שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ל״ח סימן ב׳

מה שהארכת בענין חדש הנה באמת כבר דשו בו קמאי דקמאי והרבה שו"ת מלאים מזה ואינם ת"י וקשה עתיקא ובכ"ז אמרתי לכתוב איזה גרגרים אומר הבא מן החדש. הנה במה שהבאת קושית האחרונים בהא דאמרו במנחות דף ה' מנחת העומר תוכיח שאסור להדיוט ומותר לגבוה מה לעומר שכן מתרת חדש בשביעית שביעית נמי שכן מתרת ספיחין בשביעית כר"ע דאמר ספיחין אסורין בשביעית וע"ז הקשו דנימא דעומר מתיר בשביעית תבואות של שדה עכו"ם כמבואר בפ"ד משמיטה ויובל הכ"ט דזריעת נכרי אינו אסור בשביעית וע"כ דגם חדש ליכא בשל נכרי כמ"ש הב"ח. הנה בראשית ההשקפה ראיתי דאין התחלה לקושיא דז"ל הרמב"ם שם עכו"ם שקנה קרקע בא"י וזרעה בשביעית פירותי' מותרין שלא גזרו על הספיחין אלא מפני עוברי עבירה והעכו"ם אינם מצווים על השביעית כדי שנגזר עליהם ובכ"מ ביאר הדברים דבאמת כיון שהוא של עכו"ם ולא שייך שביעית בשל עכו"ם ורק דלא נימא דעכ"פ לא גרע מספיחים שעלו מאליהם דאסורים לזה ביאר דאינן אסורים רק מדרבנן ובעכו"ם לא גזרו ולפ"ז לר"ע דספיחין מה"ת אסור שוב אסור גם בתבואה של עכו"ם ואין העומר מתיר ואין התחלה לקושיא וחפשתי בספרים ומצאתי בישועת יעקב סי' תפ"ט שכתב כן אך לא ישרו בעיניו הדברים וכפי ראות עיני לא עיין בכ"מ היטב שביאר הדברים כן בהדיא וא"כ אין התחלה לקושיא ולכאורה אמרתי בזה דבר חדש דהנה בהא דאמרו שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה הקשו התוס' במנחות דף פ"ד ד"ה שומרי דאיך שרי להביא עומר מספיחי שביעית דהא בעינן מן המופקר דמשומר אסור באכילה ובעינן ממשקה ישראל וכתבו דבני אדם היו נמנעים מאליהם וע"ז הקשו דלר"ע דספיחין אסור מן התורה האיך מביאין מן הספיחין והא בעי ממשקה ישראל וכתבו דהרי גם כל השנים לא הי' ממשקה ישראל דלהדיוט אסור ואפ"ה שריא רחמנא משום דמצותה בכך כדמסיק במנחות דף ה' וה"ה לענין איסור ספיחי שביעית דמצוותה בכך ולפ"ז שפיר אמר מנחת העומר תוכיח שאסור להדיוט ומותר לגבוה דלפי הס"ד דלא ידע עדן דמצותה בכך א"כ שפיר יש ללמוד ממנחת העומר דאין לדחות דמתרת חדש והיינו דמרובה מצותו וכמ"ש רש"י דהרי בשביעית אינה מרובה מצותו דלר"ע גם ספיחין אסור וא"כ אסור להדיוט משום ספיחין דא"ל דמרובה ממצותו מה שמתיר חדש של נכרי דאף אם נוהג בשל נכרי עכ"פ ל"ש דמרובה מצותו דהרי אינו מתיר רק של נכרי בלבד (מכ"ש אם נימא כשיטת הב"ח דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם א"כ יקשה איך בא מספיחין להס"ד דל"ש מצותו בכך וא"ל דמרובה מצותו דמתיר חדש של נכרי דבנכרי ל"ש כלל חדש וא"כ עדיין מצינו דאסור להדיוט ומותר לגבוה משום הספיחין בעצמם דאסורין לר"ע) והעומר גופא יש בו שני איסורין של חדש ושל שביעית והאיך נדחו שני איסורין בפני שמתיר חדש בשל נכרי לבד ולא מקרי מרובה מצותו וגם בשלמא אם האיסור משום חדש שייך לומר שמרובה מצותו שמתיר חדש משא"כ אם יש בה משום שביעית מה מועיל מה שמתיר חדש סוף סוף יש בה משום שביעית וזה אינו נדחה כלל ובלא"ה י"ל דבאמת גוף דבר שאמר שכן מתרת חדש ופרש"י שמרובה מצותו צ"ב דמה מועיל בזה סוף סוף הרי מצינו דבר שאסור להדיוט ומותר לגבוה ואם לא יתיר לגבוה לא יתיר חדש ג"כ אך ביאור הדבר דעיקר הענין דאמר דאסור להדיוט ומותר לגבוה הוא משום דיהי' אסור משום משקה ישראל ולפ"ז הא פריך הש"ס במנחות דף ה' ע"א מקרב היכא קרב ממשקה ישראל מן המותר לישראל ומשני אין מחוסר זמן לבו ביום ולפי"ז הדברים ק"ו דמה התם שקמצה שלא לשמה ופסולה ואפ"ה כיון דיכול להביא אחרת (לא) מקרי משקה ישראל כ"ש כאן דהעומר גופא מתיר חדש ל"ש משקה ישראל ומעתה כיון דבשביעית מ"מ אסור משום שביעי' ולר"ע אף ספיחין אסור א"כ היכ' נקרב מספיחין הא לא הוה ממשקה ישראל. הן אמת דקשיא לי טובא דאם נימא דאין קנין לנכרי בא"י להפקיע תרומות ומעשרות א"כ הי' להם לקחת העומר משדה של נכרי ולקצרו דכל שמרחו הישראל חייב בתרומות ומעשרות וקדושת הארץ עלי' כראשונה וא"כ הי' יכול להביא מהם העומר ול"ש איסור שביעית דמ"מ כ"ז שהי' ביד הנכרי פטור משביעית אף שלקחו הישראל אח"כ נפטר כמ"ש הכ"מ פ"ד משמיטה ה' כ"ט הנ"ל בהדיא ול"ש לומר דאסור להדיוט ואם כן למה נביא בשביעית מספיחין לר"ע ול"ש תירוץ התוס' שכן מצוותו דהיינו דווקא כל שא"א בענין אחר וכאן הרי אפשר להביא משל נכרי וצ"ל כיון דעכ"פ מידי חדש לא פלט דנוהג בשל נכרי א"כ מגו דאשתרי משום חדש שכן מצותו בכך היתר גם כן משום שביעית וכעין דאמרו ביבמות דף ד' מתוך שהותר לצרעתו הותר לקרי' ושייך שכן מצותו בכך וא"כ אדרבא ראי' ברורה מכאן דחדש נוהג בשל נכרי. הן אמת דהדבר צ"ב דלמה לא יהיה נוהג חדש בשל נכרי (בח"ל) דהא אין קנין לנכרי בא"י ומ"ש מתרומה ושביעית דאין קנין לנכרי בא"י וכבר העירו בזה המפרשים ולפענ"ד נראה דהנה תרומה ושביעית תלוי בדגן ותבואה כדכתיב דגנך ואספת את תבואתה וא"כ כל שקנאו הישראל מהנכרי בשעת שהיתה דגן קודם המירוח נעשה של ישראל אבל חדש בזריעה תלוי מילתא וכל שהי' בשעת מעשה זריעה של נכרי נפקע מחיוב חדש וזה שיטת הב"ח דחדש אינו נוהג בשל נכרי אבל כבר כתבתי דיש ראיה דחדש נוהג בשל נכרי וכמ"ש למעלה. ובמ"ש יש לישב הא דפריך הש"ס מה לעומר שכן מתרת חדש וקשה למ"ד האיר המזרח מתיר א"כ ל"צ להביא העומר כלל ואף עשה ליכא רק מצוה מן המובחר כמ"ש התוס' במנחות דף ה' שם ד"ה האיר וא"כ קשה מאי מרובה מצותו ולפמ"ש א"ש דעיקר הקושיא דל"ש ממשקה ישראל שכן העומר מתרת לכ"ע ומכ"ש למ"ד האיר המזרח מתיר אין קושיא כלל ממנחת העומר וכמ"ש. ובזה נלפע"ד הא דאמרו מה למנחת העומר שכן באה להתיר לאו שבתוכה ופרש"י שלא יעבור האוכל משום חדש אלא משום שביעית והקשו התוס' דא"כ הוה ממשקה ישראל מן המותר לישראל והרי אסור משום שביעית וגם א"כ למה יותר טריפה ולפמ"ש א"ש דבאמת ידע הש"ס גם בהס"ד דבשביעית מצותה בכך שכן א"א בע"א דצריך להביא משביעית ג"כ עומר רק דיכול להביא משל נכרי וכתבתי דיש בו משום חדש וא"כ עיקר הקושיא מחדש וע"ז קאמר כיון דבא להתיר לאו שבתוכה משום חדש ממילא לית בי' משום שביעית דיכול להביא משל נכרי ובאמת אם יביא משל ישראל יהי' בו משום שביעית ולכך חידש דמצותו בכך דהיינו כיון דעכ"פ מידי חדש לא ינצל וע"כ הותר לחדש הותר ג"כ של שביעית איברא דלפ"ז קשה דהא משכחת לה דיביא חדש משל ח"ל דאינו נוהג בשל ח"ל והרי דעת ר"י בר"י במנחות דף פ"ד דכשר עומר מח"ל ומכ"ש דכאן אזיל הש"ס דחדש אינו נוהג בח"ל וצ"ל דמכאן ראיה ברורה שאינו מביא עומר מח"ל וכמ"ש הרמב"ם פ"ג מתמידין ה"ה ובלח"מ נדחק שם ולפמ"ש א"ש ודו"ק היטב כי נעים ונחמד הוא.