שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק מ׳ סימן ה׳

והנה דעת בעל העיטור הובא הטור סי' תמ"ח דחמצו של עכו"ם שעע"פ שמותר בהנאה דוקא ובאכילה אסור והטור תמה עליו דמ"ש ומאין יצא לו זאת וכל האחרונים נמשכו אח"ז ועיין בש"ע ואחרונים ואיתימא דפשטות לשון הש"ס דחמצו של עכו"ם אחר הפסח מותר בהנאה מבואר כדבריו וברור דמזה יצא לו להבעל עיטור סברתו אברא דמדויל ידי' משתלם דברי הבעל עיטור בעצמו ס"ל דחמצו של ישראל שביטלו ולא ביערו אסור באכילה דוקא אבל בהנאה מותר והטור דחאו שם עכ"פ לדידי' כאן שנאבד אף שהי' של ישראל מותר דהרי נתיאש ממנו וא"כ למה תלי דוקא אם הי' של נכרי ולפמ"ש א"ש דהישראל לא מתיאש דאם ימצאנו ישראל שוב יוכל ללקחו ע"מ להשיבו וא"כ שפיר בטלו ומותר בהנאה לאחר הפסח דהא לא נתכוין לקנותו ובאמת מבטלו וע"כ משום דרוב עוברי דרכים נכרים הם מתיאש לגמרי ושוב תלינן ג"כ דמשל נכרים נפל ומותר לאחר הפסח בהנאה ודוק היטב כי אף שיש דברים הרבה בזה שהם ע"ד הפלפול אבל בכ"ז מוסדות הפלפול על אדני יסודות האמת נוסדו וע"ז אמרו דהקב"ה חדי בפלפולא דאורייתא. אחר שכתבתי כ"ז מצאתי במדרש רבה פ' בחקותי שמביא בפ' ל"ז סי' ג' המעשה הלז דרב וגרס שם למדנו שחמצו של גוי מותר לאחר הפסח וברור דכן הי' גרסת הרי"ף ורא"ש שם אבל לפנינו הגירסא בעירובין דמותר בהנאה לכך הבין הבעל עיטור שאינו מותר רק בהנאה ולא באכילה וראיתי ביפ"ת שם שהרגיש בחילופי הגרסאות וכתב דמה שאמרו דמותר בהנאה הוא משום דבאכילה אסור בשביל דהוה פת של עכו"ם אבל מ"מ הבעל עיטור לא פירש כן רק כמ"ש ושפיר יצא לו שטתו וכמ"ש ותמהני על היפ"ת שלא הרגיש בדברי העיטור והי' עולה בידו מרגניתא. וראיתי ביפ"ת שם שהקשה על דברת התוס' בעירובין שם במ"ש דאם ס"ל דחמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה הו"ל לאסור מספק דשמא בפסח נעשה וע"ז תמה דהא אף בחמץ של ישראל מותר מה"ת רק מדרבנן משום קנס וא"כ הוה ספיקא דרבנן וא"א לומר דאליבא דר' יהודא הוא דא"כ אף חמצו של נכרי אסור בהנאה ע"ש שזה קושיתו אף שלא ביאר וכפי הנראה נתהפכו שם עליונים למטה ואף תירוצו יש שם שורות שתים השייכים לקושיא ונפל איזה שיבוש כי בהתירוץ אין להם שום ענין ע"ש והגהתי שם על הגליון וע"ז כתב דכיון שנתנו לנכרי ולא היה רק טובת הנאה בלבד לא היה לו להכניס עצמו אף בספיקא דרבנן ודבריו דחוקים ועיין במהרש"א מ"ש בזה ובחק יעקב מ"ש בזה ולפמ"ש יש מקום להאריך והמשכיל יבין: אמנם לבד זה אזכיר מה דראיתי ברי"ף ורא"ש שבפ' הדר השמיטו הך מעשה דר"ג ולא הזכירו רק הך דאין מעבירין על אוכלין ואם נימא דבספק של נכרי או של ישראל מותר בהנאה הי' להם להזכיר כאן דהלכתא רבתא יש להוכיח מזה וע"כ דלא דייקו מזה מידי וא"כ אין נפקותא לדינא דהולכין אחר רוב עוברי דרכים נשמע מכמה מקומות וחמצו של עכו"ם דמותר לאחר הפסח כבר השמיעו כזאת בפ' כ"ש ולכך השמיטו ואדרבא לדידהו אף באכילה מותר ודוק היטב: