שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ל״ח סימן ד׳

ובזה מיושב היטב דברי התוס' התמוהים במ"ש ודלא כמ"ד דאף שבהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר ותמה הטורי אבן באבני שהם תרי תמוהי חדא דהא עכ"פ למצוה בעינן עד הביאכם ועוד כל שלא היה להם להקריב אף אם נימא דאין האיר המזרח מתיר היינו דוקא בזמן שבהמ"ק קיים יש מה להקריב אבל כל שאין בהמ"ק קיים פשיטא דהאיר המזרח מתיר דהא א"א בהקרבה והוא תימה רבתי על התוספת ולפמ"ש א"ש דבאמת כל שיש לומר שמא ימצאו עוד מה להקריב בודאי דאין האיר המזרח מתיר א"כ כל שזמן הקרבה כל היום והאיר המזרח לא היה לו מה להתיר דהוה שלל כותים רק דאפשר בהיתר ועכ"פ אפשר הי' אם ימצא פחות משליש ביד עכו"ם או שליש ולכך אסור כל היום אבל למ"ד דגם בזמן שבהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר א"כ ניהו דבעינן למצוה עד הביאכם הא כאן הוה באמת שלל כותים רק דכל דיש לו היתר עד שאתה תאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר אבל כל שבאמת האיר המזרח מתיר א"כ שוב הי' לו מה להתיר והתירו ופשיטא דבשביל מצוה מן המובחר לא מקרי שלל כותים דגם זה הותר ולא מקרי בזה יש לו היתר שיהי' שם איסור עליו ודוק. ובזה יש לישב מה שהביאו התוספת בקידושין דף ל"ח דאמאי לא אכלו מן החדש ויבא עשה דמצוה ולדחי ל"ת דחדש ותמהו כלם הא השיעורין נשתכחו ואולי אכלו יותר מן השיעור ולפמ"ש א"ש דבאמת הוה שלל כותים ורק דכל שיש מתחלה היתר לא הותר אבל לענין המצוה דודאי הותר א"כ אף שאכלו יותר כל שאוכל בשביל שלא נודע השיעור א"כ בכה"ג בודאי הותר שלל של נכרים דהא מה שאוכל הי' אוכל בשביל קיום המצוה וכל שא"א בענין אחר שוב הותר שלל של כותים ודו"ק. ובלא"ה י"ל דבאמת יש לומר כיון דבעינן מצתכם א"כ ל"ש לומר שלל של כותים דהא ממנ"פ אם מקרי שלל כותים אף דגדלו ביד ישראל מ"מ עכ"פ מצתכם לא קרינא בי' וכעין מ"ש היראים דגזל עכו"ם אף דמותר מ"מ לכם לא מקרי וכאן כל דהוה שלל של כותים אם כן על כל פנים מצתכם לא מקרי אבל היותר מהשיעור להמצוה שוב מותר דהוה שלל כותים וכמ"ש ודו"ק היטב. והא דגזרו כזית ראשון אטו כזית שני י"ל דגזרו שמא יבא לאכול בשאר חדש של ישראל ג"כ כזית שני ואמר דידחה הל"ת ודו"ק. וע' שו"ת גאוני בתראי סי' א' דפירש דברי הירושלמי עד כדון לחה אפילו יבשה ופירש דהיינו שהכוונה שישראל זכו בקמה שכבר יבשה ואף בישנה ולדבריו צ"ל דאף דמקרי קציר נכרי כיון שיש לעכו"ם במה שזרע אפ"ה לעיין חדש אסור ובאמת שזה דחוק אבל לפמ"ש כל מה שנזרע בעוד ברשות הגוי הוה של גוי ומה שנגמר ברשות ישראל הי' של ישראל וכמ"ש למעלה וא"ש. והנה הרב בעל גור ארי' כתב לישב קושית התוס' בשם הירושלמי דליתי עשה דמצה ולדחי ל"ת דחדש וכתב דכל דמשכחת לה בתבואה ישנה אף שאין לזה מ"מ לא דחי הל"ת ולכאורה תימה דהירושלמי לא תירץ כן אבל באמת הדבר נכון דהירושלמי לשטתי' דאף חטין שבעלי' נאסרו בבואם לארץ וא"כ לא משכחת לה שיהי' תבואה של היתר. ולדידן דקי"ל דתבואה ישנה מותרת שפיר משכחת של היתר אבל גוף דברי הגור ארי' באמת שהב"י סי' י"א באו"ח כתב כעין זה דכל דמשכחת לה בהיתר אין עשה דוחה וכ"כ בשו"ת שאגת ארי' סי' צ"ו מדעתו דנפשי' וכתב ג"כ דהירושלמי לשטתו וכמ"ש אבל מ"מ גוף הדבר א"א לאמרו וכמ"ש במגן גבורים סי' י"א באורך.