שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק מ״ח סימן י״ב

ובזה מיושב היטב מה שאמרו בירושלמי פ"ק דחלה והובא בכו"פ סי' ק"ט סק"ב דר"י הי' כורך מצה ומרור ביחד והקשה בכו"פ דהא בש"ס דילן אמרו דבזה"ז לא לכרוך אינש מצה ומרור דאתי דרבנן ומבטל דאורייתא ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבאמת גם שני כזיתים קשה לאכול בב"א רק עד שילעסם ואז ירבה אחד על חבירו והרי בעינן שיהנה גרונו בכזית וכאן המרור יבטל המצה לכך לא לכרוך אבל ר"י אפשר דבלע המצה והמרור לעס ולכך מותר לאכלם בב"א דהא המצה אכל כבר בטרם נתבטל הזית בהמרור שלעס דמרור בעינן לעיסה כדאמרו בלע מצה יצא בלע מרור לא יצא ור"י לשטתו דעל כל פנים נהנה גרונו בכזית. ובזה מיושב מה דאמרו בירושלמי דר"מ אף בזמן שבהמ"ק לא הי' כורך כל השלשתן ביחד דשנים מבטלים חד והדבר תמוה דאם שנים מבטלים חד אם כן גם מצה ומרור בלי פסח למה הי' כורך והא מרור דרבנן מבטל להמצה ולפמ"ש א"ש דשלשה כזיתים א"א לאכול ביחד ואין בית הבליעה מחזיק ואם כן אף שהי' בלע המצה מכל מקום כל שלא הי' מרוסק האחד מהם שום לא הי' מקום לבית הבליעה שיבלע כאחת ובודאי הי' מוכרח לרסק ושוב הי' המרור מבטל להמצה מפני חוזק מרירתו מה שאין כן מצה ומרור הי' אפשר לו לר"י לבלוע כאחת וכמ"ש הכו"פ שם דהא בית הבליעה יוכל להחזיק שתי כזיתים ואף שההמון עם גם זה קשה לכם ר"י רב גוברי' והי' יכול לאכלם ולא בטלו אבל כל שנתרסק א"א שלא יבטל ובלא נתרסק שלשה זיתים א"א שיבלע ודו"ק היטב. שוב ראיתי בתוס' זבחים דף ע"ח שם ע"ב ד"ה הוא דרבי שבמסקנתם שם כתבו דלא אמרינן רואין רק בקדשים וטומאה ומקוה לא באיסורין ע"ש ואם כן מה שהקשו בש"ס דנימא רואין היינו בפגול ונותר וטמא דהוה במוקדשין דשייך רואין אבל לא בשאר איסורים ול"ק מה שהקשיתי לעיל ולפע"ד הי' נראה טעם חדש בזה דלכך בקדשים וטומאה ומקוה אמרינן רואין והנה במקוה וטומאה ל"ש ענין טעמא רק חזותא או נגיעה וא"כ בודאי שייך רואין אבל קדשים הא תלוי בטעם ול"ש רואין דבמב"מ ליכא טעם. אמנם נראה דהנה בקדשים ונותר מצטרף לאיסור ולפ"ז גם חנ"נ אמרינן וכל שאוסר כדי נטילה אוסר הכדי נטילה את האחרת דכל מקום שאמרינן חנ"נ גם הכדי נטילה אוסר אחרת וכ"כ הכו"פ בהדיא בסי' ק"ה בסופו ע"ש בס"ק ט"ו בסופו שחידש כן ולפ"ז ל"ש לומר דבמב"מ בטל ברוב דהא באמת היתר מצטרף לאיסור ואף דכל שההיתר יותר מפלגא לא אמרינן היתר מצטרף לאיסור כדאמרינן בנזיר דף מ"ד מכל מקום כאן ביבש ביבש דאין נבלל ביחד ואם כן לא נבלל רק בנגיעה בעלמא ואם כן ל"ש ביטול בזה דאדרבא ההיתר מצטרף לאיסור וזה ההיתר אוסר לחברו ושייך לומר רואין ושפיר מקשה ונימא רואין ובפרט באיסור ואיסור דודאי שייך חנ"נ דכלו איסור רק דכל איסור מבטל לחברו וכל שבקדשים היתר מצטרף לאיסור שוב ל"ש ביטול ברוב ופריך הש"ס ונימא רואין וז"ב ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק. ובזה נלפע"ד דבר חדש דלכך הרמב"ם פסק בפח"י מפה"מ דהפיגול והנותר והטמא שבללן חייב ותמהו כלם דהא אנן קי"ל דאיסורין מבטלין זא"ז ולפמ"ש יש לומר דבקדשים ל"ש ביטול דהא היתר מצטרף לאיסור והרי אוסר בנגיעתו ומה שנוגע בו ולא הי' כח בשאר לעמוד כנגדו ולבטלו דהי' יבש ביבש ואף אם נימא דאין היתר מצטרף לאיסור באיסור ואיסור פשיטא דנעשה נבלה דהא כלו איסור רק שמבטל אחד לחברו אבל כל שלא נבלל איך שייך שיצטרף לבטל ובודאי אוסר מה שנתערב ואותו שנתערב אוסר מה שנוגע בו ול"ש ביטול. אברא דלפ"ז צ"ב דאמאי אמר ר"ל דלבטול אך נראה דלר"ל לשטתו דס"ל דאכילה במעיו בעינן כזית ולפ"ז כל דנתבטל בלעיסתו ניהו דהיתר מצטרף לאיסור הא בעת הלעיסה אז לא נאסר עדיין דעיקר אזלינן על אכילת מעיו ושוב בטל כבר ול"ש היתר מצטרף לאיסור דאז לעס ביחד והוה בלילה גמורה ואף קמח בקמח מקרי בלילה מכ"ש לעיסה שחברן ביחד וליכא אכילה בבני מעי' אבל לדידן דלא קי"ל כר"ל שוב ל"ק כלל קושית הש"ס ושפיר אין איסורין מבטלין זא"ז ודוק היטב כי היא עצה עמוקה ראה זה חדש הוא ועיין בבה"ז בזבחים שם ובתוס' ד"ה אומרו מ"ש לישב הקושיא שלהם ודו"ק. ובזה נלפע"ד להבין מה שאמר ר"א כשם שמצות אין מבטלות זא"ז כך אין אסורים מבטלין זא"ז וכבר כתבתי לעיל דמאוד תמוהין הדברים דמה מדמה איסורים שתלוי בטעמא במצות ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דבב"ח נעשה נבלה ובשאר איסורים לא אמרינן נ"נ הוא משום דבב"ח כל חד בפ"ע שרי ובהתחברם יחד אמרינן נ"נ מה שאין כן בשאר איסורים דאחד אסור ואחד מותר ולפ"ז נ"ל דבר נחמד דבאיסורין שכל אחד בפ"ע אסור שוב דומה להיתר בהיתר דהיינו בב"ח דבהתחברם יחד נ"נ וה"ה באיסור ואיסור ולפ"ז ה"ה מצות דכל חדא בפ"ע היא מצוה רק דהמצות מבטלות זא"ז שפיר אין מבטלות זא"ז ומעתה שפיר מדמה ר"א איסורין למצות ור"ל לשטתו דס"ל דאכילה במעיו בעינן אבל לדידן ל"ש ביטול בזה. וב"ה מיושב היטב דברי הרא"ש והטור שכתבו דאיסורין מבטלין זא"ז ותמהו ע"ז בשו"ת זקני הגאון בעל ש"א ובמנ"י דהא אנן קי"ל כר"א דאין איסורין מבטלין ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דאיסורין אין מבטלין זא"ז משום דנ"נ וכל אחד אוסר חברו וזה דוקא ביבש ביבש לא בקדירה שנתבשל זא"ז יש רוב כנגדו ומבטל זה את זה. ובזה אני אומר דזה הטעם דהיתר בהיתר לא בטל משום דכל חד שרי ל"ש ביטול והרבה יש להאריך בזה ואכ"מ. ובגוף קושית המרדכי דהא אין בית הבליעה מחזיק יותר משלשה ביצים לכאורה הי' נ"ל דבר חדש דכיון דקי"ל בלע מצה יצא רק מרור בעינן טעם מרור בפה אם כן שוב הי' יכול לכרוך בבת אחת ולבלוע הכזית מצה ופסח והמרור לא יאכל רק בלעיסה ואז שפיר יכול הבית הבליעה להחזיק אמנם נראה דכל הטעם שהי' אוכל ביחד לקיים מה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו ואם כן כל שבלע זה מקודם המצה והפסח לא אכל על מצות ומרורים וגם לכתחלה בעינן טעם מצה גם כן. ובזה נלפע"ד מ"ש המרדכי דבמרוסק הי' יכול לאכלם ותמהו האחרונים ועיין בספר ביאורי מרדכי על המרדכי ע"פ שם דא"כ יקשה קושית הש"ס בכריתות דלמה לא חשיב בכריתות עוד חטאת אחת ובכגון שאכל מרוסק ולפמ"ש י"ל דגם במרוסק קשה הדבר שיאכל כלו ביחד בבית הבליעה ומסתמא כשאמרו אין בית הבליעה מחזיק יותר משני ביצים היינו כדרך אכילה כמ"ש התוס' ישנים שם ואכילה לא מקרי בבליעה רק במרוסק ולעיסה אך נראה כיון דעל כל פנים מרסקן בפה והרי נהנה גרונו בבת אחת מהשלשה זיתים נתקיים על מצות ומרורים יאכלוהו ובמעיו באמת יבלע המצה והפסח והמרור ישאר והרי לענין איסורים סגי לר"י וכן קי"ל כל שנהנה גרונו בכזית אף שלא בא בתוך מעיו. אברא דלפ"ז צריך להבין דאם נימא דמצות מבטלות זא"ז בכ"מ וכאן גלתה תורה דאין מבטלות שוב הו"ל חידוש והוה כמו אבמה"ח דחידוש הוא אם כן חלקו מבחוץ ודאי לא הי' מועיל. ובזה י"ל דבר נחמד בביאור כל הסוגיא דאמרו שם דהלל ס"ל דמצות אין מבטלות זא"ז והקשו בתוס' ומרדכי דמנ"ל זאת דלמא שאני כאן דגלי קרא ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דע"כ מוכח דס"ל דאין מבטלות זא"ז דאם לא כן האיך אפשר לומר דיאכלם ביחד דהא אין בית הבליעה מחזיק יותר משני ביצים וא"ל במרוסק דהא חידוש הוא שחדשה תורה ואם כן ל"מ לר"ל דגם חלקו מבפנים פטור ואם כן לא משכחת לה כלל אלא אף לר"י מ"מ גם זה קשה מאד דגם בפיו קשה ליכנוס כל השלשה זיתים ביחד וע"כ צריך שיחלוק מבחוץ וזה לא מועיל וע"כ דמצות אין מבטלות זא"ז וליכא חששא כאן יותר מבשאר מצות וא"כ שוב מותר לרסק וגם אם נימא דיכול להכניס בפיו גם כן יקשה על כל פנים לר"ל מה עביד לי' בהך דיאכלוהו וע"כ דס"ל דמצות אין מבטלות זא"ז אבל לפי מה דחידש ר"י דחלוקין עליו חבריו על הלל וס"ל דיאכלוהו כל אחד בפ"ע וא"כ שוב ל"ק כלל על ר"ל. ובזה מיושב היטב הא דקאמר בזבחים שם ופליגא דר"א דאמר ר"א כשם שאין מצות מבטלות זא"ז כך איסורין אין מבטלין וכבר כתבתי פעמים דהדבר תמוה דמי תלה לי' זה בזה ולפמ"ש א"ש דלר"ל לשטתי' דס"ל דלכך מבטלין האסורין דבעינן אכילה בתוך מעיו א"כ שוב יקשה היאך אפשר לאכול כל השלשה כזיתים בב"א דהא מרוסק א"א לאכלו דהא בכ"מ מצות מבטלות זא"ז כדאמר ר"ל דאיסורין מבטלין ולמה לא יהי' מצות מבטלות זא"ז ואם כן שוב יקשה האיך אכלם הא אין מרוסק יותר משני ביצים וגם במרוסק ל"ש דהא כל דהתורה גלתה כאן דאין מצות מבטלות זא"ז אם כן הו"ל חידוש וגם חלקו מבפנים לא מועיל ואם כן איך מצי לאכלם וע"כ דמצד הסברא אין מצות מבטלות זא"ז וממילא ע"כ דגם איסורין אין מבטלין. ובזה מיושב הא דאמרו מאן שמעת לי' דאמר אין מצות מבטלות זא"ז הלל והדבר תמוה דהא גם רבנן מודו דאם אכלם בפ"ע דרשאי רק דליכא חיובא ולמה לא דייק מרבנן דהלל גם כן וכבר נתעורר בזה הרמב"ן במלחמות פ' ע"פ ונדחק ולפמ"ש א"ש דלרבנן לא מוכח די"ל דשאני מצות דגלי קרא דיאכלוהו ביחד אבל איסורין דלא גלי לא גלי וא"ל דא"כ היאך אוכלן ביחד והא אין בית הבליעה מחזיק דז"א דלדידהו דס"ל דיכול לאכלן בפ"ע גם כן ואדרבא אי לא כתב קרא הי' המצוה דוקא לאכלו בפ"ע שוב על כל פנים במרוסקין כשר אבל להלל דס"ל דעיקר המצוה הוא ביחד דוקא ואם כן שוב יקשה האיך אכלן ביחד דהא ל"מ מרוסק דהא חידוש הוא שחדשה תורה וע"כ דבכל התורה מצות אין מבטלות וליכא חידושא ואם כן שוב יקשה על ר"ל ודו"ק היטב כי הוא חריף. ומובטחני כי יש לו פנים בהלכה ת"ל. שוב הראוני דברי הפרמ"ג בשפ"ד סי' כ"ב סק"י וראיתי שנעלם ממנו דברי הש"ך בסי' צ"ח הנ"ל ס"ק י"ז אמנם גוף דינו אמת דדוקא בב"ח ל"ש שיבטל החלב להבשר מה שאין כן בשאר איסורים ודוק היטב. והנה לפמ"ש הט"ז סי' תפ"א סק"ג דהא דבלע מצה יצא משום דעל כל פנים הטעם מצה יש רק שהוא לא נהנה אבל בישל יצא מתורת מצה וע"ז שאל אחד מהתלמידים דאם כן בהך דמצה ומרור דאמרו במצה דמתבטל במרור דרבנן והא איכא על כל פנים בעצם טעם רק שהמרור מבטל ואני השבתי דשם מתורת מצוה דרבנן או רשות מבטל המצוה החיובית אבל לא בשביל הטעם הוא אך באמת הראיתי דברי התוס' בזבחים דף ע"ח שכתבו משום דחזק המרירות מבטל טעם המצה. אמנם באמת ל"ק די"ל דכמו דבבישול יצא מתורת מצה ה"ה כאן על ידי חזק המרירות מפיג טעם המצה ומשתנה טעמ' לגמרי. ובלא"ה י"ל דעכ"פ לבטל הטעם בידים זהו בודאי אסור וע"כ לא אמרו רק בלע מצה יצא דלא נהנה אבל מכל מקום לא בטל הטעם בידים אבל כשאוכלו עם המצה וע"י המרור אינו מרגיש טעם מצה זה אסור. והנה התוס' בפסחים קט"ו ד"ה אלא כתבו מדסבר דלכתחלה יש לו לכרוך ובדיעבד יצא בלי כריכה א"כ בעלמא אין מבטלות דאי מבטלות א"כ איצטריך קרא לכתוב כריכה ולומר דהכא לא מבטלי והלכך לרבנן דמוקי קרא בדיעבד שמעינן דבעלמא מבטלות ושאני הכא דגלי קרא וביאור הדברים נלפע"ד עפ"י מה דאמרו בזבחים דף ס"ו שמעתי בחטאת העוף שיבדיל ומאי לא יבדיל א"צ להבדיל ופריך אלא מעתה ולא יכסנו ה"נ דא"צ לכסות וכתבו התוס' ד"ה אלא מכל לאוין שבתורה לא תחסום לא תאכלו כל נבלה לא תלבש שעטנז לא תקשי לי' דלמאי כתבינן אם לא ללאו אבל הא דמסברא ה"א דמבדיל לפי שצריך לדם אמרינן דכי כתיב לא יבדיל א"צ להבדיל ע"ש וזה יסודו של הרמב"ם בספר המצות בשרשיו למנות השלילה במנין המצות ובקונטרס דין וחשבון שלי הארכתי בזה ולפ"ז זהו סברת התוס' דע"כ סבר דאין מבטלות דאז שפיר יצא אי לא כריך דאי סבר מבטלות בעלמא אם כן אין להוכיח דבעי לכתחלה כריכה דלמא אתי לומר דרשות היא לכרוך דה"א דאסור לכרוך דמבטלות זא"ז ואתי קרא לגלות דרשות לכרוך אבל לעולם דאין חיוב לכרוך אף לכתחלה וע"כ דמצות אין מבטלות ואם כן למאי אתי קרא ע"כ דחיוב לכרוך אבל לרבנן דמבטלות אתי קרא דמותר לכרוך דה"א דאסור. ובזה נלפע"ד להבין דברי התוס' במה שהקשה המהרש"א דמנ"ל לתוס' דהלל ס"ל דלכתחלה הוא דצריך לכרוך ודלמא גם בדיעבד הוא חיוב ולפמ"ש א"ש דבאמת צ"ב דמנ"ל להלל דיאכלוהו אתי שיאכלם בכריכה דלמא יאכלוהו אתי להיפך וכדאמרו רבנן. אמנם באמת הדבר נכון דזה תלוי בסברת חוץ במה דנחלקו הלל ורבנן אי מצות מבטלות זא"ז או לא דהלל דס"ל דאין מבטלות א"כ א"א לומר דקרא אתי לחייב כריכה אפילו בדיעבד דיקשה למה לי קרא דמה"ת שלא לאכלם ביחד הא מצות אין מבטלות זא"ז וע"כ דקרא אתי על לכתחלה ולאוריי דמצות אין מבטלות זא"ז דסד"א דמבטלות והי' אסור לכרוך קמ"ל דיאכלוהו ביחד וא"ל דלמא להיפך שיהי' כל אחד בפ"ע דא"כ ע"כ דמצות אין מבטלות זא"ז ושוב יקשה למה לי קרא דיאכל כל אחד בפ"ע הא אסור לכרוך וא"ל דה"א דמותר דאין מבטל וקמ"ל דמבטלות דז"א דאכתי איך נדע הא יוכל להיות להיפך וע"כ דמצד הסברא מצות אין מבטלות וא"כ ע"כ בודאי מסתבר בודאי שיאכל ביחד ואי נימא דחיוב אף בדיעבד שוב יקשה א"כ הי' צריך קרא לגלות בפירוש דאל"כ אפשר לפרש להיפך ולחכמים דס"ל מבטלות ע"כ דכאן גלי קרא דמותר דאם לא כן הי' צריך קרא לברר ודו"ק ועיין במרדכי פ' ע"פ ותמצא הדברים מבוארים.