שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק מ״א סימן ה׳

שוב ראיתי שבתוס' ע"ז דף ל"ו ד"ה בשלמא כתבו באמת דאי ס"ל לתנא דנטל"פ אסור תקשי הא דאמרו לקמן בדבש אי משום גיעולי עכו"ם הא נטל"פ ומשמע דס"ל לתנא דמשנה דנטל"פ שרי ובמהרש"א בדף ל"ח הקשה באמת דלמה לא כתבו התוס' דשאני דבש דאף בעין פוגם וכמ"ש שם ולפמ"ש זה לא יועיל דאכתי למה דאמר בדבש דאין לחוש לגיעולי עכו"ם משום דנטל"פ אם כן אמאי בשמן אסור לתנא דמשנה וכמ"ש ובדף ל"ו לא ס"ל להתוס' דשמן הוא דבר חריף ומחלי' לי' לשבח ועיין בתוס' דף ל"ח דכתבו ושמן וחלתית נמי שרי אי לאו דחורפי' מחלי' לי' לשבח ומשמע דס"ל דגם שמן דבר חריף ושפיר חלקו שם בין שמן לדבש מיהו אין הכרח די"ל דשמן קאי אלעיל דשרינן משחא שליקא ושמן ועל כל פנים דברי התוס' נכונים. והנה הפנים מאירות ח"א סי' ס"ד חידש דכל דבר חריף כשיתבשל פקע חורפי' מיני' והנה דבר גדול דיבר הרב בזה ולפע"ד נראה ראי' לזה דהנה בע"ז דף ל"ח אמר רב ששת משחא שליקא דארמאי אסור ואמר ר"ס למאי נחוש לה אי משום אערובי מסרי סרי אי משום גיעולי עכו"ם נטל"פ והדבר תמוה לכאורה דמה חידש ר"ש מה ס"ל בכל שמן אי ס"ל דשמן אסור אף כשלא נשלק אם כן מכ"ש בנשלק ואם ס"ל בכל שמן מותר וא"כ למה אסר בשלוק ואם יש טעם בדבר מה אקשי ר"ס דגיעולי עכו"ם נטל"פ הא הוא בעצמו מתיר בשמן שלא נשלק וע"כ דשמן שלוק שייך חתנות ואם כן שוב לא השיב רב ספרא ולפמ"ש א"ש די"ל דר"ש סובר דשמן זית כל שלא נשלק אינו חריף כ"כ להוציא הבלע ולא ס"ל דזית חריף כ"כ עד שמוציא הבלע בצונן ולכך ס"ל דשמן מותר רק בשלוק אסור ואף דגיעולי עכו"ם נטל"פ דסתם כלים אב"י ס"ל לר"ש דחורפי' משוי לי' לשבח וע"ז חידש ר"ס דכיון דנשלק בטל לי' חורפי' ושרי דהו"ל נטל"פ ועיין בבאר יעקב שם דפלפל בדברי הפמ"א אלו אי אמרינן בבישול פקע חורפי' ולפמ"ש נחלקו בזה ר"ש ור"ס וכמ"ש ודו"ק. ובזה נפתחו לי שערי בינה בדברי הרמ"א ביו"ד סי' ק"ג שכתב דבשר אינו פוגם בדבש ומשמע דהא בשמן פוגם כשהוא בעין והש"ך תמה בתרתי דהמעיין במהרי"ל ומרדכי יראה דע"כ בשמן נטל"ש דאם לא כן למה אסרו השמן לתנא דמשנה וגם בנתבשל נוטל"ש ע"ש שהאריך ולפמ"ש א"ש די"ל דבאמת נוטל"פ בשמן רק דחורפי' מחליא לי' לשבח וא"כ כל שנתבשל שוב אזל חורפי' וא"כ שוב מותר בשמן ולכך שפיר כתב בתשובת רמ"א דאם נתבשל השמן מותר דנטל"פ והיינו באינו בעין וגם י"ל דשמנונית היא דאינו פגם בשמן אבל בשר עצמו פוגם כשהוא בעין בשמן והא דאסרו השמן הוא בשביל שמחלי' לי' לשבח וכמ"ש ודוק היטב. ובזה מיושב מה דהקשה בכו"פ סי' ק"ג דלרב דמספקא לי' להש"ס אי נטל"פ שרי או אסור והאיך אפשר דאסור והא רב לא אסר שמן של עכו"ם רק משום חתנות ודוקא בעיר ואח"כ אטרח עלי' שמואל ואכלי' ואי ס"ל נטל"פ אסור בעכברא בשכרא שהוא פוגם בעין ומכ"ש בגיעולי עכו"ם וא"כ היאך אזל החשש דגיעולי עכו"ם ע"ש והיא קושיא גדולה ולפמ"ש יש לישב די"ל דס"ל לרב דזית צונן א"י להפליט כלל מהגיעולי עכו"ם ולכך לא חייש ולזה אין לחוש כלל לגיעולי עכו"ם ולמב"מ לא יש לחוש דאף משהו אינו מוציא ושיהי' שמן איסור נבלע בכלי ל"ש דמה איסור יש בשמן אלא גיעולי עכו"ם וא"כ אף את"ל במשהו מיהא מוציא אם כן עכ"פ אותו משהו אינו אוסר תערובות אחרת דתרי משהו לא אמרי' וגם אותו השמן מותר דמה בכך דהוא משהו והא במשהו בטל בשמן וגם אינו ברור אם מוציא אף משהו וז"ב ודו"ק ולפ"ז במשחא שליקא אפשר דאסור אליבא דרב דשם יש חשש משום גיעולי עכו"ם. ובזה נלפע"ד מה דאמרו בירושלמי דרבי וב"ד התירו את השמן שמואל קבל עליו ואכל רב לא קבל עליו א"ל שמואל לרב או אכל אי אנא כתב עלך זקן ממרא ואטרח עלי' ואכיל ולכאורה לא נודע מ"ט דרב דלא חשש להתרת רבי וב"ד עד שא"ל שמואל שיכתוב עליו זקן ממרא ולפמ"ש א"ש דהנה באמת יש בשמן שני טעמים אם משום חתנות או זליפת הכלי והנה אם הי' התקנה משום חתנות שפיר הי' כח ביד רבי להתיר התקנה שלא פשטה בכל ישראל כדאמרו שם אבל אם הטעם משום זליפת כלים ונחלקו אי נטל"פ אסור או מותר ל"ש בזה לומר זקן ממרא דהא נחלקו בזה תנאים ר"מ ור"ש אי נטל"פ אסור או מותר וא"כ הרי בשביל שרבי ס"ל דנטל"פ מותר יהי' רב זקן ממרא אם יפסוק כר"מ או יחמיר על עצמו והרי בעכברא בשכרא דנסתפקו אי ס"ל לרב דנטל"פ אסור לא אטרח שמואל לומר דיתסר כדי שלא יקרא זקן ממרא דזה תלוי בדין ואין כאן משום כבודו של רבי ולכך לא קבל רב ושמואל חייש לו דל"ש כלל זליפתן של כלים בצונן וא"כ בזה יכול להתיר דכל דתלוי בטבע אי יכול להוציא הבלע בזה יוכל הב"ד האחרון לבטל להראשונים מה דהחוש מכחיש וכן נראה מהש"ס עצמו דשמואל מקשה לרב דבשלמא אם הטעם משום זליפתן של כלים שפיר מה דר"י התיר השמן אלא אם אמרת דדניאל גזר עליו היכא אתי רבי לבטלו וע"כ דמה דנחלקו בדין ל"ש בזה אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו. אבל במה דנחלקו בתקנה בזה שייך דא"י לבטל וא"כ ה"ה להיפך דלא נקרא זקן ממרא אם מחמיר וס"ל דנטל"פ אסור רק דשמואל ס"ל דא"י להוציא כלל בצונן וא"כ שפיר אטרח עליו דס"ל דהי' טעות בגוף הענין דבאמת א"י להוציא כנלפע"ד ודו"ק היטב כי ת"ל נתבאר בזה ענין סתום ועמום והוא חריף נעים ונחמד ת"ל.