שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ל״ו סימן ד׳

ובחידושי אמרתי ביאור נחמד בביאור הסוגיא דהנה בהא דאמרו בגיטין דף ט"ז אפילו אמר אני הוא עד שני פסול מ"ט או כלו בקיום הגט או כלו בתקנת חכמים והקשו בתוס' דאכתי קשה מי איכא מידי דאלו אמר בפני נחתם כשר וכשהוסיף ואמר אני עד שני פסול וכתבו בשם הירושלמי דהוה נוגע דנראה דלכך בא להעיד על חתימת השני כדי שתתקיים החתימה שלו וכתב הפ"י אף דאין לך נוגע גדול יותר מאשה ועבד שהביאו גטם דמהני וכתב משום דשם מחזי כעדות גמור שאני ועיין בשו"ת נו"ב מהדו"ת סי' קכ"ח שכתב גם כן כעין זה לחלק בין נגיעה שמחוץ לעדות ובין נגיעה שהיא בעדות גופא לפ"ז נ"ל דכיון דלענין הנכסים בעי עדות גמור מידי דהוה אקיום שטרות דעלמא ואם כן גם לענין גט מחזי כנוגע גמור כיון דלא קנה זה בלא זה דל"פ דיבורא וא"כ שוב הוה קיום ופסול אף לענין גט משום דמחזי כנוגע בעדות ולכך אמר אביי מתוך שלא קנה נכסים גם עצמו לא קנה וז"ב. אמנם לפ"ז קשה לי על רבא דאמר בשלמא עצמו קנה מידי דהוה אגט אשה וק' כיון דנוגע הוה והרי לזכות נוגע פסול וא"כ בשלמא בגט אשה דחוב הוא לה א"כ כשר נוגע דלחוב כשר נוגע כמבואר בסמ"ע ריש סי' ל"ז משא"כ בעבד דזכות הוא לו שוב פסול משום נוגע. אך באמת הדבר נכון דדוקא היכא שמחזי כעדות גמור הוא דפסול נוגע וכמ"ש הפ"י וא"כ כל לגבי עצמו דחז"ל האמינו לאשה ולעבד עצמם ואין כאן תורת עדות על בע"ד א"כ שוב לא פסול משום נוגע וז"ב. אברא דאף דברי הפ"י דחוקים בכוונת התוס' דלמה כאן יהי' מחזי כנוגע ויפסול יותר מקרוב דכשר בגט וגם דברי הנו"ב לחלק בין נגיעה מבחוץ לנגיעה בגוף העדות הדבר דחוק וע"כ נראה דכוונת הירושלמי דהנה כבר נודע דשטת הבע"ה באם קבלו עדות שלא בפני בע"ד אמרינן דעביד אינש לאחזוקי דיבורא והנה זה ודאי דזהו דוקא כשיש חשש בראשונה על העדות אמרינן דאף אח"כ שמקבלים בפני בע"ד כל שכבר הגיד שלא בפני בע"ד והי' מקום לחוש שמא שקר אמרו ולכך לא מועיל גם אח"כ דעביד אינש לאחזוקי דיבורא אבל כל שבראשונה כשר הי' הדבר פשיטא דלא יגרע אם יאמרו שנית ועיין במפרשי הים דף קי"ב בב"ק שמבואר כן בראיות ותדע דאטו יפסול כשיבואו עדים לקיים חתימתן אף דהוה כאלו נחקרה עדותן בב"ד ואדרבא ממ"נ שוב עדות הראשון כשר הי' דאז לא היה שייך דעבדי לאחזוקי דיבורא וז"ב ופשוט ולפ"ז נ"ל היכא דבא לומר אני עד שני מגרע גרע דבאמת מדרבנן אצרכה קיום ולכך הצריכו לומר בפנ"כ ובפנ"ח ולפ"ז אם יקיים כתקנת חכמים שפיר האמינו חכמים ול"ש עביד אינש לאחזוקי דיבורא דכעת הוא אומר שבפניו נחתם וע"ז ל"ש עביד אינש לאחזוקי דיבורא וזה עדות אחר שמעיד שהוא השליח על הגט שנחתם בעדים כבר אבל כל שאומר אני עד שני א"כ כיון דמה"ת הוה כאלו נחקרה עדותן בב"ד ומדרבנן חשו שמא מ"מ מזויף הוא א"כ כיון שיש חשש על הראשונה ושוב אם הי' מעיד על השליחות שבפני' נחתם הרי האמינו חז"ל אותו דל"ש עביד לאחזיק דיבורא אבל כיון שמעיד על הקיום א"כ מחזי כנוגע דמעיד על החתימת השני כדי שתתקיים החתימה שלו ועביד לאחזוקי דיבורא וז"ש התוס' דמחזי כנוגע. ובזה מיושב קושית התוס' דלהירושלמי למה אמרו או כלו בקיום הגט או כלו בתק"ח ולפמ"ש א"ש דזהו בענין דאם הי' בתק"ח ל"ש עביד לאחזוקי דיבורא ואם הי' כלו בקיום הגט לא נפסל דאטו יפסלו עדים כשבאו לקיים חתימתן ורק השתא דהוא עד ושליח נפסל וז"ב מאד. ובזה מיושב קושית הרשב"א דאם כן איך אמר בכתובות דף כ"א דשדי חתימת ידא אחספא דהא מחזי כנוגע ולפמ"ש א"ש דשם אינו רק מקיים בלבד וא"כ ל"ש עביד לאחזיק דיבורא דגם חתימתו הראשונה כשר וז"ב. ובזה מיושב היטב מה ששאלני זה רבות בשנים הרב החריף מוה' יעקב סגן כהן נ"י עמקולניץ דלמה פסל התם משום דנפיק תלתא רבעי ממונא אפימא דחד סהדא דהרי כיון דקיום שטרות אינו רק דרבנן א"כ כשר אף דנפק אפומא דחד סהדא וכמ"ש התוס' בגיטין דף י' גבי אי לאו דכותי חבר הוא ע"ש ובחידושי ישבתי הדברים וכעת נראה דלפמ"ש כיון דבתחלה לא העיד רק על חצי ממון דהי' עוד אחד ובעת מעיד על תלתא רבע ממון וא"כ שוב שייך בזה עביד אינש לאחזוקי דיבורא ואינו נאמן דל"ש לומר דאינו מעיד רק על מה שהעיד כבר דהרי כבר העיד על מחצה וכעת על תלתא רבעי ממון ודו"ק היטב. ובזה מיושב היטב מה דק"ל טובא לשטת התוס' דבדרבנן לא חיישינן אי נפיק תלתא רבעי ממון אפומא דחד א"כ האיך קאמר בגיטין דף ט"ז שם אפילו הוא ואחר מעידין על חתימת יד שני פסול מ"ט אתי לאתלופי בקיום שטרות דעלמא וקא נפיק נכי רבעא דממונא אפומא דחד סהדא וקשה הא בכה"ג דכאן בגט ל"ש אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא דגם בעלמא כשר כיון דאינו רק דרבנן דכאן ל"צ קיום מה"ת רק רבנן אצרכי' דבשלמא בהך דכתובות יש לדחוק דמיירי במקום דצריך קיום מן התורה כגון שהבע"ד מכחיש וכשטת רבינו אביגדור המובא בחו"מ בש"ך ריש סי' מ"ו אבל כאן ודאי לא מיירי בכה"ג ועב"ש סי' קמ"א וריש סי' קמ"ב ולפמ"ש א"ש דבכה"ג דבתחלה לא העיד על תלתא רבעי ממון כ"א על חצי שוב פסול מטעם דעביד לאחזוקי דיבורא וז"ב. ובזה אמרתי לישב הא דאמרו בקידושין דף מ"ג ע"ב והשתא דתקון רבנן שבועת היסת משתבעי הני עדים והקשו בתוס' דלמה לא יהיו נאמנים אחר השבועה לומר פרענו ולפמ"ש י"ל דשייך בזה עביד אינש לאחזוקי דבורא ואינם נאמנים מתורת עדות אח"כ ובזה מיושב היטב הא דאמרו בירושלמי ריש פ"ב דקידושין אמר ר"א בר"ח נראין הדברים דכשקידשה בשטר אבל קידשה בכסף נעשה כנוגע בעדותו והתוס' הקשו בד"ה וכן דהא גם בד"מ שליח נעשה עד וכתבו דמיירי בתר דתקון רבנן שבועת היסת אבל הדבר תמוה דא"כ מה קאמר ר"י בירושלמי שם מכיון שהאמינתה התורה אפילו בכסף נמי אינו כנוגע בעדותו והדבר תמוה דלאחר שתקנו היסת מה מועיל מה שהאמינתה תורה ובתשובה כתבתי בזה כמה דברים ועיין בחידושי רשב"א ובמפרש בעל פני משה שהאריך בזה ולפמ"ש י"ל דכוונת ר"י היא כיון דעל כל פנים מה"ת אינו כנוגע בעדות ול"ש עביד לאחזוקי דבורא א"ש עכ"פ לאחר שבועה נאמנים ול"ש עביד אינש לאחזוקי דבורא לפסול הקידושין שהן מה"ת ועיין בפ"י בגיטין דף ט"ז שכתב בדברי התוס' שם בשם הירושלמי שמפרש דהוה כנוגע בעדותו דהירושלמי לשטתו דמפרש גם שליח נעשה עד מטעם נוגע בעדות ודבריו תמוהין דמה ענין שמטה וכו' שם הוה כנוגע בעדות דמחזי כרוצה לקיים חתימה ובקידושין הוה כנוגע בעדות ממש והרי בשטר כשר אבל לפמ"ש בכוונת הירושלמי שייכים קצת הענינים ודו"ק.