שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ל״ח סימן ט׳

והנה בעש"ק פ' תצא י"ג אלול תרי"ג למדתי מס' סוכה ובהגיעי לדף ל"ט שם האריכו התוס' בד"ה בפירוש פירות עזקה ופרשו תוס' היינו מלשון ויעזקהו ויסקלהו והיינו פירות המשומרים אסורים אף שלעכו"ם והרז"ה אזיל ג"כ בשטה זו ובתמים דעים להראב"ד כתב על הרז"ה וז"ל א"א של הצרפת הוא זה ואינו נכון שלא אסרה תורה אלא המשומר ביד ישראל מפני שעבר על והשביעית תשמטנה אבל שמור ביד גוי לא אסורה ועוד איזה שבח יש בין שמור לשאינו שמור אבל של עזקה היא ארץ עבודה ומטויבת ואם ספיחים אסורים בשביעית כ"ש פירות ארץ עבודה בין של גוי בין של ישראל וראיתי בכ"ת למהרמב"ח בסוכה שם שתמה על פירוש הראב"ד דאף לפי פירושו תקשה כשם שמשומר ביד גוי מותר שלא אמרה תורה והשביעית תשמטנה רק לישראל אבל לא ביד גוי אם כן ה"ה איסור עבודת הארץ כל שהישראל לא עבדו רק העכו"ם לא נאסר לישראל ומה שהביא מספיחין אינו ראי' דספיחין דאסורים היינו בפרי האדמה שלא יזרע ישראל ויאמרו ספיחין הן אבל פרי האילן אין שם איסור ספיחין כמ"ש הרמב"ם ריש פ"ד דשמטה וגם הא היא משנה מפורשת פ"ד דשביעית משנה ד' דשדה שנטייבה פירותי' מותרין באכילה כמ"ש ב"ה שם ע"ש שהניח בקושיא ובאמת שהיא תימא רבה מאד על הראב"ד והערוך שממנו לקח זאת והנה מ"ש המהרמב"ח דפירות האלנות לא גזרו על ספיחין לא ידעתי מה נ"מ. ומ"ש שכ"כ הרמב"ם במחכת"ה נסתבך בלשון הרמב"ם שכתב בהלכה ג' הא למדת שאין אוכלין מפירות שביעית אלא פירות אלנות והעשבים שאין זורעין אותם וכו' והבין שפירות האילנות ל"ש ספיחים אבל ז"א דכוונתו לאלנות שאין זורעין אותם ואינם חשובים אבל מה שחשובין ונוטעין אותם פשיטא דאסור בשביעית וז"פ וברור. אמנם עדיפא הי' לו להקשות דהרמב"ם ביאר בהדיא בהכ"ט שם דעכו"ם שזרע בשביעית ל"ש ספיחין שלא גזרו על ספיחין אלא מפני עוברי עבירה והעכו"ם אינם מצווים על שביעית כדי שנגזר עליהם ע"ש ועכ"מ שהאריך לבאר טעמו של רבינו וישב כל השגת הכפתור ופרח ושכן מבואר בסנהדרין פ' חלק ובירושלמי ע"ש ובאמת שאלו זכר הכ"מ שהראב"ד דעתו דפירות שביעית של עכו"ם אסורין לא הי' חולק על הכפתור ופרח כ"כ בחזקת היד אבל באמת דברי הראב"ד תמוהין דסברת הרמב"ם נכונה ולכאורה רציתי לומר דבאמת הכפתור ופרח הקשה הא אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע איסור קדושת מעשרות ושביעית וכתב הכ"מ דהרמב"ם לשטתו שכתב פ"א דתרומות דוקא לאחר שחזר וקנה הישראל מהעכו"ם אבל כ"ז שהיא ביד עכו"ם מופקעת היא והנה זה לשטת הרמב"ם אבל הראב"ד לא ס"ל כן כמו שהשיג על הרמב"ם פ"א מתרומות הי"ג ע"ש בכ"מ וא"כ לדידי' שוב אסור מה"ת שלא נפקע קדושת שביעית וזה שמחלק בין שמור לעבודת הקרקע דשמור כיון שהעכו"ם משמרה והוא לאו בר שביעית הוא שיהי' מוזהר מלשמרו לכך מותר אף דשדה היא של ישראל ואין קנין לעכו"ם אבל העכו"ם שמכרו מעצמו בלי צווי הישראל לא נאסר אבל עבודת הקרקע כיון דגוף הקרקע הוא של ישראל לא הופקע קדושתה אף שקנאו העכו"ם ומיירי פירות עזקה שקנה עכו"ם שדה בא"י ועבדה בשביעית וז"ב ול"ק קושית הכ"ת וגם מהש"ס דסנהדרין שהביא הכ"מ לא קשה דשם מתחלתן היו שדות של עכו"ם ולא קנאן וגם היו שדות של חו"ל וא"כ שפיר לא נאסר ודו"ק. ומ"ש להקשות משדה שנטייבה אני תמה על עצמי דמה קושיא לראב"ד והרי גם לכל הפוסקים קשה דכיון דספיחים אסורים מדרבנן אמאי פירותי' מותרים בשביעית ומדברי הרמב"ם פ"ד ה"א משמע דמן התורה הוא דמותרים ע"ש וכן ציין העין משפט על ב"ה דמתירים פ"ד ה"א אבל הוא תמוה דא"כ מה נ"מ הא מ"מ אסורין מדרבנן ודברי התוי"ט בפ"ד משביעית משנה ב' שציין שנטייבה אין אוכלין פירותי' וכת' ע"ז דחרישה וזריעה מותרין והביא ע"ז דברי התוס' בסנהדרין כ"ו הוא תימא ולא ידעתי היכא קאי אם על רישא דמשנה מלבד דלא מבואר בזה דאין אוכלין פירותי' אף גם דהוא מביא להיפך דשרי ובמשנה מבואר דאסור אף למוצאי שביעית ואם קאי על ב"ה הוא תימא דא"כ מ"ט דב"ש וגם לפי מה שנראה מהרמב"ם דקאי על ד"ת קשה מ"ט דב"ש אבל באמת לפע"ד מ"ש דאוכלין היינו אחרים שאוכלין בדרך הפקר וב"ש וב"ה לשיטתייהו דב"ה ס"ל דאוכלין אף בטבה וב"ש ס"ל בטבה אין אוכלין וסיפא פירושא דרישא וספיחין אסור היינו שלא בדרך הפקר ובאסור וז"פ ועכ"פ להראב"ד ע"כ ל"ק וכמ"ש. אמנם בגוף דברי הראב"ד דמדמה לספיחים לכאורה תמוה דהא בעכו"ם ל"ש הגזירה וכמ"ש הרמב"ם בהדיא וע"כ נלפע"ד דכוונת הראב"ד למ"ש בפ"ד משמיטה דספיחים העולים בשדה בור מותרין באכילה וכתב הראב"ד לא גזרו עליו איסור ספיחין אבל קדושת שביעית ודאי יש בהן ואסור לאבדה ולעשות סחורה והכ"מ כ' שגם הרמב"ם מודה בזה ולפ"ז נראה דגם בעכו"ם ניהו דהספיחים מותרים לאכילה אבל קדושת שביעית נוהגת בהן מיהו ז"א דל"מ להרמב"ם דכ"ז שהן ביד עכו"ם יש קנין פשיטא דל"ש קדושת שביעית בזה ואף להראב"ד דאין קנין מ"מ למה ינהג קדושת שביעית ביד גוי כל שלא קנאה בא"י וע"כ מחוורתא כמ"ש למעלה עוד נלפע"ד להמתיק הדברים דבאמת נעבדה בהן עבודה בשביעית ושייך כל שתעבתי לך ואף דלא ניכר התועבה דמי יודע אם נזרע בשביעית מ"מ כיון דמדרבנן אסור ספיחים שעלו מאליהן א"כ כ"ש בשל עכו"ם כל דאין קנין וקנה מהישראל בא"י יש לאסור ודו"ק. שוב ראיתי בכ"מ פ"ד דשביעית ה"א שכתב בהדיא דפלוגתא דב"ש וב"ה קאי מה"ת והביא דברי הת"כ שביאר כן אבל תמוה דא"כ מה טעמו של ב"ש וגם למה יחלקו על מה שהוא מה"ת כיון דמדרבנן אסור ועיינתי בת"כ וראיתי בפירוש הקרבן אהרן שפירש דב"ה אמרו דאסור לשמור מה"ת אבל אם שמר מותרין הפירות באכילה אם מפקירן וכפי הנראה פירש כמ"ש למעלה. ולפ"ז אין הטעם משום דספיחין מותר מה"ת רק דהפירות מותרים אף שעבר ושמר הפירות מותרים אבל הרמב"ם מדהביא בכלל ההיתר ספיחים מה"ת משמע דמדרבנן אסור בשביל שעכ"פ ספיח הוא וזה תימא לפע"ד דבאמת לאחרים שלא עברו על הזריעה מותרים בפירות אבל ספיחים אסור לכ"ע שלא ילכו ויזרעו ודוקא בעבר אחר וזרע הוא דמותר לאחרים דבזה שקנסו אותו שעבר עברה די בזה אבל מה שנתגדל מאליו אסור שלא יבא עובר עבירה לזרוע ויאמר ספיחין הן ולכך גזרו על כל הספיחין ודברי הרמב"ם והכ"מ תמוהין ודברי התוס' יו"ט תמוהין ביותר וכמ"ש וצע"ג גם הראי' שהביאו הכפתור ופרח מפ' חלק והכ"מ כתב שמזה ראי' להרמב"ם והוא בסנהדרין צ"א לא ידעתי כעת שום ראי' שהרמב"ם לא חידש רק אם קנה השדה בא"י מישראל אבל מה שהי' שלו מעולם פשיטא דלא נאסר ואם כן שם שדותיהם בין שהי' בא"י ומכ"ש מה שהי' בח"ל פשיטא דלא נהוג שביעית בהם וז"פ וברור מדברי הת"כ הנ"ל. והנה במ"ש למעלה לתמוה על המהרמב"ח דהבין דבאלנות ל"ש ספיחין כלל ואני תמהתי ע"ז וכעת ראיתי דלכאורה ש"ס ערוך הוא הוא זה בתענית דף י"ט ע"ב אף על האלנות בשביעית מפני שיש בהן פרנסה לעניים וכתבו התוס' שם ד"ה רשב"ג דמיירי בספיחין היוצאין מאליהן וכמ"ד ספיחים זרעום אסור דהיינו ר"ע מדקאמר על האלנות ולא אמר על הספיחים ודברי התוס' קצת תמוהים וע' בר"ש פ"ט משביעית משנה א' בסופו ועכ"פ משמע משם דאלנות גם כן אסורים הספחים וצ"ע בזה. שוב ראיתי בשו"ת מהרי"ט בראשונות סי' י"ב י"ג פלפול ארוך בדברי כו"פ וכ"מ הנ"ל וע' פאת השלחן סי' כ"ג הלכה י"ג שהאריך בזה ואם היו נזכרים מדברי הראב"ד הנ"ל היו שמחים בפלפולם בזה ואכ"מ להאריך. והנה מה שהקשה החו"ד על ר"ת ורז"ה דבעכו"ם לא נאסר משומר באמת ר"ת בספר הישר פירש דקאי באומר עכו"ם משל ישראל הוא והרא"ש פ"ק דקידושין כתב להוכיח דל"מ בשל ישראל ולא ראה דברי ספר הישר הנ"ל וכבר תמה בזה בפאת השלחן שם ע"ש.