ובזה נלפע"ד מ"ש המ"א סי' תמ"ט להוכיח מש"ס ותוס' כאן דכל שספק שמא החמץ של נכרי או של ישראל מותר בהנאה דהרי אם לא תלינן ברוב עוברי דרכים והוה מסופקים אם של נכרי או של ישראל יהיה מותר בהנאה ועיין בהגהת דגול מרבבה דביאר כוונת המג"א דאל"כ למה להו להתוס' לומר דאם היה תולין בשל ישראל היה מותר דתלינן דנעשה לאחר הפסח ולמה לא פרשו להיפך דבאמת אחר הפסח מיד היה וא"א לתלות דנעשה אח"פ ורק דתלינן ברוב עוברי דרכים עכו"ם והוא מותר וע"כ דגם אם היה של ישראל היה מותר בהנאה עכ"פ ובאמת שדבריו תמוהים דממ"נפ אם היה אסור בהנאה כשיהיה של ישראל למה אסרינן מספק באכילה ואם נימא דל"ש כאן הקנס גם באכילה מותר וע"כ דבאמת אם לא היה מקום לתלות דנעשה אחה"פ באמת דספק שמא של ישראל אם לא יש רוב עוברי דרכים היה אסור אף בהנאה וכמ"ש ודוק. ואם כן מוכח להיפך ועח"י. הן אמת דהיה מקום לומר דמוקמינן הפת על חזקתו בעת שהיה קמח דהיה מותר אף לישראל וגם הפת עצמה אם לא היה אפשר לומר שנעשה אחה"פ היה מוקמינן הפת אחזקתה דע"כ אם נעשה בפסח הוה של עכו"ם דישראל עובר על ב"י ואם נעשה קודם פסח שוב היה לו חזקת כשרות דגם אם היה של נכרי היה מותר וזהו לענין הנאה לבד אבל באכילה אין לו חזקת כשרות דפת של עכו"ם אסור באכילה לישראל ודוק היטב.
שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק מ׳ סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא שתיתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.