שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק מ״ה סימן ג׳

וכעת אמרתי לעיין בזה דבאמת מה שדימו מכר להקדש לפע"ד ל"ד דבשלמא בהקדש שפיר אין להקדש אלא מקומו ושעתו דאין חפץ לד' שירוויח במה שלא הקדיש אבל מכר למה לא ימתינו על זמן שיוכל למכור בשווי אבל באמת הדבר נכון דבאמת צריך להבין דאמאי אין להקדש אלא מקומו ושעתו והא כל שהקדישו הוא הקדש ולמה נמעול בהקדש ולא נרוויח לההקדש כל מה שיכול להרוויח ועכ"פ לפמ"ש דכל שבעצם אינו שוה כ"כ רק שע"י הכסות שנלביש לעבד או המרגליות לכך השבח יותר אבל בעצם לא תשבח מצד עצמה א"כ עכ"פ מצד מה שהוא הקדש אינו שוה כ"כ וכמות שהוא אינו שוה כ"כ וא"כ ההקדש אינו חפץ בהרווחה ועיקר רוצה נדבת הלב אבל אי בעצם הדבר הי' שוה יותר אפשר דאף בהקדש הי' צריכין למכור כפי היוקר דאם לא כן הרי ההקדש נמכר בפחות מכפי שוויו ואפ"ה אמרו אין להקדש אלא מקומו ושעתו ומטעם שאמרו בירושלמי דאין עניות במקום עשירות וגם שמא ישתנה השער ואין מרוויחין בהקדש ועיין ברמב"ם פ"ג ממתנת עניים במלמ"ל שם. ובזה נלע"ד לישב דברי התשב"ץ שהביא ראי' דכל שהדבר יוכל להיות נמכר ביותר בלי מעשה רק מעצמותו צריך להמתין במכר והביא ראי' מכסות בעבד ומרגליות דמשמע דוקא אם צריך פעולה שיתיקר ע"י הכסות הוא דאין ממתינין משא"כ בא"צ לעשות מעשה רק שממילא תתיקר השער ותמה הב"י דמאותה משנה הוה תיובתא דהא שם קתני וכן פרה לאטליז והיינו יום השוק הרי דממילא תתיקר השער ואפ"ה אין ממתינין ובאמת שהוא תימא גדולה שהרי התשב"ץ מביא בעצמו מזה ראי' לדבריו ולא הרגיש באותה משנה בעצמה והט"ז נדחק שם ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבאמת אין דמיון מכר להקדש דבהקדש אין חפץ לד' בהרווחה וגם מצד דאין עניות במקום עשירות או דחיישינן שמא יוזל וא"כ באמת מפרה לאטליז ומרגליות לכרך אין ראי' מהקדש למכר דשאני התם דאין עניות במקום עשירות וגם שמא יוזל ולכך בהקדש לא חשו משא"כ במכר אבל מעבד בכסותו דגוף העבד לא יהי' בו שום שינוי ורק ע"י הכסות נשבח המקח וא"כ ל"ש אין להקדש אלא מקומו ושעתו דאין ההרוחה בהקדש כלל ורק ע"י מה שנתן לו מבחוץ מלבוש וה"א דבהקדש ודאי נעשה כן ואפ"ה אמרו אין להקדש אלא מקומו ושעתו וא"כ גם במכר כן וכמ"ש וז"ב ודו"ק. ובאמת לפמ"ש רש"י דמ"ש אעפ"י שאמרו דעבדים נמכרים בכסותן וכו' קאי בנכסי יתומים שמוכרין אותן בכסותן א"כ בפשיטות א"ש דברי תשב"ץ די"ל דגם התשב"ץ לא הביא מהקדש דמהקדש אין ראי' למכר וכמ"ש ורק שהביא מנכסי יתומים אבל גם זה לא מחוור וע' פרישה שם ובספר בית מאיר סי' ק"ד האריך גם כן בדברי התשב"ץ ולפע"ד מ"ש למעלה נכון ודו"ק. והנה שאל אותי עלם משכיל כמר סענדיר נ"י שארשטיין בהא דאמרו בב"מ דף נ"ז ע"ב ריבית דהקדש ה"ד אילימא דאוזפי' מאה בק"כ והלא מעל הגזבר וכיון דמעל יוצא לחולין ומה קושיא ולשני דמיירי בכה"ג שמצא ההקדש בחצרו מעות דאז אין מעילה בזכותה אף דהוה הקדש דחצר הקדש קונה ואין מעילה בה וא"כ שוב לא מעל הגזבר ושפיר משכחת לה ריבית של הקדש ויפה הקשה. ובאמת שבלא"ה קשה דהא בקדשי עכו"ם נחלקו בזבחים דף מ"ה אם מועלין בו ואם כן משכחת לה בקדשי עכו"ם דהוה הקדש ומ"מ אין מועלין אמנם לפע"ד נראה דבאמת התוס' הקשו דנוקי כגון שהי' במזיד דלא נפיק לחולין וכתבו דא"כ ליכא אגר נטר כיון שהלוה אסור להשתמש בהם דלא זכה בהם ע"ש ולפ"ז זהו בדבר שמועלין בו אבל באם אין מועלים בו א"כ ניהו דהוה של הקדש ושייך להקדש אבל מותר להשתמש בהם ולהחזירם ומכ"ש במעות דלהוצאה ניתנה וא"כ שוב יצא לחולין אף שאין בהם מעילה דאדרבא כיון שאין בהם מעילה כיון שהלוה אותם נעשה מעות הדיוט ול"ש לומר דאין ריבית בהקדש דאטו אותו מעות דוקא נתקדש דהא כל שלא מועלין א"כ תיכף כשהלוה נעשה המעות הדיוט דהא הגזבר תיכף זכה בהם ומכ"ש בעת שבא להדיוט דנעשה המעות של הדיוט והוה מעות הדיוט ובודאי יצא לחולין וא"ל דסוף סוף כיון שבא מכח הקדש דגזבר הוה שליח דהקדש א"כ כל שלא מעל ולא יצא לחולין הו"ל מעות הקדש ול"ש ריבית דז"א דאדרבא כל שיש רשות ביד הגזבר להלוותו ולשנותו כיון דאין בו מעילה א"כ יצא לחולין ולא מקרי מעות הקדש. הן אמת דקשה לי לשטת רש"י דריבית ע"י שליח מותר א"כ הגזבר דהו"ל שלוחא דהקדש ועיין בתויו"ט פ"ג דמעילה ובצאן קדשים ובקצה"ח סי' ר' א"כ ל"ש ריבית כלל ומזה ראי' דבגזבר הוה ידו כיד הקדש ולא מקרי שליח והטעם נ"ל דשליח הוה כשיש רשות בידו לעשות ואי בעי עביד ואי בעי לא עביד אבל הגזבר דאסור לשנות א"כ אינו רק יד אריכתא דהקדש ולא מקרי שליח וז"ב כשמש. ובזה נלפע"ד דמיושב ממילא קושיא זו דאם אין מועלין בה שוב הוה הגזבר כשליח של הקדש דהא בידו לשנות וליתן מעות אחרות תחתיו כיון דאין מועלין בו ואינו רק דשייך להקדש אבל עכ"פ אין נ"מ להקדש בין אותו מעות לאחר ושוב מקרי שליח וע"י שליח ל"ש ריבית ודו"ק היטב ועיין במלמ"ל פ"ג ממעילה שהאריך בשטת התוס' לענין מועל אחר מועל והביא חילוקו של התוס' בין גזבר שסבור שהוא שלו לסבר שהוא של אחרים וצ"ע שלא הזכיר מכאן ומיהו באמת כאן שאוזפי' לאחר ומוציאו לגמרי מרשות ההקדש פשיטא דאין מועל אחר מועל ע"ש היטב ותבין ולפ"ז י"ל דבדבר שאין בו מעילה א"כ אין על אותו מעות דוקא תאר קדושה רק שהיא של הקדש ויש לההקדש סך מעות כך וכך וא"כ שוב כולם מעלו ול"ש אגר נטר דאדרבא כשלא יצא לחולין שוב מעלו כולם ומאי אית לך למימר דאותו מעות כבר נעשה הדיוט והוא חייב להקדש מעות אחר שוב הוה כאלו הוה מעות של הדיוט ול"ש אין ריבית להקדש וז"ב מאד מאד. והנה כל הסוגיא אזל' אליבא דר"י דס"ל דהקדש בשוגג מתחלל ובמזיד אין מתחלל. אך אי קשיא הא קשיא הא בשירי הלשכה אין מועלין בעתיקים וא"כ משכחת לה ריבית של הקדש בעתיקים ועיין קידושין דף נ"ד כל הסוגיא וברמב"ם פ"ו ממעילה הי"ג וא"כ לוקמי בכה"ג ולפמ"ש יש לישב ואין להאריך.