שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק מ״ח סימן ה׳

והנה הרב החריף מוה' יצחק שמעלקיש נ"י אמר אלי בשנת תרי"ג ו' מנחם אב ד' דברים דראיית הש"ך מהך דנפולה אינה ראי' דשם באמת בהמת חולין הוא וצריך להקדישה ואז תהיה ס"ס והרי אין עושין ס"ס בידים ואם כן אין ראיה ויפה טען אבל י"ל דמשום הפסד קדשים דאל"כ לא יהיה תקנה להקדשים וכל דירעו או ימותו בכהאי גוונא מותר לעשות ס"ס בידים. והנה לפע"ד נראה דלכך ס"ס בדשיל"מ ל"מ דהא הוה גם כן דיכול לברורי דכל הטעם דדשיל"מ הוא משום עד שאתה תאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר והוה כאיכא לברורי ול"מ ס"ס. והנה בי"א אב תרי"ג פ' ואתחנן למדתי ש"ס ע"ז דף מ"א ע"ב בהא דאמר שמואל דאפי' שברי ע"ז מותרין ופירשו בתוס' ד"ה דל"מ שברי צלמים דאיכא ס"ס אלא אף בשברי ע"ז גם כן מותר ע"ש. ובראשית ההשקפה תמהתי דהרי בזבחים דף ע"ב אמר שמואל הנח לע"ז דאפי' ס"ס אסורה עד סוף העולם וא"כ בע"ז ל"ש ס"ס ואמרתי בזה דהנה טעמו של שמואל דאמר בע"ז אפילו ס"ס אסור נלפע"ד כיון דבע"ז של עכו"ם יש לו ביטול אם כן הו"ל כדשיל"מ דהא העכו"ם יכול לבטל ולשבור כל הטבעות ואם כן שוב הו"ל דשיל"מ ולא אזלינן בתר הרוב וא"ל דשייך גזרה דרבא דלמא יגביהנה והו"ל ע"ז על ישראל דז"א דהישראל לא רצה לזכות כלל בע"ז ולא רצה לקנותה רק שנתערב בין הטבעות ואם כן בכהאי גוונא הו"ל ע"ז של עכו"ם ויש לו היתר ולפ"ז שפיר שייך בשברי צלמים ס"ס דהרי הש"ך בסי' ק"נ סק"ג כתב דבספק שמא לא התחיל כאן האיסור כמו בחדש דלא התחיל כלל חדש דשמא ישן הוא מועיל ס"ס וה"ה כאן בשברי צלמים דהוה ס"ס שמא לא עבדום ובזה מועיל ס"ס וז"ב. ובזה י"ל דגם בשברי ע"ז מותרת דכל דיש ס"ס שמא פלח לשברים ושמא לא פלח ואת"ל פלח שמא בטלו כיון דיש ספק שמא פלח ושמא לא פלח וא"כ שוב הו"ל ס"ס אף דהוה דשיל"מ דהא ספק שמא לא פלח ושברי ע"ז מותרת וכבר פקע מינה שם ע"ז שוב הו"ל שפיר ס"ס שוב מצאתי ברמב"ן בע"ז שהביא כן בשם הראב"ד דשמואל דמתיר משום דהוה ס"ס שמא לא פלח ושמא בטלו והרמב"ן תמה בזה דאם כן למה אסר ר' יוחנן בשברי ע"ז הא יש ס"ס ועוד דלא מקרי ס"ס אלא שמא עבדום שמא לא עבדום אבל היכא דהוה ודאי עבדום לא הוה רק חדא ספיקא שמא בטלו או לא ביטלו ועוד הא שמואל ס"ל הנח לפ"ז שס"ס אסורה והנה ת"ל בראשית ההשקפה הקשיתי כן וזכיתי לכוין בדעתי הנכאה לדעת הרמב"ן אשר גאה גאה. אך לפמ"ש א"ש דהראב"ד פירש דשמואל כר"ל ס"ל ואם כן כל שנשתברה מאליה מותרת ופקע שם ע"ז והשתא הו"ל ספק שמא פלח מחדש ובכהאי גוונא שייך ס"ס אף דהוה דבר שיש לו מתירין אבל לר"י דסבירא לי' ע"ז שנשתברה מאלי' אסורה אם כן כבר היא ע"ז ושפיר ל"ש ס"ס דהספק שמא לא בטל לבד ל"מ וזה ברור כשמש ומיושב גם דברי הראב"ד כמין חומר. אך לפע"ד נראה דבמוצא שברי ע"ז אדרבא שייך ס"ס דאף דשמואל סבירא לי' דבע"ז אף ס"ס אסור היינו משום דהוה דבר שיש לו מתירין ולפ"ז לפי מה דחידש רבא דשייך גזרה שמא יגביהנה ואם כן הו"ל ע"ז של ישראל ול"מ ביטול אם כן כל שמצא שברי ע"ז שוב לא הוה דשיל"מ דלא מהני ביטול שכבר נעשית ע"ז של ישראל ואם כן שוב מועיל ס"ס. אברא דלפ"ז שוב לא הוה ס"ס דהא אין כאן רק חד ספק שמא ביטל או לא ביטל דהא ע"ז שנשתברה מאלי' אסורה ול"ש ספק שמא פלח לה מיהו י"ל כיון דמה"ת אף ע"ז שנשתברה מאלי' מותרת אם כן מדאורייתא הו"ל ס"ס שמא פלח ושמא לא פלח ואת"ל פלח שמא ביטל ובדרבנן הו"ל ספק שמא ביטל ואם כן הו"ל ס"ס בדאורייתא וספק אחד בדרבנן ומועיל וכמ"ש הסמ"ק בציר דגים וא"ל דשוב הו"ל דשיל"מ דמה"ת מועיל ביטול דז"א דכל דבאמת חז"ל אסרו ול"מ ביטול שוב לא הו"ל דשיל"מ ועוד דבאמת כל שזכה בה הישראל ל"מ ביטול רק דמה"ת לא גזרינן שמא יגביהנה והדר מבטל לה אבל כל שזכה באמת הו"ל של ישראל ולא מהני ביטול ואם כן שפיר הו"ל ס"ס בדאורייתא וספקא חד בדרבנן. ובזה לפע"ד מיושב היטב דברי הרי"ף שפסק כשמואל דהמוצא שברי ע"ז מותרין ופסק כר"י דע"ז שנשתברה מאלי' אסורה והדברים סותרים וא"ל דטעמי' דשמואל דתלינן דנשברה על ידי עכו"ם בידים דהוא רוב דלא נשברה מאליה דאם כן מ"פ ר"י לר"ל מהמשנה לשני כן ולפמ"ש אתי שפיר דבהס"ד טרם שחידש רבא הגזרה שמא יגביהנה והדר מבטל לה אם כן שפיר גם במוצא שברי ע"ז אסור דלא שייך ס"ס דהא מועיל ביטול אבל למה שחידש רבא דלא מהני ביטול גזרה שמא יגביהנה שוב הוי לי' ס"ס בדאורייתא וספק אחד בדרבנן ושוב מועיל דלא הוה דבר שיש לו מתירין ודוק היטב כי חריף הוא אף שיש לפקפק קצת מטעם שכתבתי דכל שמוצא באמת לא מהני ביטול אבל י"ל דמכל מקום מסתמא מבטל להו הישראל טרם שמגביה ורק משום גזירה אסור ודוק היטב.