שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ל״ח סימן ו׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה לכאורה רציתי להביא ראי' דחדש נוהג בשל עכו"ם דהרי במנחות דף ס"ט ע"ב אמרו דשבולת שהביאה שליש קודם לעומר ועקרה ושתלה לאחר העומר והוסיפה מהו בתר עיקר אזלינן או דלמא בתר תוספת אזלינן ע"ש דמדמה לה הש"ס לערלה וכלאי הכרם והקשו בתוס' שם ד"ה בצל דבנדרים דף נ"ז מחלק הש"ס דשאני שביעית שאיסורו בא ע"י קרקע בטל ע"י קרקע וא"כ מ"ש שביעית מערלה וכ"כ וחדש דלא חשוב בא ע"י קרקע והנה בהחילוק שבין שביעית לערלה וכ"כ מבואר בר"ן שם דשביעית בא ע"י קרקע דכתיב ושבתה הארץ מה שאין כן ערלה דחסרון השנים הוא וכ"כ הוא משום תערובות ע"ש אבל בחדש לא נודע הטעם למה לא חשיב בא ע"י קרקע דאדרבא בא ע"י השרשה בקרקע ואם כן תלוי בקרקע וע"כ נראה דכיון דחדש נוהג בשל עכו"ם והרי עכו"ם אין לו קנין בא"י להפקיע מידי מעשרות וע"כ דמה שנוהג חדש הוא משום דבאמת יש לעכו"ם חלק במה שזרעו כמ"ש התוס' בר"ה דף י"ג ואם כן שוב עיקר האיסור לא בא מחמת הקרקע רק מחמת הזרע שנזרע וזה חשיב לא בא מחמת הקרקע ודו"ק היטב כי לכאורה היא ראי' נפלאה ולכאורה רציתי לומר דאם נימא דבשל עכו"ם אינו נוהג חדש ומ"מ אם נגמר ביד ישראל אסור כמ"ש למעלה בשם המקנה אם כן הוה כמו כלאים דמחמת התערובות נאסר ולא מקרי בא מן הקרקע יש לתמוה לפמ"ש הרא"ש בנדרים שם לחלק דלכך ערלה וכ"כ לא נקרא בא על ידי קרקע דא"א להיות נאסר במחובר בלתי מעשה שעשה להיות נאסר אם כן גם בחדש משכחת לה שיאסר בלי מעשה כמו בחדש של עכו"ם ואחר כך קנהו הישראל דבגוף השדה לא נעשה שום מעשה ונאסר וזה דוחק לומר דמה שקנה השדה זה מקרי מעשה דהא מכל מקום בגוף השדה לא נעשה מעשה וע"כ דחדש נוהג בשל עכו"ם ואם כן לא משכחת לה שיהי' אסור במחובר בלתי מעשה שעשה ודומה לערלה וכ"כ וז"ב ודו"ק. אחר זמן רב מצאתי בסנהדרין דף צ"א בכ"ד בניסן וכו' כשבאו בני אפריקא לדין עם ישראל א"ל ארץ כנען שלנו היא וכו' מיד ברחו והניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות ואותה שנה שביעית היתה ואי נימא דחדש אסור בעכו"ם אם כן לא הי' יכולין ישראל לסמוך ע"ז ולא מצי אכלי דדלמא השריש אחר העומר ואסור וע"כ דאינו נוהג בשל עכו"ם וע' פ"ז משמטה הלכה כ"ט בכ"מ מ"ש בשם בעל כפתור ופרח ודו"ק.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא שתיתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.