שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ל״ז סימן ג׳

והנה בשנת תרי"ב בחורף י"ד כסליו למדתי עם תלמידי בד"ז הגאון בעל ים התלמוד החריף מוה' אברהם נ"י סוגיא הלז והקשה אותי אם נימא דקודם שתצא נפשה אסור מה"ת שוב ל"ש מי איכא מידי דגם לישראל אסור והוא רצה לומר דגם לשטת רש"י דאינו רק מדרבנן מ"מ ל"ש מי איכא מידי דעל כל פנים מדרבנן אסור והשבתי לו דז"א דעכ"פ מדאוריית' שייך מי איכא מידי דלישראל שרי אבל אני הקשיתי לשטת רש"י והוספתי לפמ"ש התוס' דכל דלישראל אסור מטעם אחר ל"ש מי איכא מידי א"כ גם כאן לישראל אסור משום לא תאכלו על הדם והשבתי דז"א דהרי ראב"י דאוסר לזמן היינו אף לאחר שתמות הבהמה דכל דלא הועיל השחיטה להוציא מידי אבמה"ח והוא כמאן דמנחא בדיקולא א"כ הוא אבמה"ח ולא מועיל מיתת הבהמה לזה ומידי דהוה על כל אבמה"ח דל"מ אחר כך מה שתמות הבהמה או שתשחט וא"כ אי נימא דיהי' אסור משום אבמה"ח יהי' אסור לב"נ אף לאחר שתצא נפשה ואז לישראל שרי וליכא מי איכא מידי וז"ב ופשוט. שוב מצאתי בתב"ש שנסתפק באמת אם שרי קודם שתצא נפשה להאכיל לעכו"ם דבזה ל"ש מי איכא מידי וע"ש בתב"ש שכמעט כל הדברים מפורשים שם לאחר התבוננות בדבריו הקדושים. עוד זאת דרשתי דאף לאחר שקי"ל דלא הוה כמנחא בדקולא דלא כר"ל וכמבואר סי' כ"ו בטור וב"י וכשיטת התוס' דר"ז חזר בו מהאבעיא א"כ שוב ליתא להך דראב"י דאמר ש"מ מדר"ל וא"צ למי איכא מידי וצ"ל דניהו דלא קי"ל כר"ל אבל זה שב"מ כמאן דמנחא בדקולא לענין שלא תותר במיתת הבהמה בזה כ"ע מודים. והנה בהך דבעי ר"ז נקבו ב"מ בין סי' לסי' מאי מי מצטרף סי' ראשון לסי' שני לטהרה מידי נבלה וביאר רש"י דסי' ראשון נשחט לב' דברים להתיר אכילה ולטהר מידי נבלה וסי' שני לא בא להתירה באכילה שהרי נטרפה אלא לטהרה וקשה לי טובא דזה רק לר"י דאמר ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף אבל לר"ל דאינה לשחיטה אלא לבסוף ל"ש לומר דהוה כנטרפה וכמ"ש ביראים מצוה שצ"ו דדרך שחיטה הוא כך ותדע דאל"כ איך משכחת לה לר"ל שחוטי חוץ והא כל דשחט סי' אחד נעשה בע"מ ואינו ראוי לפתח אהל מועד וע"כ דדרך שחיטה הוא כך ע"ש וא"כ ל"ש לר"ל נטרפה ולפ"ז איך אמר ר"ז מאחר שנולדו בה סימני טריפה התרת והיינו כל ששחט מקצתה אין טריפה לחצי חיות והא לא מקרי שחיטה עדיין והרי רבא אליבא דר"ל אמרה ולר"ל לא מקרי שחיטה וגם לר"י דס"ל ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ג"כ קשה הא אמרו בדף כ"ט נתקלקלה בשחיטה קאמרת שאני התם דאגלאי מלתא למפרע דלאו שחיטה היא ופרש"י אירע פסול בשחיטה שנתנבלה וא"כ גם כאן שנטרפה באמצע גם כאן לא מקרי שחיטה כלל וצ"ל דיש לחלק בין נתנבלה ובין נטרפה דל"ש אגלאי מלתא למפרע ולר"ל דס"ל בריש החולץ דלא אמרינן אגלאי מלתא למפרע הוא ס"ל דלא הוה שחיטה עד לבסוף ועכ"פ הדברים צ"ע.