שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק מ״ח סימן ד׳

והנה הארכתי מענין לענין והנה נתנה ראש ונשובה למ"ש למעלה לענין ס"ס אם צריך לברר והנה הש"ך שם הקשה מהא דכתב המהרא"י דספק דרוסה מותר וא"צ בדיקה וע"ז תמה הש"ך דא"כ בהא דאמרו בזבחים דף ע"ז אי ידוע ליתי ולשקלה ואי לא ידוע מנא ידע ומשני דאערב בנפולה ואם איתא דא"צ בדיקה לר"ת א"כ כולן מותרות משום ס"ס ובאמת לפמ"ש גוף דברי מהרא"י אינם נכונים דצריך בדיקה להוציא מידי חזקת איסור שהיתה עד הנה כמ"ש דמקרי אקבע איסורא אמנם בגוף דברי הש"ך ראיתי בכו"פ שהקשה דהא שם לא שייך לברורי כלל כמ"ש רש"י משום הקריבהו נא לפחתך ולפע"ד נראה דבאמת הכו"פ בעצמו סי' נ"ח הקשה לשטת רש"י דל"ש בדיקה בקדשים משום הקריבהו נא לפחתך א"כ לר"מ דחייש למיעוטא האיך אפשר להקריב בהמה למזבח הא צריך לבדוק הריאה דהוא מיעוט המצוי ע"ש סק"ה ובאמת שלא הי' צריך להקשות לר"מ דוקא דהי' מקום לומר דבפסח וקדשים אינו מחמיר ר"מ כדאמרו דף י"ב וטפי הי' לו לשאול אליבא דכ"ע דגם במקדש הי' בודקין הריאה כמבואר בשו"ת הריב"ש סי' קס"ג באורך אבל באמת לפע"ד אין התחלה לקושיא דכל ענין הקריבהו נא לפחתך הוא בענין שיש לו ריעותא דצריך לבדקו למה לך להביאו לבהמ"ק ואולי ימצא טרפה בדקהו קודם או הביא אחרת אבל לענין ריאה דכל בהמה צריך לבדוק ואיך שייך בזה הקריבהו נא לפחתך והרי אדרבא זה כבוד שמים דבדקינן אותו שלא יהי' טרפה לגבוה וא"א בענין אחר דבכל הבהמות זאת וז"ב מאד מאד. ומעתה יש לומר דזהו כוונת הש"ך דאם נימא כמ"ש המהרא"י דס"ס אין צריך לברר כלל היינו משום דלא ניחש בריעותא כלל ואם כן למה לא מכשר לגבי מזבח דל"ש הקריבהו נא לפחתך דהא אינו ריעותא כלל וע"כ דצריך לברר וא"ל דכאן א"י לברר משום הקריבהו נא לפחתך דאם לא נברר גם כן לא יצאנו מחשש זה דאטו הבזיון הוא מה שצריך בדיקה הבזיון הוא דאיך מקריבין דבר שהי' נודע לחשש טריפות ובזה לא יצאנו מחשש הקריבהו נא לפחתך במה דלא נברר וז"ב ופשוט ובחידושי אמרתי בכוונת רש"י דלכך כתב דהיכא דאיתחזיק ספק טריפה אין מכניסין אותה לעזרה משום הקריבהו נא לפחתך דהענין הוא אם באמת כל שיש לחוש שתטרף א"כ הוה דיחוי בקדשים דכל שלא נבדקה יש לחוש לריסוק אברים וא"כ נדחה מקרבן ואחר כך מחזי חזי לקרבן ואם כן בכה"ג שייך הקריבהו לפחתך וכל שלא הי' ראוי להקריבו קודם הבדיקה נעשה דיחוי בקדשים אברא דלכאורה י"ל דכל דנבדקה ונמצאת כשרה שוב אגלאי מלתא למפרע דדיחוי בטעות הי' וכשר לקרבן. אך נראה לפמ"ש הנמוק"י ריש פ' החולץ גבי חלץ למעוברת והפילה דר"ל ס"ל תגלי מלתא למפרע לא אמרינן וכתב הנמוק"י אף דבכ"מ אמרינן תגלי מלתא למפרע שאני כאן דחיישינן שמא באותה שעה ראוי' היתה לילד ולד של קיימא ואח"כ אירע איזה דבר שלא ילדה של קיימא וכל כה"ג ל"ש תגלי מלתא למפרע די"ל דאירע מקרה שהפילה ע"ש וא"כ גם כאן בשעה שנפלה הי' יכול להיות שיתרסקו אברי' ותגיע החשש לריסוק והרי עמדה צריכה מעל"ע ואם כן חזינן דכל מעל"ע חיישינן שמא תטרף אח"כ וגם בהלכה צריכה בדיקה וא"כ כל שחוששין שמא יתרסקו אברי' אחר כך אף שנבדקה אחר כך ולא אטרפה מ"מ למפרע ל"ש לומר אגלאי מלתא למפרע דלא נתברר אם לא הי' ראוי הנפילה להתרסק אברי' רק שאחר כך אירע מקרה שלא נטרפה ואם כן בשעת מעשה הבדיקה נדחה ויש דיחוי בקדשים. ובזה מיושב היטב קושית התוס' בחולין דף ט"ו ע"ב ד"ה עמדה דלמאי נ"מ אמר כאן עמדה צריכה מעל"ע והא עיקר צריך כאן לומר דהלכה צריכה בדיקה ולפמ"ש י"ל דעיקר הוא שלא מועיל הבדיקה משום דעמדה צריכה מעל"ע דהחשש הוא שמא תטרף אחר כך ואם כן גם בהלכה דצריך בדיקה ל"מ הבדיקה למפרע וכמ"ש. ובזה מיושב מה דאמר כלהו כר"ל לא ס"ל עמדה אינה צריכה מעל"ע הלכה אינה צריכה בדיקה ותמה הפר"ח סי' נ"ח דלמה לי' להך דעמדה א"צ מעל"ע ולפמ"ש א"ש דכל דעמדה א"צ מעל"ע לא הוה דיחוי בקדשים. שוב ראיתי בכו"פ סי' נ"ח סק"ד שכתב כעין זה ע"ש אבל לא דבריו דברי ע"ש. ובזה מיושב קושית הכריתי ופליתי מבדיקת הריאה דשם כל שנבדקה ואין בה סרכא נתגלה מלתא למפרע דלא נדחית כלל וא"כ ל"ש הקריבהו נא לפחתך וכל סרכא דמכשירין הוא או שאין כאן נקב או שודאי סותם ולא נדחה מעולם וז"ב. ובזה מיושב היטב סברת הש"ך שהקשה על מהרא"י דבס"ס א"צ לברר דא"כ הא הוה ס"ס ותמה הכו"פ דכאן אף אם נימא דצריך לברר א"א לברר משום הקריבהו נא לפחתך ולפמ"ש א"ש דכל דהי' צורך לברר שוב הי' נדחה וע"כ דאין צריך לברר כלל וע"כ כל דאתערב שוב לא נדחית כלל מיהו י"ל כיון דבעת שנטרפה היה צריך בדיקה וכבר נדחית ואם כן ל"מ התערובות להתיר דכבר נדחה דיחוי מעיקרא. ומיהו י"ל כיון דנתערב יש ספק על כל אחד אולי זה לא נדחה כלל בכה"ג ודאי יש לומר דדחוי מעיקרא ל"ש דיחוי. ובזה י"ל מה דלא שאל הש"ך על מה דאוקי דנתערב נקובת הקוץ בדריסת הזאב דהא בספק דרוסה ג"כ הוה ס"ס ועיין כו"פ ולפמ"ש י"ל דבאמת גם נקובת הקוץ הוה מום רק דהדרא בריא וכמ"ש רש"י ועכ"פ שלא יהיה נחשב דיחוי כלל י"ל ספק להיפך ספק שמא זו היא דריסת הזאב ואת"ל נקובת הקוץ הא נקובת הקוץ כ"ז דלא הדרא בריא גם כן מקרי דיחוי ואף כי יש לפקפק בזה הקב"ה חדי בפלפולא ודוק היטב בכ"ז. והנה במה שהארכתי לעיל בביאור ס"ס של הרשב"א שמא נשתמש בדבר המותר אחר שנים רבות שאל אותי אברך מופלג אחד דלפמ"ש הב"י ביו"ד סי' צ"ד וסי' ק"ג דאם חממו מים חשבינן מע"ל משעה שנתחממו המים דמשוהו לשבח דא"כ כל דחיישינן שמא נשתמשו דבר המותר וע"כ ע"י מים ואם כן שוב נעשה לשבח ולק"מ דמלבד די"ל דנשתמש בלי רוטב דקי"ל בסי' ק"ה דבכלי בלי רוטב לא נאסר רק כדי קליפה והי' ששים כנגד הקליפה ועיין ש"ך סימן ס"ט דלפעמים יש ששים נגד הקליפה אף גם די"ל דנשתמש היום אבל אתמול לא נשתמשו בדבר האסור וא"כ שוב לא נעשה ב"י ומה גם דלפע"ד היה נראה דבר חדש לפמ"ש הש"ך בסי' צ"ד דמטעם חנ"נ אתינן עלה ולפע"ד בכלי של עכו"ם ל"ש נ"נ דניהו דנאסר הב"י היינו אם ירצה הישראל להשתמש אבל כ"ז שהוא ביד גוי ל"ש דנ"נ דהא ביד הגוי ל"ש דנ"נ רק שיש בו בליעת איסור ודו"ק. והנה עוררני לזה החריף ושנון מוה' מאיר בראם דא"כ בהא דהקשה התוס' בחולין דף ק' ד"ה שקדם להוכיח דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים דאל"כ איך הגעילו כלי מדין הא המים נעשו נבלה והרי ל"ש נ"נ אצל עכו"ם ואמרתי דלק"מ דהרי שם נ"נ אצל הישראל והו"ל שפיר נעשה נבלה. ובזה יש לישב מ"ש התוספות שם דא"ל דהגעילו כשהי' אינו ב"י דז"א דהא לא אסרה התורה אלא בקדירה ב"י והדבר תמוה דלהס"ד דגם קדירה שאב"י אסורה שוב לא מועיל הגעלה דהא ס"ל דגם קדירה שאב"י אסור וכבר תמה בזה בכו"פ וכ"כ בתשובה אחת בשם כבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י דהכוונה היא דבסרוחה מעיקרא כ"ע מודו דנטל"פ שרי וכאן דהמים נאסרים מכח נטל"פ הו"ל כסרוחה מעיקרא ודפח"ח ואני פקפקתי בזה דמ"מ בא האיסור מכח טעם מושבח שהי' מעיקרא ובפרט לשיטת הרשב"א בתה"א ובר"ן סוף ע"ז דקדירה שאב"י מצד עצמה אסורה רק שא"י לאסור התבשיל דנטל"פ בהתבשיל אבל בעצמותה היא נאסר' א"כ אם נימא דבקדידה שאב"י ג"כ אסורה ל"ש סרוחה מעיקרא דזה דוקא בנבלה גמורה כל שמוסרח מעיקרא לא אסור משא"כ בקדירה שאב"י לא נסרחה בעצם כ"כ לא חשוב כסרוחה מעיקרא אך לפמ"ש יש לומר דבכה"ג שאם הי' ביד עכו"ם ל"ש נ"נ ועיקר דנ"נ הוא בבא ליד ישראל וכל שהי' אב"י שוב ל"ש נ"נ דבזה מקרי סרוחה מעיקרא ודוק היטב אך אי קשיא הא קשיא דלפמ"ש התוס' דיש לחוש שהמים נאסרים כעת שמגעיל אם כן יקשה קושית הרמב"ן אמאי לא צותה התורה להגעיל במלחמת סיחון ועוג דל"ש לומר דשם גם קדלי דחזירי הותר כמ"ש הרמב"ן שם דז"א דלפי מה דאמרו בחולין דף י"ז דשלל דידן לא אשתרי ואם כן מה שנאסר המים זה הוה כשלל דידן מיהו י"ל כיון דגוף הבליע' שנבלע בקדירה היא מותרת האיך שייך שתאסר המים ודוק היטב.