דשייר לנפשו דבזה ל"ש דשייר לנפשו דבזה לא עשה בשל מוכר רק בשלו ויכול הלוקח לעשות בשלו מה שירצה ודו"ק. ואגב אומר בהא דאמר שם דכ"ע ס"ל דבתר דעתא דלוקח אזלינן ומשום דיד לוקח על העליונה אף דבכ"מ יד הלוקח על התחתונה היינו באם דנו רק על המכירה דמוקמינן בחזקת המוכר אבל כאן דבאמת מכר לו הבור ודות רק לענין הדרך להבור ודות פליגי בזה שפיר יד לוקח על העליונה ודו"ק והוה כעין הא דהרשב"א שהובא במלמ"ל פט"ו מטוען. נחזור לעניננו לענין מוכר בעין יפה מוכר וק"ל מהא דמבואר בחו"מ סי' ר"כ דאף בשאמר שפחה מיניקה ופרה מיניקה אינו מכור הולד ואמאי לא נימא דמוכר בעין יפה מוכר וצ"ל דזה אינו בכלל המכירה דלא מכר רק הפרה ולא ולדה והרי גם המוכר הבית לא מכר בור ודות משום דאינו בכלל מכירתו רק לענין הדרך שע"ג ביתו דזה בכלל מכירתו בזה יש לומר דמוכר בעין יפה מוכר. והנה הרא"ש כתב שם דאף באומר שפחה סתם כל שהיא מעוברת הרי מכר גם ולדה וחולק על התוספתא דאמרו לא מכר הולד. ובאמת לפמ"ש י"ל בדברי התוספתא כיון דבלשון מכירתו אינו מוזכר רק השפחה או הפרה סתם ואין הולד בכלל בזה מה בכך שהיא מעוברת הא בזה יש לומר דמשייר בעין יפה משייר לעצמו וכקושית הסמ"ע סי' רי"ד ס"ק י"א ול"ש לומר דכיון דאפשר להתקיים ע"י שיקנה לעצמו דרך דזה שייך שם וגם מ"ש דהא לא שייר לעצמו רק דממילא נשארו דא"כ גם בפרה מיניקה אמאי שייר לעצמו ועכצ"ל דכמו שפחה אין הולד בכלל וא"כ גם פרה מעוברת אינו מוכר הולד ונ"ל דמכאן ראי' דולד הו"ל דשלב"ל וא"כ גם המשייר לעצמו שאף דמשייר לנפשו שייר בעין יפה עכצ"ל דמשום יתור לשון או אף בסתם לכל מר כדאית לי' עכ"פ שייר מקום הפירות וכמבואר בב"י סי' ר"ט בשם הרשב"ם והרמב"ן וכאן שהפרה מכרה כלה ולא שייר לעצמו בפרה שיהי' נקנה לנפשו הולד במה יקנה הולד ולזה כיון הב"י סי' רי"ב במה שהביא מדברי הרא"ש אלו ראי' דעובר חשוב דשל"בל ע"ש וכוון למ"ש. שוב מצאתי במהרי"ט אלגזי בחידושיו לרמב"ן הלכות בכורות דף ג' ע"א שהביא דברי הב"י ופירש כעין זה אף שלא ביאר הדברים כל הצורך והדברים ברורים. נחזור לעניננו דלכך ל"ש בזה לומר מוכר בעין יפה מוכר משום די"ל דזה שייר לעצמו בעין יפה. אברא דלפ"ז צ"ב בהא דאמרו בב"ב דף נ' דאחין שחלקו אין לזה ע"ז לא דרך ולא חלונות והיינו משום דבעין יפה מוכר ולא אמרינן דמסתמא לעצמו שייר בעין יפה. אמנם י"ל דשם ל"ש לומר דמשייר לעצמו בעין יפה דכלם הם לוקחים זה מזה דהרי באמת הם יורשים רק דלא נתברר אם זה חלקו מקודם והוה כמו שלקחו וא"כ אדרבא שייך בזה בעין יפה מכר אבל לא שייך בזה בעין יפה שייר דלא ידע חלקו כלל וז"ב. ובזה נלפע"ד לפרש מ"ש רש"י ולא חלונות ערער על סתימת אורו ולא פירש דאינו יכול לומר סתום חלונך. ולפמ"ש א"ש דבאמת הוה הדבר ספק אם זה חלקו מתחלה או לא ולפ"ז אם הי' חלקו מתחלה פשיטא דמשייר לעצמו בעין יפה וא"כ לכך אינו יכול לומר סתום חלונך דדלמא זה חלקו מתחלה וא"כ שייר לעצמו בעין יפה דלא יהי' צריך לסתום ולכך פירש דאינו יכול למנעו מלבנות בפניו דא"י לומר דלמא זה חלקי מתחלה ושיירתי לעצמי דז"א דבאמת הוא אינו מוציא כלום ובונה בתוך שלו רק שלזה מגיע היזק וא"כ כל שמכר לו בעין יפה א"י למחות בידו דהוא אינו רק ספק גרמי ובכה"ג לא נקרא מוציא אבל לכופו שיסתום חלונו פשיטא דא"י דהו"ל ספק וקולא לנתבע וז"ב. ובזה נלע"ד הא דאמרו בב"ב דף י"ח כדאמר רב פפא בלוקח ה"נ בלוקח ופירש"י דהמוכר נטע אילן בתוך שדהו ואח"כ מכר חצי השדה לאחר ועשה הלוקח בור דאין זה צריך לקוץ האילן שנטעו ברשותו ולכאורה צ"ב דלמה לא יקוץ האילן ונימא דמוכר בעין יפה מוכר ומכרו בעין יפה ויצטרך לקוץ וכמו שהקשיתי למעלה ולפמ"ש א"ש דמזה ראי' ברורה להי"ח דנזקו לא מכר לו והיינו משום דבעין יפה שייר לעצמו שלא יצטרך לקוץ. ובזה מיושב היטב קושית התוס' מה דמשני בלוקח הא הו"ל לומר במוכר ולפמ"ש א"ש דאדרבא מוכר בעין יפה מוכר ועיקר הסברא כיון דזה שייר לעצמו בעין יפה שייר וא"כ אדרבא עיקר המעלה משום דבהלוקח אמרינן דהמוכר שייר לעצמו בעין יפה אברא דלפ"ז צ"ב לשטת הפוסקים דס"ל דאף בשייר לעצמו אמרינן מוכר בעין יפה מוכר א"כ יקשה מה משני בלוקח. אבל אין זה קושיא דמלבד די"ל שמכר לשנים לזה שדה ולזה ירק וכמ"ש הרז"ה והרמב"ן במלחמות וברמ"ה י"ל דעיקר הוא כיון שעשה בהיתר ואין קושיא. שוב מצאתי בשו"ת אא"ז המגיני שלמה ובפני יהושע חלק חו"מ סי' ח' שהאריך בסוגיא דחרדל ובתוך הדברים האריך לפרש דברי רש"י במה שפירש דלענין לבנות כנגדו ולא פירש לענין סתימת החלונות וגם בענין לוקח והביא שו"ת הריב"ש סי' שכ"ב ואינו תח"י לעיין בזה והנלפע"ד כתבתי.