שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ל״ח סימן ג׳

והנה בהא דאמרו בר"ה דף י"ג דבעי חברי' מרב כהנא עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבוהו א"ת דעייל שליש ביד נכרי קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי וממאי דאקריבו דלמא לא אקריבו לא ס"ד דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח אכיל מעיקרא לא אכיל דאקריבו עומר והדר אכיל מהיכן הקריבו והקשו כלם גם בטורי אבן מקשה דהא הותר להם שלל כותים ולמה לא אכלו וא"ל דא"י מוחזקת היא להם מאבותיהם הו"ל כשלל דידהו דז"א דהא עכ"פ יש לנכרי חלק במה שזרע וכמ"ש התוס' ד"ה ולא ולפע"ד נראה דהא דפשיטא להו להתוס' דיש להם חלק במה שזרעו אף דהקרקע הוא של ישראל וצ"ל דעכ"פ קודם שעלו ישראל לארץ ברשות זרעו הו"ל כזורע בשדה חברו דיש לו חלק במה שזרע. איברא דאכתי יקשה כיון שעלו לארץ שוב זכו במה שיגדל עוד לאחר שעייל שליש ובטל ברוב דעכ"פ אף דעייל שליש מ"מ כיון דארץ צבי כתיב בה וממהרת להתבשל כדאמרו לקמן אם כן עכ"פ רבה הגדל משל ישראל על מה שגדל בשל עכו"ם ובטל ברוב והו"ל של ישראל ושלל דידהו לא הותר ולכך לא יכלו לאכול קודם העומר והא דאמר קצירכם ולא קציר נכרי אף דנתבטל במה שגדל כשבא ליד ישראל הוא משום דבעי קצירכם ולא קציר נכרי וא"כ עכ"פ ראשית קצירכם בעינן וראשית קצירכם ולא של עכו"ם וכאן הראשית קצירכם דהיינו משראוי לקצור לא הי' של ישראל ולא יכלו להביא העומר מזה וגם נראה כיון דזכה הנכרי במה שזרע א"כ הי' לי' להנכרים חלק באותן תבואות ולענין זה לא מועיל ביטול דממונא לא בטיל וא"כ שוב קרי לי' קציר נכרי אבל לענין איסור חדש שפיר נתבטל עכ"פ לענין זה שלא יהי' מקרי שלל כותים וז"ב. ובלא"ה נראה דהנה באמת בהא דמבואר באו"ח סי' ש"ך ס"ב דזתים וענבים שנתרסקו מע"ש או שיש יין בגיגית אף שהענבי' מתבקעי' בשבת מותר לשתותו בשבת שכל יין היוצא מהענבים מתבטל ביין שבגיגית ומטעם כיון שקודם שבת לא ניכר שם יין בטל שפיר ותמהו ע"ז האחרונים ממ"ש המרדכי דדבר שלא ניכר ובא לעולם בתערובות ל"ש ביטול וכתבו דשם ההיתר ואיסור לא ניכרו ובאו יחד בתערובות אבל כאן ההיתר ניכר והאיסור בא בתערובות ולפ"ז אם נימא דחדש נוהג בשל עכו"ם א"כ מה שגדל ביד נכרי הי' עליו שם איסור חדש ואח"כ כשעלו ישראל הותר משום שלל כותים א"כ אז שוב לא ניכר דהרי בביאתם נתרבה ממה שיש לישראל בו ונגדל ברשות ישראל ול"ש ביטול ועיין תוס' ב"ק דף ס"ט ומ"א סי' שי"ח ס"א ולכך לא בטל דבא לעולם בתערובות אבל לענין עומר דכיון דקצירכם ולא נכרי א"כ מה שהביא שליש מפטר מעומר דיש לעכו"ם במה שזרע וניכר לעצמו שוב לא מועיל מה שנתערב במה שנגדל בשל ישראל ולכך לא יכלו להביא העומר ודו"ק ומכאן ראי' ברורה דחדש נוהג בשל עכו"ם וז"ב. ובמה שהקשה דהו"ל שלל של כותים תירץ בטורי אבן דכל שיש לו היתר ע"י הבאת עומר לא הותר בזה מיושב היטב מה שהקשה הב"ח בהא דלא פריך הש"ס בפשיטות אם לא הקריבו העומר למה אכלו אחר כך דהא לא הקריבו עומר וחדש נוהג בשל עכו"ם ולפמ"ש מיושב דהא אם לא הי' להם ממה להקריב שוב לא שייך דיש להם היתר ושוב גם שלל של כותים אשתרי לגביהו ולכך מקשה דא"כ מעיקרא למה לא אכלו דהא כל שאין להם להקריב שוב שלל כותים אשתרי וע"כ דהיה להם מקום להקריב העומר ולזה פריך מהיכן הקריבו. ומעתה מזה ראי' להיפך דחדש נוהג בשל עכו"ם דלא כהב"ח דאל"כ יקשה שוב אותו שעייל ביד עכו"ם הי' אשתרי להו דבזה אינו נוהג חדש כלל ולמה לא אכלו מעיקרא דמ"ש הב"ח דהקריבו משל ישראל זהו ליתא דהמעיין בש"ס יראה בהדיא דאזלו דלא הוה מצי לאשכוחי כלל של ישראל. אברא הא דכתבו התוס' דמשמע דאם לא הקריבו הי' אסור כל היום ולא כמ"ד דאף בזמן שבהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר והוא תימא דאכתי קשה אם לא הי' יכולין להקריב שוב אף שלל כותים מותר והי' ראוי לאכול מקודם ג"כ ומכ"ש בהאיר המזרח. אמנם נראה דאדרבא כיון דבאמת הוה שלל כותים ורק דכל דבר שיש לו היתר לא הותר והוה כדשיל"מ דלא בטיל וה"ה בזה לא התירו שלל כותים וא"כ בזה ל"ש לומר דהאיר המזרח מתיר דבאמת לא היה מה להתיר דהא הוה שלל כותים רק דיש לו היתר אם ימצא מה להקריב ונמצא שכל היום לא הותר עדיין דשמא ימצא עוד מה להקריב דבשלמא אם נאסר מצד עצמו וא"כ כל שאין עומר להקריב שוב האיר המזרח מתיר אבל כאן אין לו מה להתיר רק דכל שיש לו מצוא להיות ניתר לא הותר בשביל שלל כותים דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר וכיון דזמן הקרבה כל היום א"כ כל היום הוא בכלל איסור וז"ב מאד: