שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ל״ח סימן ז׳

והנה בגוף דברי הירושלמי והתוס' הנ"ל קשה לכאורה דאי נימא דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם אם כן למה לא היו מותרים לאכול קודם הקרבת עומר דהא חדש לא הי' נוהג ואף דא"י מוחזקת היא ביד ישראל מכל מקום יש לו לנכרי במה שזרע כמ"ש התוס' בר"ה דף י"ג ד"ה ולא ואם כן הי' מותר חדש בשל עכו"ם. אמנם נ"ל דלכך לא אכלו דהא בעינן מצתכם שלכם וכמ"ש הרא"ש בפ"ב דפסחים דיליף לחם לחם וכבר נודע מ"ש הרא"ם דאף למ"ד גזל עכו"ם מותר מכל מקום שלכם לא מקרי וא"י בו בלולב הגזול דבעי לכם וה"ה לענין מצה של מצוה וכמ"ש בשם הרא"ש דבעי לכם במצה ושפיר הקשו דליתי עשה ולדחי ל"ת. ובזה מיושב היטב קושית העולם הנ"ל דאף דנשתכחו השיעורים מכל מקום היותר מהשיעור הי' מותר להם לאכול דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם ודוקא מה שהיא למצה של מצוה אסור דאינו מצתכם אבל היותר מהשיעור מותר דאינו נוהג בשל עכו"ם. ובזה מיושב היטב מה דהקשו כלם דהא קדלי דחזירי הותר להם ומכ"ש חדש ולפמ"ש א"ש דלפמ"ש הרמב"ן בפ' ואתחנן דהא דהותר בשבע שכבשו הוא בשביל שהשליטם הקב"ה בשלל האויבים דלא כשטת הרמב"ם דהותר בשביל פ"נ בעת שירעבו ויצמאו ואם כן לענין חדש דבשל עכו"ם אינו נוהג רק בשל ישראל אם כן אדרבא כל שהפקיע הקב"ה והשליט הישראל בזה ממילא הפקיע החלק שיש לו לעכו"ם במה שזרע ואם כן הוה כשלל דידן דאסור דהרי חזינן דבשל נכרי לא הקפידה התורה על חדש רק בשלנו אם כן אדרבא בשביל דהותר קדלי דחזירי ונעשה שלנו שוב אסור משום חדש. אברא דאם כן יקשה גם על מ"ש התוס' בר"ה שם דיש לו במה שזרע הא הוה של ישראל אך ז"א דקודם שכבשו הי' של העכו"ם בודאי ובזה יש לבאר דברי התוס' וע' בפר"ד ובטורי אבן שנתקשו בדברי התוס' מיהו באמת צריך להבין הא כיון שכבשו א"י וגרשו על כל פנים העכו"ם אם כן אין לך יאוש גדול מזה וא"כ שוב הוה של ישראל ואיך שייך קציר נכרי וצ"ל דבקרקע וכל המחובר לקרקע ל"ש יאוש והוה של נכרי ואף דנקצר אחר כך ומועיל היאוש מכל מקום על כל פנים הוה קציר של נכרי והי' מותר החדש ובזה יש לישב הקושיא דהותר אף קדלי דחזירין דז"א דהרי אדרבא ע"י שהותר נעשה של ישראל לגמרי והוה שלל דידן ונאסר החדש. והנה לפע"ד מדברי הירושלמי מוכח כדעת הב"ח דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם דפריך בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמה לחה מהו שיאסר משום חדש א"ל למה לא עד כדון לחה אפילו יבשה א"ל ואפילו יבשה ואפילו קצורה ולכאורה תמוה מה נ"מ בין לחה ליבשה וקצורה ולפמ"ש י"ל דבאמת בעכו"ם אינו נוהג רק בשל ישראל ואם כן בלחה שעדיין תגדל עוד אם כן נעשה של ישראל ובפרט בא"י מוחזקת היא רק דיש לו במה שגדל א"כ כאן דלא נתבררה כמה גדלה כבר ואם כן נעשה כלו של ישראל ובפרט דהתורה הרשה להם שלל עכו"ם אם כן פשיטא דנאסרה אלא אף יבשה וקצורה גם כן אסור דאף דכלו של עכו"ם מכל מקום כיון דהוה מוחזקת רק דיש לו במה שזרע כל שיבשה וקצורה וא"צ לקרקע שוב נתיאש העכו"ם וממילא הוה של ישראל דהרי אין לו במה שזרע דהא נתיאש ואף דבעת שגדלה היתה של עכו"ם מכל מקום כל דא"י מוחזקת על כל פנים יאוש מועיל ובפרט אם נימא כשטת הפוסקים דגם בקרקע מועיל יאוש כל שהוא יאוש גמור ובפרט דהירושלמי לשטתי' דס"ל דמועיל יאוש לקרקע כמ"ש התוס' ריש לולב הגזול בשם הירושלמי ובלא"ה נלפע"ד דכל הטעם דלא מועיל יאוש לקרקע הוא משום דדבר שהוא ברשותו ל"מ יאוש במ"ש הרמב"ן במלחמות דקרקע הוא ברשותו דהארץ לעולם עומדת ולפ"ז כאן דגוף הקרקע הוא של ישראל רק דיש לו במה שנטע ואם כן שפיר נתיאש ובעודו לחה שכבר שמעו שישראל יצאו ממצרים ויוצאים לכבוש א"י וכבר התחילו לכבוש ודו"ק. ומה דאמרו שם בירושלמי שמצה אכלו ממה שתגרי נכרים מוכרים להם וכר"י דאמר שביאה האמורה בתורה לאחר שכבשו וחלקו הוא תמוה כמ"ש כלם דאדרבא לר"י לא הי' נוהג כלל חדש כדאמרו בקידושין דף ל"ח לפע"ד נראה דהירושלמי מפרש דלכך לא נהג חדש בטרם שכבשו ושחלקו משום דהותר להם אף קדלי דחזירי וס"ל כשטת הרמב"ם דלא הותר רק בעת הרעבון ולכך כל שהיו יכולים לקנות מתגרי עכו"ם שוב נאסר להם החדש אף בשבע שכבשו וחלקו ומה דהוצרך לכך הירושלמי י"ל דס"ל להירושלמי דאם נימא דהזהירה תורה תיכף בבואם אם כן בפירוש אוסר להם החדש ולא הותרו קדלי דחזירי לענין חדש ואם כן הי' אסור אף בשל עכו"ם דהא ע"כ דשלל דישראל נחשב דאם לא כן היאך משכחת לה דיהי' שייך חדש תיכף בבואם וע"ז אומר כר"י דלא נאסר חדש ולכך אכלו ממה שתגרי נכרים מביאים להם ודו"ק. והנה לפע"ד הי' נראה דחדש נוהג בשל עכו"ם מהא דאמרו בסנהדרין דף י"ב אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ופרש"י לפי שכלה הישן ומאריכין עליהן איסור החדש ואמרו שם דקמפלגי אי מותר להביא ירק מח"ל וקשה הא היו יכולין להביא מא"י משדות נכרים שאינו נוהג חדש וע"כ דנוהג חדש בשל עכו"ם והא דאמרו שם אין מעברין בשביעית פרש"י שלא להאריך איסור עבודת הקרקע וע' רמב"ם פ"ד מקידוש החודש הט"ו טעם אחר שיד הכל שולט על הספיחין ולא ימצאו להקריב העומר ושתי הלחם וצ"ע למה לא פירש כפשוטו שהרי לר"ע דספיחין אסור מן התורה ל"ש כל כך הטעם וגם צ"ע דלא הביא הרמב"ם הך דמוצאי שביעית.