שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק מ׳ סימן ב׳

אשר שאל בהא דאמרו בב"מ דף כ"ד ע"ב וכי מאחר דאסורה בהנאה מותרת משום מציאה למה הלכתא וע"ז הקשה הא איכא נ"מ אם נימא דסתם יינם בטל בששים וגם בחביות בחביות בטל וכדומה. הנה יפה הקשה וכבר זה רבות בשנים נשאלתי מהרב המאה"ג מוה' יונה נ"י אבד"ק גראבוויץ גם כן כעין זה דנ"מ לקדושי אשה וכתבתי בחידושי לישב וכעת נ"ל דהכוונה היא כיון דאין זכי' בא"ה אם כן איך זכה בו אותו המוצאו הא על כל פנים אסור בהנאה מדרבנן ולא זכה בו וכל שלא זכה שוב מחויב להכריז דכל הטעם דאינו חייב להכריז הוא בשביל דברוב גוים מתיאש וקנהו זה וכל שא"י לזכות בו שוב הוה ספק שמא של ישראל ולמה אינו חייב להכריז וז"ש רש"י מותרת משום מציאה דאינו חייב להכריז ע"ש ודו"ק. ואשר שאל בשם היד יוסף דאמאי אם נתן סי' הרי מותרת בשחיטה למוצאו והא קי"ל דסימנים הם ספק אי דאורייתא או דרבנן ונ"מ לגט אשה ואם כן בדבר איסור ל"מ סימנים ואיך מותר ע"י סי' בשחי'. הנה באמת הרא"ש בתשובה כתב דאם סימנים דרבנן מועיל באיסורי דרבנן והקשה מזה על שטת הרמב"ם גבי כלאים וכ"כ האחרונים בתשובותיהם וכ"כ הכו"פ מדעתי' דנפשי' סי' ס"ג ואם כן לק"מ. אמנם אי קשיא הא קשיא דכאן דרוב נכרים אם כן בכה"ג אפשר דל"מ סי' דרבנן להכריע נגד הרוב ולא עדיף מע"א דל"מ בסימנים וסימנים כדאמרו בדף כ"ח סימנים וסימנים וע"א יניח ומכ"ש אי סימנים דרבנן ואיכא איסור פשיטא דאין ע"א נאמן נגד הרוב ואף דבכה"ג דמברר המיעוט מתוך הרוב מועיל כמ"ש הר"ן בקידושין דף ס"ג וכ"מ כבר נודע מ"ש הר"ן בחידושיו לסנהדרין דף ל' וגם בחידושיו לקידושין באלפסי דף ס"ו דכל דפתך בי' ממונא להוציא מרשות הקדש ולעשותו חול בכה"ג אין ע"א נאמן ומכ"ש לעשות מסתם יינם שהוא ע"פ הרוב של נכרי לעשותו יין ישראל ולהתירו בשתי' בכה"ג אין ע"א נאמן ומכ"ש היכא שמעיד ע"י סי' שהוא רק דרבנן והיא קושיא גדולה ויש להמתיק הקושיא דאף אם נימא דגם בכה"ג מהני מכל מקום על כל פנים מהיכן דייק הש"ס דרשב"א לא אמר ברוב ישראל דלמא באמת אף ברוב ישראל אמר ורק דרבותא קמ"ל דאף ברוב גוים מועיל סי' והיא קושיא גדולה ואולי דכיון דמקשה למאי הלכתא של מוצאו מאחר דאסור בהנאה ומשני לקנקנו ואם כן י"ל דבכה"ג דנותן סי' בקנקן אם כן לענין הקנקן שצריך להחזיר מועיל הסי' דלענין זה מועיל סי' דרבנן ניהו דיאש עצמו כיון דרוב נכרים מכל מקום על כל פנים הקנקן ודאי של הישראל הוא ואם כן ממילא תלינן דגם היין של ישראל דאל"כ מי שם היין של נכרי בקנקן ישראל והוה כעין שאלה דיחיד דל"ח ודו"ק. ומה שהקשה בהא דאמרו בדף כ"ז בעידי אוכף והקשה הרז"ה דאם כן מאי צריך קרא וכתב הרמב"ן דה"א דוקא בעידי נפילה מחייב להחזיר ולא בעידים שהי' שלו מעיקרא והקשה מעל' דאיך אפשר לומר דבעי עידי נפילה דא"כ יקשה קושית התוס' דאם כן מה נ"מ בין יש בו סי' או לא ומ"ש דע"י הסי' יהי' לו עדים זה שייך בעדים שהי' שלו לא בעידי נפילה לק"מ דגם בעידי נפילה צריך סי' דאם לא כן מנא ידעי דנפל ממנו דבר כזה דלמא חפץ אחר וע"י הסי' יוכלו להעיד שנפל ממנו בסי' כזה ודו"ק. והנה מ"ש מעלתו דלפמ"ש הרמב"ן והר"ן גבי סימנין דאורייתא ופרש"י מאבדה ילפינן לה והקשה הרמב"ן מה ענין זו לזו אפילו כשת"ל סימנין דאורייתא מכל מקום באבדה לא מחזרינן דחיישינן שמא מחזי חזא או כסומא בארובה ע"ש ומזה למד מעל' דכל שאין חשש רואה הוה סי' דאורייתא ולפ"ז כיון דשם ב"כ וב"כ הוא של מוצאו אם כן שוב יהי' סי' דאורייתא ומועיל אף באיסור ולפע"ד דבריו אינם נראים דלדבריו לרשב"א במקום שרוב נכרים ואף ברוב ישראל לפי מה דאבעיא לן אם גם ברוב ישראלים גם כן מיאש שוב יהי' סי' דאורייתא וזה א"א דאם כן יהיו פלוגתא חדשה בין רשב"א לרבנן אבל באמת הרמב"ן לא כתב רק דאין ראי' משאר סי' לאבדה דאפשר דמחזי חזי אבל כל דבאבדה סי' לאו דאורייתא שוב לא סמכינן על סי' דכל דיש חשש דמשקר אם כן שוב בודאי מתיאש דאין לו סי' (ואם הוה בודאי של המוצאו) ושוב הוה של המוצאו בודאי ואיך נוציא ע"י סי' ואם כן איך יהי' מותר באיסור ע"י הסי' הא כל שסי' לאו דאורייתא לא סמכינן על סי' ואינו נאמן כל דלא גלתה התורה שיהי' סי' דאורייתא וכל דאיכא חשש יהי' מאיזה טעם שיהי' פשיטא דלא סמכינן על סי' וגם קשה להיפך דזה ודאי לא מסתבר דבאיסור הא דלא סמכינן על סי' הוא משום דחיישינן דלמא מחזי חזי דזה דבר שא"א דבאיסור ע"א נאמן באיסורין ול"ח למשקר והתורה האמינתו באיסורין אף בנוגע גמור ואל"כ איך מאכסנין אכסנאי וע' רש"י בחולין דף ובחידושי ר"ן שם ואם כן למה לא מהדרינן גט על ידי סי' הא באיסור ל"ש דמשקר ואף דהר"ן כתב בגיטין דף כ"ז דחיישינן דע"י חשש תרעומת מבעה"ב ישקר זה דוקא בט"ע וחיישינן דאומר כן בשקר וכמדומה לי שזה הוא דע"י שיש לבעה"ב תרעומות או בשביל שכירתו הלב נוטה שבודאי זהו ומשקר בט"ע ולא במרד ובמעל רק על ידי שנדמה לו ועינו הטעתו אבל לחוש שישקר במזיד דלמא מחזי חזי או כסומא בארובה זה אין לחוש באיסור לפע"ד ואין לך נוגע גדול מכל אדם על דבר שהוא שלו והתורה האמינ' מתורת ע"א נאמן באיסורין ואף דפתך בי' ממונא וכבר הארכתי במק"א דלא תקשי מכאן על מ"ש הר"ן בסנהדרין דף ל' דבמע"ש אינו נאמן דדוקא להוציא מחזקה אינו נאמן ע"ש ואם כן פשיטא דבאיסור אין שייך שמחזי חזי או כסומא בארובה רק דכל דסי' לאו דאורייתא תו הוה ספק איסור וחיישינן דניהו דזה גם כן יש לו סי' דלמא של אחר הוא כיון דסי' אמצעי הוא ולא סי' גמור. שוב ראיתי בקצות החושן סי' רנ"ט שדרך גם כן בזה דבגט חיישינן דלמא מחזי חזי והביא ראי' מדברי הרשב"א והר"ן גבי שליח ולפע"ד העיקר כמ"ש ואין ראי' מדברי הרמב"ן והרשב"א אלו ודו"ק היטב. והנה במ"ש למעלה לחדש דבדבר האסור בהנאה שוב ל"ש זכי' ושוב חייב להכריז דל"ש לומר דאיאושי מיאש וקנהו ביאוש דהא אין לו זכי' בא"ה ואם כן שוב שמא הוא של ישראל והוא מותר בהנאה. ובזה אמרתי דבר נפלא בהא דאמרו בעירובין דף ס"ד ע"ב דלמדנו שלשה דברים למדנו שאין מעבירין על אוכלין ולמדנו שהולכין אחר רוב עוברי דרכים ולמדנו שחמצן של נכרי' אחר הפסח מותר בהנאה וערש"י ותוס' שם מ"ש בזה ולפע"ד הי' נראה דהנה בב"מ דף כ"ג ע"א אמרו ת"ש ככרות של נחתום הרי אלו שלו הא של בעה"ב חייב להכריז של בע"ה מ"ט כיון דאית בהו סימן דמידע ידע רופתא דאינש אינש הוא ול"ש ר"ה ול"ש רה"י נוטל ומכריז אלמא סי' העשוי לדרס הוה סי' תיובתא דרבה א"ל רבה התם היא טעמא משום דאין מעבירין על האוכלין והאיכא נכרים נכרים חיישי לכשפים ע"ש ולפ"ז גם כאן קשה למה לא הכריז שמצא גלוסקין וע"כ משום דרוב עוברי דרכים נכרים הן וא"צ להכריז וז"ש למדנו שאין מעבירין על האוכלין ואם כן שוב יש סי' דל"ש סי' העשוי לדרס ואף דהתוס' בב"מ שם ד"ה אין כתבו דאין מעבירין על האוכלין הוא עוד עדיף מהך דאין מעבירין על האוכלין דעירובין מ"מ כל דעל כל פנים אין מעבירין על האוכלין שוב לא הוה סי' העשוי לדרס ושוב קשה למה לא הכריז וע"כ דרוב עוברי דרכים נכרים הם ואזלינן בתר רוב וע"ז אמר דש"מ דחמצו של נכרי אחר הפסח מותר בהנאה דאם הי' אסור שוב לא הוה לי' זכי' בגוי' והי' חייב להכריז דשמא של ישראל הוא וא"ל דאם הי' של ישראל בודאי אסור בהנאה ואם כן שוב א"צ להכריז דז"א דאם של ישראל הוא שוב נוכל לומר דנעשה אחר הפסח ומותר ושוב אין לו זכי' דהא אם של ישראל הוא ע"כ מסתבר דנעשה אחר הפסח וכמ"ש התוס' בעירובין ד"ה שהולכין וע"ש במהרש"א וע"כ דמותר בהנאה חמצו של עכו"ם ושוב יש לו זכי' ושפיר לא הי' צריך להכריז. אברא דלכאורה קשה הא בככרות של נחתום אינו חייב להכריז ודלמא הן ככרות של נחתום ושוב לא למדנו דהולכין אחר רוב עוברי דרכים. אך נראה דהרי רש"י פירש דלמדנו דהולכין אחר רוב עוברי דרכים מדלא שרינהו לר' אלעאי למכלינהו דאחזקינהו בחזקת פת נכרים והרי מבואר בע"ז ובסי' קי"ב ביו"ד דבפת של נחתום ומכ"ש בשדה בודאי ל"ש לומר פת עכו"ם וע"כ דהי' ניכר שהי' פת של בעלי בתים ושוב מוכח מדלא הכריז דהולכין אחר רוב עוברי דרכים. ובזה עמדתי על דברי התוס' דכתבו בעירובין שם דאם היינו תולין בשל ישראל הי' מותר אעפ"י שאחר פסח הי' בסמוך דיש לתלות דלאחר הפסח נעשה ותמה המהרש"א דמנ"ל לתוס' לדחוקי דלמא באמת אם הי' של ישראל הי' באמת אסור בהנאה כדין חמץ שעבר עליו הפסח וע"ש מ"ש בזה ולפמ"ש א"ש דאם נימא דשל ישראל אסור בהנאה שוב לא מוכח כלל דהולכין בתר רוב נכרים דהא באמת ל"צ להכריז כלל דהא הוא אסור בהנאה וא"ל דעדיין מוכח דאל"כ למה לא אמר שיטלו לעצמו דהוה פת נכרי דז"א דאז לא נוכל לתלות דנעשה אחר הפסח דהיה סמוך לאחר הפסח שוב ל"ש כלל פת עכו"ם דהרי במקום שאין פת ישראל מצוי מותר פת עכו"ם כמבואר סי' קי"ב ס"ב ומכ"ש בזה דהוא סמוך לאחר פסח וע"כ דנוכל לתלות דנעשה אחר הפסח וא"כ שוב מותר אף שהיה של ישראל ודברי התוס' מזוקקים.