שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק מ׳ סימן ג׳

הן אמת דגוף הדבר תמוה במה דקאמר דחמצו של עכו"ם אחר הפסח מותר בהנאה והא אף אם היה של ישראל היה מותר באמת לר"ל דס"ל דחמץ לאחר פסח מותר ורק דקנסא קנס מפני שעבר על ב"י והא כיון דאבד החמץ א"כ אף שאבדו קודם הפסח בודאי מותר דלא עבר על ב"י דבאמת נתיאש מהחמץ משום דאף אם ימצאנו ישראל לא יקחנו בפסח ולשמא ישאר עד אחר הפסח בודאי לא סמך עצמו שיהיה מונח כל שמנה ימים וא"כ לא יגיע ליד ישראל רק ליד נכרי וא"כ בכה"ג אין לך יאוש גדול מזה ולא היה אפשר לבער בשום אופן וכל כה"ג דא"א לבוא ליד ישראל פשיטא דמקרי יאוש ושוב כל שא"א לבטלו אין לך אנוס גדול מזה ואף דגם באנוס גזרו היינו מפני חשש הערמה וכאן ל"ש כלל הערמה דהא אבדו באמת ופשיטא דמותר עיין בשו"ת תורת השלמים למנחת יעקב שצידד להקל במקום שהיה תפוס בבית האסורים וא"א לבערו ואף להאוסרים בזה מודים דא"א משום פנים לבער והיא קושיא נפלאה. אמנם נראה דאדרבא רבותא קמ"ל דל"מ אם היה של ישראל בודאי מותר כל דל"ש קנסא אבל בחמצו של נכרי דבזה ל"ש קנסא דקניס ר"ש דלא עבר על ב"י ואם כן ה"א דבזה יהיה אסור דכל דאבדו יצא מכלל חמצן של נכרים ולכלל חמץ של ישראל לא בא קמ"ל דסוף סוף הא חמץ לאחר הפסח מותר. עוד נ"ל לישב הדברים דהנה בתשובה אחת הארכתי איך הדין אם מצא חמץ בפסח אם מותר לאחר פסח והנה השואל שם האריך דאם נטלה ע"מ לגזלה קני לה ועבר על ב"י ואם נטלה ע"מ להשיבה לא עבר על ב"י והאריך בדברי הרמב"ן ולפ"ז שוב לא מיאש זה דאם ימצאנו ישראל ויהי' נוטלה ע"מ להשיבה שוב לא יאסר בהנאה וא"כ כיון שכן אם היה של ישראל היה מותר רק דכיון דרוב עוברי דרכים הם עכו"ם שוב בודאי מתיאש וא"כ כיון שכן שוב תלינן בעוברי דרכים עכו"ם ומהם נפל ואם כן ע"כ מוכח דמותר בהנאה דאם היה של ישראל היה אסור דהרי לא בטלו ואף דלא היה ברשותו הרי עשה הכתוב כאלו הוא ברשותו וא"כ אין נ"מ אם כשאינו ברשותו הרי עבר ואסור בהנאה אחר הפסח ושוב כשלא היה תולין בשל עכו"ם היה אסור וע"כ דחמצו של עכו"ם מותר בהנאה ואה"נ דאף באכילה מותר ורק בהנאה ודאי מותר אבל באכילה איכא חשש פת עכו"ם ודוק היטב כי הוא חריף.