שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק מ״א סימן ג׳

ובזה ניחא מה דהקשו בתוס' בע"ז דף ס"ח ע"ב ד"ה אמר ובחולין דף ח' דאמאי אמר רב דשוחט בסכין של נכרים דקולף ואמאי הא סתם כלים של עכו"ם הוה נטל"פ ולפמ"ש א"ש דלרב ל"ש סתם כלי של עכו"ם אינו ב"י דהא כל הטעם הוא משום דהוה ס"ס ספק שמא נשתמש בדבר פגום ושמא אב"י וצ"ב דהו"ל ס"ס משם אחד דמה נ"מ אם הוא דבר פגום או שאב"י וצ"ל דאב"י מתיר יותר דאז מותר להשתמש בכל דבר אף שישביחו מה שאין כן בפגום היום דבדבר המושבח אסור ולפ"ז לרב דבמב"מ אסור אם כן כל דבר שהוא מב"מ לא אכפת לן בפגם שאב"י ואם כן שוב לא הוה ס"ס דעיקר הספק שמא נשתמש בדבר שפוגמו כגון אם יהי' מבא"מ ואף דמכל מקום מתיר יותר משום דעל כל פנים אינו מינו מותר להשתמש משא"כ בספק שמא פגום לא נוכל להשתמש בדבר המשביח אף באב"י מכל מקום הא לא נודע לנו אם זה מב"מ או לא ונמצא שאסור להשתמש בו רק בדבר הפוגמו בלבד וזה הוה ספק אונס חד הוא וז"ב ולכך שפיר אמר קולף. אברא דלפ"ז יקשה אם כן כיון דס"ל דמב"מ במשהו אם כן אמאי סגי בכדי קליפה. אך באמת הדבר נכון דכיון דבאמת נטל"פ הוא רק דבמב"מ כיון דמשהו הוא שוב לא גרע נטל"פ ממשהו ולפמ"ש למעלה דוקא במשהו שייך לאסור נטל"פ ולא בשימש בו פחות מששים דאז מרגישין טעם הפגום ואם כן כאן דאינו רק במשהו שוב לא אמרינן תרי משהו וכמ"ש התוס' בחולין דף ק' וז"ב. אברא דלפ"ז יקשה דאם כן רבה בב"ח דנחלק על רב וס"ל דמדיח וקאמר הש"ס דפליגי אי בה"ש רותח וכו' ולמה לי' זאת והא רבב"ח מן הסתם לא ס"ל שמב"מ אסור במשהו ואם כן לדידי' נכון מה דמדיח דהא סתם כלים של עכו"ם אינן ב"י אבל באמת שזאת הגרסא בתוס' ע"ז דף ס"ט דשמואל ס"ל מדיח ואם כן שמואל גם כן ס"ל דמב"מ במשהו ובאמת שגרסת התו' יותר נכונה דהרי הרא"ש נדחק בטעם דקי"ל כרב בסכין של שחיטה דגדול מרבב"ח ואם הגרסא שמואל פשיטא דהלכה כרב באיסורי לגבי שמואל וא"ש ודו"ק. ובמ"ש יש לישב דברי הברטנורא פ"ה מע"ז משנה ב' שחשב שם ד' מיני נו"ט יש שמשביח מתחלה ועד סוף ויש שפוגם מעיקרו ועד סופו ויש שפוגם בתחלה ולבסיף השביח ויש שמשביח בתחלה אבל פוגם בסוף ובכלל זה חשב כלי שאב"י דבתחלתו משביחו ולבסוף פגום ודבריו תמוהים דאינו ענין כלל לתחילתו משביח דשם משמע שהתערובות משביח בתחלתו אבל כאן כבר נפגם ופוגם התערובות וכבר תמה בזה התויו"ט ולא מצא מענה ולפמ"ש א"ש דהרע"ב סובר כשטת הרשב"א דכלי שאב"י בפ"ע אינו נפגם ועוד ראוי למאכל רק לענין התערובות שצריך שיתן בו טעם לשבח וזה אינו משביחו וקצת פוגמו ולפ"ז י"ל דבאמת בתחלתו אינו פוגמו שבאמת בפ"ע אינו לפגם רק כשיבא לתוך התערובות אז ניכר הפגם כשירבה עליו התערובות המושבח אז ניכר פגימתו ואם כן הו"ל תחלתו מושבח ולבסוף פגום דבאמת זה ודאי דהפגם מתרבה והולך כפי ריבוי התערובות ואם כן שוב שפיר אסרו התערובות מדרבנן דזה ספק אי משביח ולבסוף פגום אי אסור או לאו ובאמת לא אסרה תורה אלא קדירה ב"י דמה"ת גם פגום בסופו מותר ודו"ק.