שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק מ״א סימן ד׳

ובזה אני אומר דבר נחמד דהא דנחלקו הפוסקים אי אמרינן חורפי' מחלי' לי' ושבח בכל דברים חריפים תלוי בזה דהנה ענין חורפי' מחלי' לי' לשבח באמת יש בו שתי פירושים אם שהחריפות מחלי' לי' לטעם הפגום ומשנהו ומהפכו לשבח או שבאמת הפגם נשאר רק שע"י החריפות אינו ניכר פגמו כ"כ ועיין בבאר יעקב סי' ק"ג בסופו שהאריך בזה ולפ"ז אם נימא דכלי שאב"י הוא באמת פגום לגמרי כמו נבלה שאינו ראוי לגר כשטת הרא"ה רק שע"י החריפות מהפך ומשנה הפגום לשבח אם כן הו"ל פגום ולבסוף השביח דע"י החריפות מושבח הטעם הפגום ואם כן כל כמה שירבה החריפות בהכלי משביח הפגום והו"ל כפגום ולבסוף השביח אבל אם נימא דהכלי שאב"י מצד עצמו אינו נפגם רק שא"א לתת טעם בהמאכל לשבח ואם כן כל שהוא חריף ואינו נרגש הפגם כ"כ א"צ להחריפות להשביח הטעם רק שלא יקלקל ויהי' מורגש הפגם בהתבשיל ואם כן שפיר מקרי פגום חורפי' מחלי' לי' לשבח והו"ל מושבח מתחלתו ועד סופו דמצד עצמו של הטעם הנבלע בכלי אינו לפגם רק שא"י ליתן טעם טוב בהתבשיל וכל דהחריפות גובר שאינו נרגש הפגם בהתבשיל שוב הו"ל בעצם מושבח. ובזה אני אומר מה דפליגי בע"ז דף ס"ז שתי הלשונות אליבא דר"ל נו"ט לפגם שאמרו לא שיאמרו קדירה זו חסרה מלח וחסרה תבלין או יתרה מלח ותבלין אלא כל שאין חסרה כלום ואינה נאכלת מפני זה ואיכא דאמרו נו"ט לפגם שאמרו אין אומרים קדירה זו חסרה מלח וחסרה תבלין או יתרה מלח ותבלין אלא השתא מיהא הא פגמה וע"ש ברש"י ותוס' שפירשו אם הפגם שנתקן ע"י התבלין מקרי לשבח או לא והיינו כמו שפרשתי דאם נימא דהקדירה שאב"י הוא מצד עצמו פגום ואם כן השבח בא ע"י התבלין ובזה נחלקו הלשונות אם הוה כפגום ולבסוף השביח וז"ב ודו"ק. ואם חומה היא נבנה עלי' טירת כסף ובזה נלפע"ד לישב מה שהקשו בספר באר יעקב הגאונים שם מהא דאמרו בע"ז דף ל"ו דהשמן אוסרו מפני זליפתן של כלים ופירשו בפסקי תוס' שם דהשמן זית הוא עז וחריף ומפליט ומבליע אף בצונן ותמהו ע"ז דאם כן היאך אמרו שם דר"י ובית דינו נמנו על השמן והתירו משום דקסברו נו"ט לפגם שרי והא זית הוא חריף ובדבר חריף מחליא לי' לשבח והיא תימא גדולה ולפמ"ש א"ש דבאמת ס"ל לר"י וב"ד דקדירה שאב"י הוה פגם גמור וא"כ החריפות משביחו לגמרי והו"ל פגום ולבסוף השביחו והרי זה ספק בש"ס אי פגום ולבסוף השביח אי אסור ועכ"פ אין לחוש בזה דהו"ל ספק דרבנן דפגום ולבסוף השביח אינו רק דרבנן וא"כ אין לחוש משום זליפתן של כלים ודו"ק היטב ובזה י"ל הא דאסרו במשנה השמן משום דס"ל דקדירה שאב"י אינו פגום בעצם רק שאינו נו"ט לשבח בתבשיל וכל שאינו נרגש הפגם כיון דחורפי' מחליא לי' שוב אינו ניכר הפגם ואסור דחורפי' דשמן מחליא לי' לשבח וז"ב ודו"ק. ובזה נפתח לי שערי בינה בדברי התוס' חולין דף ח' שכתבו להוכיח דסכין הוה ב"י בודאי דאל"כ סתם כלים של עכו"ם אב"י והרי מספקא לי' להש"ס אי עכברא בשכרא אי הוה נטל"פ והדבר תמוה דהרי כתבו בעצמם אחר כך דמוכח דסתם כלים של עכו"ם אב"י מהך דשמן דשרי ר"י משום דנטל"פ והיינו ע"כ דסתם כלים אב"י דא"ל דמשום דהוא בעין גם כן פוגם השמנונית בשמן דא"כ למה אסרו במשנה השמן ומ"ש מדבש דשרי דמסרי סרי ומשום גיעולי נכרים נטל"פ וע"כ דשמן בשמנונית בעין אינו נטל"פ רק דהוה אב"י וסבר נטל"פ אסור והדבר יפלא דא"כ מנ"ל דהך סכין הוה ב"י בודאי דלמא סתם כלים של עכו"ם אסורים גם כן דנטל"פ אסור ושאני עכברא בשכרא דאף בעין פוגם בשכרא ולכך נסתפקו אי אסר רב בכה"ג אבל אב"י אוסר רב וכבר תמהו בזה בכו"פ סי' ק"ג וכבר האריכו בזה בספר באר יעקב שם ולפמ"ש א"ש דבאמת בלא"ה תימה דמ"ש שמא משביח וא"ל דשמן בשמנונית בעין נטל"פ ואב"י ס"ל דאסור ודבש מסרי סרי אף בעיני' דהרי הש"ס מפרש דאי משום אערובי מסרי סרי ואי משום גיעולי עכו"ם נטל"פ אלמא דס"ל למשנה דנטל"פ מותר והרי בשמן ע"כ דס"ל למשנה דנטל"פ אסור ולשטת התוס' י"ל דהש"ס מפרש לדידן אבל להמשנה כיון דס"ל נטל"פ אסור באמת יש לחוש לגיעולי עכו"ם רק דכיון דמסרי סרי עכו"ם אנקיותא קפדי בפרט בדבר שמסריח ובודאי ניקו הכלי טרם יצוק עלי' שמן וכ"ז דוחק מבואר ולא נזכר בתוס' אבל לפמ"ש א"ש דבאמת ס"ל לתנא דמשנה גם כן דנטל"פ שרי רק בשמן אסור דחורפא דשמן מחליא לי' לשבח מה שאין כן בדבש דליכא חורפא רק מתקא ואם כן ע"כ מוכח דלדידן דשרי שמן משום דסתם כלי אב"י דאם הי' ב"י ורק משום כשהוא בעין מסרי סרי אם כן ל"מ חורפי' דשמן שלא ירגש דבר דהוא בעין ועכצ"ל דגוף הדבר נתהפך ע"י החורפי' זה פשיטא דהו"ל כפגום ולבסוף השביח דאסור מדרבנן ואינו רק ספק ופשיטא דלא גזרו בשביל ספק נתערב איסור דרבנן וכמ"ש וע"כ דבעין הוא אסור ורק דאב"י ואף אב"י בעצמותו אינו פגום רק שאינו נותן טעם בשמן ולכך החורפא מחלי' לי' דאמרינן דאינו ניכר הפגם בשביל חורפי' וז"ב. ומעתה זה הדבר אשר כתבו התוס' דע"כ מוכח דהסכין הי' ב"י בודאי דאם לא כן הא סתם כלים של עכו"ם אב"י והו"ל נטל"פ דא"ל דמחמת נטל"פ אסור רק עכברא בשכרא הוא דמסתפק לרב דז"א דכל דס"ל לרב דנטל"פ שרי אם כן ע"כ ס"ל דלא אסרה תורה אלא קדרה ב"י אם כן ע"כ דבל דאב"י שרי ושוב הו"ל סתם כלי של עכו"ם אב"י מחמת ס"ס וכמ"ש הפוסקים וז"ב ודו"ק.