שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק מ״ח סימן י״א

אשר שאלת במ"ש הש"ך בסי' צ"ח ס"ק י"ז דאם ניער כזית בשר ואחר כך כזית חלב ביומו א"צ ששים רק נגד שני זתים האלו וע"ז שאל במ"ש צריך ששים נגד השני זיתים והא כל דאיכא ששים נגד כזית אחד אם כן השני כזיתים בעצמם מצטרפים לבטל זא"ז דגם אם נימא דנעשה נבלה לא עדיף מחלב ודם דכל אחד מצטרף לבטל חברו כמבואר בסוף סי' צ"ח ס"ט הנה יפה שאלת אבל כבר קדמוך רבנן שכן שאל הרב בעהמ"ח בגדי ישע להקצה"ח ותשובתו נדפסה בסוף אבני מלואים ח"ב סי' ד' וכבר כתוב אצלי בחדושי ישוב לזה אך למען כבודך ולמען למודך אמרתי לעיין שנית בזה ולפע"ד נראה הדבר נכון דהרי התוס' והרא"ש בנדה דף ס"א הקשו מ"ש כלאים דלא בטיל והרי בב"ח בטל אף ששניהם היתר וכתבו דל"ש ביטול בכלאים כיון דהיתר בהיתר הוא וגזה"כ שבהתחברם יאסר אבל בב"ח דאינו אסור רק דרך בישול בנתינת טעם וכל שאינו נותן טעם בטל ע"ש ובש"ך יו"ד סי' רצ"ט סק"א ומעתה לכך א"א לבטל זא"ז דשאני כל איסורים דהוה איסור בהיתר ושייך ביטול דלענין איסור חלב הוה דם היתר וכן להיפך דכל שאינו מרגיש טעם דם הוה היתר ובטיל מה שאין כן בב"ח דבאמת היתר בהיתר לא בטיל כלל וע"כ משום דכל דליכא נו"ט לא הוה בב"ח והרי כאן כשאתה אומר דבטל הבשר משום דהחלב מבטלו אם כן ע"כ נתן החלב טעם בו עד שמבטלו וכן להיפך הבשר בחלב אם כן שוב ל"ש ביטול מה תאמר דעל כל פנים אין כאן טעם גמור דכל אחד מבטל חברו הא בב"ח מהראוי שלא יועיל ביטול כלל אף במשהו תאסר כמו חוט אחד של כלאים דלא בטיל ורק דכל שאינו נו"ט נתבטל אם כן זה כשיש ששים נגד החלב או נגד הבשר ולא נשאר נו"ט כלל אבל כאן דלולא שהשני כזיתים מבטלים כל אחד את חברו הי' כאן נתינת טעם גמור ורק שכל אחד מצטרף לבטל נ"ט של חברו אם כן אדרבא הרי נתערב כאן בב"ח ואסור ול"מ הביטול ולכך צריך שיהי' ששים נגד השני זיתים ודו"ק היטב כי קצרתי אבל הדברים נכונים למעיין בעומק הדברים. והנה בגוף דברי הרא"ש דאיסורין מבטלין זא"ז ולמדה מהך דפיגול ונותר וטמא הנה כבר הארכתי בחידושי לרמב"ם פ"א ממשכב ומושב לתמוה דבאמת שטת הר"ן בנדרים דף נ"ט ע"ב ד"ה שאני דאיסורין אף שאינם שוות אינם מבטלות זא"ז ע"ש בד"ה שאני ואם כן איך שייך שאיסורים מבטלים זה את זה. הן אמת דהאחרונים הקשו על הא דאמר ר"ל בפיגול ונותר שמבטלים זה את זה הא איסורים אין מבטלין זה את זה וכבר הארכתי בחידושי שם בזה וכפי הנראה הבינו דגם מן התורה לא בטל כל שהוא איסור באיסור ואם כן קשה טובא משם. אך לפע"ד נראה כעת דבר חדש דבאמת לר"י דמב"מ לא בטל היינו דאף שיש ששים מכל מקום כיון שאחד מחזק חברו על כל פנים משהו נשאר ולפ"ז לרבנן גם כן כל דהוה איסור באיסור לא בטל דעל כל פנים משהו הוה דבאמת במב"מ לדידן בטל ברוב ונהפך האיסור להיות היתר אך זה כשמבטל אבל כל דהוה איסור באיסור ואינו מבטל ממילא י"ל דעל כל פנים משהו איכא ולפ"ז כיון דזה ודאי דא"א לומר שמרגישין טעם האיסור דהרי כל אחד מבטל טעמו של חברו והמיעוט נהפך להיות היתר רק דתאמר דהוה מב"מ והוא במשהו ולפ"ז לר"ל דס"ל ח"ש מותר מן התורה אם כן על כל פנים כיון שאינו רק משהו וא"א שתהי' אסור ושפיר מבטלין זה את זה ושפיר קאמר רשב"ל דמבטלין זה את זה ובאמת גם אם נימא דהגרסא שם ר' יוחנן כמו שגרס הרא"ש בתשובה הנ"ל כלל ל"ב סי' ד' ובב"י סי' צ"ח מ"מ שם דקאי לענין שיפטור ממלקות פשיטא דאף דנימא דהוה מב"מ מ"מ כיון דלרבנן באמת מב"מ הוה ברוב רק דכל שהאיסורים דומים הוה מב"מ במשהו אבל טפי ממשהו ליכא ושפיר פטור ממלקות והא דאמר הש"ס ופליגא דר"א דאמר כשם שאין מצות מבטלות זה את זה כך אין איסורין מבטלין זה את זה ולא משני דבאמת גם ר"ל ס"ל דאין מבטלין זה את זה והיינו דאיכא איסורא במשהו אבל מלקות אין בזה. אך ז"א דהא ר"א תלה הדבר במצות אין מבטלין זה את זה ושם אין הטעם משום דהוה במשהו ורק דא"י לבטל זה את זה ה"ה איסורין דאין מבטלות זה את זה ואם כן ממילא נשאר כל האיסור ושפיר לוקה הן אמת דעדן קשה דניהו דאין איסורין מבטלין זה את זה אבל על כל פנים סוף אין מרגיש טעם האיסור וכל איסור בטל ברובו של אחר וצ"ל כיון דקי"ל דאזלינן בתר שמא כרבא ואם כן מה בכך שבטל הטעם סוף סוף כל ששוה בשמא לא נתבטל ואף דזה מקרי פיגול וזה נותר מכל מקום הא על כל פנים איסורין הן ומ"ל איסור זה או זה למ"ד דאין איסורין מבטלין זא"ז ועיין בע"ז דף ס"ו דמקשה הש"ס לרבא מברייתא דתבלין ב' וג' שמות דמצטרפין ופריך לרבא האי שמא לחוד והאי שמא לחוד ומשני הא מני ר"מ דאמר כל האיסורין מצטרפין זא"ז דכתיב לא תאכל כל תועבה ועיין תוס' שם דאף דחזקי' מוקי במיני מתיקה דוקא היינו כשנפלו לתבשיל ואינם בעין הוא דאין מצטרפין אבל כל שהם בעין אם כן הוה כחד ומצטרפין ואסורין ע"ש ומעתה זה דאמרו באיסורין אין מבטלין זא"ז ואם כן שוב מצטרפין אף דהוה בטל בטעם מכל מקום בתר שמא אזלינן ושם איסור חד הוא ולא בטל ושפיר לוקה וז"ב מאד. ובזה מיושבים היטב דברי הרא"ש שכתב דאם יש בקדרה נ"ט זיתים של היתר ונפל בה כזית של דם ואחד של חלב כל אחד מצטרף לבטל את חברו ותמהו כלם הא לא קי"ל כר"ל והרי קי"ל דאיסורין אין מבטלין זא"ז וכן פסק הרמב"ם פי"ח מפה"מ הלכה כ' דהפיגול והנותר והטמא שבללן זא"ז חייב ועיין בשו"ת אא"ז בעל שער אפרים ובכו"פ ובהגהות דגול מרבבה ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבאמת זה ודאי דכל דאכלם בבת אחת ואינו מרגיש לא טעם של פגול כלו ולא טעם של נותר ואם כן מהראוי להיות בטל רק שכבר כתבתי דכיון דאזלינן בתר שמא והרי כל איסורין מצטרפין זא"ז ולכך לא בטל ולפ"ז הא כבר הבאתי בשם התוס' דמחלקין דדוקא היכא דהוא בעין אמרינן דאיסורין לא מבטלין זא"ז אבל לא כשהן מעורבין ומעתה בשלמא בפגול ונותר וטמא אם כן הוה האיסורין בעין שפיר לא מבטלין זא"ז והוה חד איסור אבל שם בהך דהרא"ש שנפלו בקדירה ונתערבו הטעמים אם כן כל שהם מבטלין זא"ז ואינו מרגיש הטעם שוב בטל ומעתה שפיר למד הרא"ש מהך דר"ל דעל כל פנים לדידי' דס"ל דאיסורין מבטלין זא"ז והיינו משום דהטעם אינו מורגש אם כן אף דשם לא קי"ל כר"ל כמ"ש הרמב"ם היינו משום דאיסורים הם בעין אבל כאן שפיר קי"ל בסברת ר"ל וז"ב כשמש. ומה שהביא בדג"מ ראי' מדברי הרמב"ם פט"ז ממאכלות אסורות הי"ט באמת לפמ"ש אין ראי' דשם בהך דערלה וכלאים שפיר לא בטל וכמ"ש. ובזה נלפע"ד לישב דברי הש"ך סי' צ"ח ס"ק י"ז שכתב באם בלע כזית חלב וכזית בשר סגי בששים נגד השני זיתים ותמהו כלם דששים נגד זית אחד סגי וכ"כ למעלה בזה ולפמ"ש אתי שפיר דהנה באמת כבר כתבתי דכל דאיסורין מצטרפין זא"ז הו"ל שוה בשמא ולא בטל רק שכתבתי דכל שמעורב בקדירה נתבטל ומעתה זהו בשאר איסורין אבל בבשר בחלב דרק בהתחבר יחד נעשה איסור האיך שייך לומר דאיסורין מבטלין זא"ז בכה"ג דעקרו הוא רק כשנתחברו יחד על ידי בישול וז"ב כשמש ולכך שפיר צריך סמ"ך נגד השני זיתים. והנה בגוף המימרא דזבחים דף ע"ח דאמר ר"ל הפגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור דא"א שלא רבה אחד מהן על חברו ויבטלנו הדבר תמוה דאם כן למה לי' להש"ס לומר א"א שלא ירבה והא בודאי יש כאן שנים המבטלים את השלישי ואכלהו לפטר דהא כל אחד הוה בטל ומבטל וכבר נתקשו בזה התוס' ע"ש ורש"י והוא תימא רבה אמנם נראה דהנה גוף הענין גם כן תימא דאיך שייך לומר שיבטל אחד את חברו הא סוף סוף אכל לכלהו ביחד והרי הוה יבש ביבש ובין לשטת הרשב"א בטעם הביטול ברוב במב"מ ביבש משום דעל כל אחד יש לספק שמא הוא מן הרוב של היתר ובין לשטת הרא"ש דאיסור נהפך להיות היתר ועיין בב"י יו"ד סי' ק"ט זה דוקא באיסור בהיתר אבל איסור באיסור שנתערב ל"ש לומר דבטל ברוב דהא יש איסור והרי כל אחד מהם איסור ולא נהפך להיתר וגם על כל פנים איסור הוא בודאי ואף דיש לומר דמ"מ א"א ללקות דאין אתה יודע איזה מהם הוא האיסור והוה התראת ספק מכל מקום הא כבר כתבו התוס' דבכה"ג ל"ש התראת ספק וגם על כל פנים ל"צ ביטול דאף שלא נתבטל כל שאי אתה יודע על איזה איסור נתרה בו הו"ל התראת ספק אמנם לפע"ד נראה דבר חדש דהנה בהא דאמרו בפסחים דף קט"ו דאמרו עליו על הלל דהי' כורכן בבת אחת ואוכל והקשה המרדכי פ' ע"פ שם והא אין מחזיק בית הבליעה כ"כ דהא אמרו בכריתות דף י"ד דשיערו חכמים דאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים דהיינו כביצה וכתב דה"מ כשאוכל שלם אבל כשאוכל מרוסק מחזיק יותר וכשמגיע לבית הבליעה מרוסק הוא ולכך מחזיק יותר ע"ש ובתה"ד סי' קל"ט ובמ"א סי' תע"ה ע"ש ולפ"ז כאן דנקט פיגול ונותר וטמא ואם כן יש כאן שלשה זיתים וע"כ דבמרוסק מיירי ואם כן שוב א"א שלא ירבה אחד מהם על חברו על ידי הלעיסה ושפיר בטל וז"ש דא"א שלא ירבה דבאמת כל שלא הי' כאן רק זית אחד או שנים דאפשר לבית הבליעה להחזיק אם כן ל"ש ביטול אבל כאן דע"כ מוכרח ללועסו שייך לומר א"א שלא ירבה. אברא דעדיין קשה מה ביטול שייך בזה דהא הוא איסור באיסור ול"ש דנהפך להיתר וגם על כל פנים איכא איסור וכמו שהקשו ביבש ואף התראת ספק ל"ש בזה אמנם נראה דר"ל לשטתו דס"ל בחולין דף ק"ג גבי חלקו מבחוץ דלר"ל אכילה במעיו בעינן ופירש"י דכשיורד לתוך מעיו צריך שיהי' בו שיעור אכילה ולא משכחת לה אליבא דר"ל רק בגרומתא זעירתא ע"ש ברש"י ותוס' דלכל הפירושים לר"ל בעי שהכזית יהי' במעיו קודם שיתעכל ע"ש ואם כן כאן דאכל שלשה כזיתים וא"א שיחזיקם בית הבליעה ביחד וע"כ דריסקם ואם כן כשבא לבית הבליעה לא בא במעיו אכילת כזית איסור מכל אחד דבבית הבליעה בודאי נתבטל אחת בחברו והרי א"א שם להכיר בין זל"ז ואם כן שם בודאי נתבטל ואין כאן זית איסור ביחד במעיו וז"ב כשמש ול"ק כל קושית התוס' דודאי הוה התראת ספק דלר"ל צריך שיתרה בו שיהי' במעיו כזית איסור מכל אחד וזה א"א להתרות בו בשום אופן וזה דקאמר א"א שלא ירבה דהא ע"כ צריך לרסקו ובאמת אלו לא בעי במעיו פשיטא דלא שייך ביטול דכל אחד בפ"ע הוא וניכר לבדו. ומן האמור נראה בהגמרא שלפנינו ר"ל הוא נוסחא דווקנית ובכ"מ פי"ח ה"כ הביא הגרסא ר"פ והבה"ז השיגו ועיין בהגהת הגאון מהו' וואלף באסקוויטץ בזבחים שהאריך הרבה בזה ולפמ"ש ע"כ ר"ל אמרם וגם מה שהאריך בהגהת הגאון מוהרי"פ זצ"ל שתיבת טמא לא גרסינן ומיירי רק בשני זיתים פגול ונותר ולפמ"ש ע"כ בשלשה זיתים מיירי וגם מ"ש בשו"ת הרא"ש ובב"י סי' צ"ח דהגרסא ר' יוחנן ליתא דלר"י לא בעי רק שיהנה גרונו בכזית והא איכא ול"ש ביטול בזה דהבשר עודנו בין שניו וגרונו וניכר עדן ורק במעיו שייך ביטול וכמ"ש ואני תמה דהאיך אפשר לגרוס ר' יוחנן והרי הש"ס מדייק דס"ל התראת ספק לא שמה התראה ור"י שמענו דס"ל התראה ספק שמה התראה ור"ל ס"ל דל"ש התראה וא"כ ע"כ ר"ל הוא ובאמת שגם אליבא דר"ל קשיא דזה כבר שמענו דהתראת ספק לא שמה התראה כמבואר במכות דף ט"ו ט"ז ושבועות דף ג' ובכמה מקומות וצ"ל דאגב אורחא השמיענו גם זאת אבל ר"י ודאי א"א לומר דהוא ס"ל להיפך וכמ"ש וגם ר"פ א"א לגרוס מלבד הטעם שכתבתי דהאיך שייך שרבא יקשה על ר"פ. ובזה נלפע"ד לישב הא דמקשה רבא מעשה עיסה מחטין ואורז אם יש בו טעם דגן חייב ואף על גב דרובא אורז ותמהו התוס' דאמאי לא קשיא לי' מכל התורה דטעם כעיקר דאורייתא והיא תימא רבא ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת טעם כעיקר דאורייתא והיינו בכדי א"פ אם יש כזית במעיו בכדי א"פ פשיטא דחייב אבל כאן דבמעיו ליכא אכילת כזית דבטל ברוב טמא שבא במעיו וזה בית הבליעה ע"כ ריסקן קודם ובטל אחד בחברו ולא נשאר רק טעם בלבד במעיו וכל שנתבטל בחברו ליכא על כל פנים שיעור אכילה ובטל ואף דיש בנו"ט הא נתבטל כבר ולכך פריך מעשה עיסה מחטין ואורז דגם שם ליכא שיעור אכילה בכזית שהרי רובא אורז אף שיש בם בנו"ט אפ"ה חייב בחלה. ובזה נלפע"ד הא דמשני הש"ס דבמב"מ ברובא ומבשא"מ בטעמא ופריך והא דמב"מ כמבשא"מ דתנן נתערב ביין רואין אותו כאלו הוא דם והדבר תמוה מה קושיא והלא זה הלכה פסוקה דמב"מ בטל ברוב מה"ת דל"ש טעמא ומבשא"מ בנו"ט ומה שייטא דקושיא להכא ועיין תוס' שפירשו דהקושיא קאי מה"ת והיא תימא רבה דזהו ברור בכל הש"ס דמב"מ ברובא ולא גזרינן אטו מבא"מ ורק מדרבנן צריך ששים ולא עוד אפילו נבלל כל שעומד בפ"ע חד בתרי בטל כל שהוא יבש ביבש כמבואר ביו"ד סי' ק"ט ולא גזרו אף מדרבנן וכאן מקשה הש"ס בפשיטות דלבעי ששים כמבשא"מ וד' יודע שמאד נצטערתי בזה להבין דברי הש"ס ע"פ פשוטו ולא מצאתי למי שיאיר עיני בזה ולפמ"ש י"ל דדוקא לר"ל מקשה דבאמת ל"ש ביטול בזה דכל אחד בפ"ע ניכר ורק דבמעיו ליכא אכילה בכזית ולפ"ז שפיר מקשה דנשער מב"מ כאלו הי' שא"מ ואם כן נהנו מעיו בכזית מכל אחד וטעם כעיקר מה"ת וניהו דמב"מ לא נרגש הטעם הא כאן איתנהו ואם כן נרגש הטעם של כל איסור דעל כל פנים נהנה בשלשה כזית איסור ושפיר מדמה לנתערב ביין דרואין אותו כאלו הוא דם אף דשם הוא בחזותא וכאן בטעמא תלוי הא באמת יש כאן טעם ולמה לא בעי ששים דבזה ל"ש לומר דאינו נרגש בטעם דהא באמת לא נתבטל ורק דבעי שיהי' אכילה במעיו וכל שבא"מ הי' טעם ל"ש לומר דבטל כיון דאיסור באיסור הוא וכמ"ש וע"ז משני תנאי הוא ודו"ק. ובזה נלפע"ד הא דאמרו ופליגא דר"א דאמר ר"א כשם שמצות אין מבטלות זא"ז כך אין איסורין מבטלין זא"ז ולכאורה תימא דמה ענין מצות לאיסורים והא איסורים בטעמא תליא מלתא מה שאין כן מצות וגם הקשו בתוס' דמה ראי' משם דשם הי' לוקח הרבה מכל אחד ואחד בכה"ג לא מבטל ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבאמת גם במה שהי' כורך הלל יקשה דהא בית הבליעה אינה מחזקת רק שני זיתים ועכצ"ל דהי' מרוסק וכמ"ש המרדכי ולפ"ז יקשה הא במרוסק הרי מעיו לא אכלו כזית מכל אחד וע"כ דלא ס"ל כר"ל בזה וסגי כל שנהנה גרונו בכזית וכן ס"ל לר"א בהדיא בחולין דף ק"ג כר"י ואם כן ממילא כשם שאין מצות מבטלות זא"ז כמו כן לענין איסורין וז"ב כשמש. ומעתה א"א לומר דהי' לוקח יותר דאז לא יהי' בית הבליעה מחזיק אף במרוסק דדי שנימא דבית הבליעה מחזיק במרוסק שלשה זיתים אבל לא יותר הרבה וז"ב.