שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ל״ו סימן ג׳

וראיתי בחידושי הגאון ז"ל שהקשה בדף ח' דאיך עבד נעשה שליח להולכה לר"א דס"ל בדף כ"ג דעבד לא מצי משוי שליח כיון דאינו ישראל ואינו נעשה שליח ולשיטת התשב"ץ ח"א סי' כ"ה דכל דלא נעשה שליח וה"ה בגדר קוף בעלמא אין לו נאמנות דהמנו רבנן לשליח ואינו נאמן לומר בפנ"כ ע"ש ואם כן כאן ג"כ איך נאמן העבד הא אינו נאמן דאינו בגדר שליח ע"ש. והנלפע"ד בזה דבאמת לכאורה יש לו נאמנות מתורת מיגו דאם בעי הי' אומר דניתן לו השחרור בלי תנאי ואשתחרר תיכף וא"צ לומר בפנ"כ וכדאמרו גבי אשה רק דבאמת כיון דהוה דבר שבערוה וצריך שנים והמני' רבנן לשליח ואם כן כל דלא נתנו לו נאמנות שוב אף דיש לו מיגו מ"מ אין דבר שבערוה פחות משנים ול"ש מיגו דאף הודאת בע"ד לא מהני בחב לאחריני וגם בעבד שייך חב לאחריני דאסר העבד על השפחה ע"ש ועיין קצה"ח סי' א' ובנתיבות ובמשובב מ"ש בזה. ולפ"ז כאן דהעבד עצמו מביא גיטו וא"כ הוא אסר עצמו אשפחה שהרי הוא טוען שנתן לו הגט ונעשה שלוחו להולכה ונתגרש ע"י שעושה ש"ה אחר ומקבלו וא"כ עכ"פ לא מקרי חב לאחריני דכבר אסר עצמו בשפחה ולגבי דידי' נאמן ושוב ל"ש דבר שבערוה ועיין בתוס' גיטין דף ד' ואם כן שוב נאמן במיגו ושפיר נאמן דאמר בפנ"כ ודוק. ובזה מיושב מה דק"ל לשיטת הריטב"א דגם בעבד ל"מ טלי גיטך מע"ג קרקע ועין אבני מלואי' סי' קל"ט וא"כ כאן דנעשה שליח להולכה עד דמטי התם אם כן הוה יד עבד כיד רבו ולא נתגרש עד שבא ליד ש"ה אחר ומקבלו ממנו אבל עכ"פ טלי גיטך מע"ג קרקע הוה דבשלמא באשה דיש לה יד א"כ נעשית שליח הבעל לתנו ליד ש"ה אחר לתנו לה מכח הבעל אבל כאן כל דלא נתגרש תיכף בכה"ג הו"ל ידו כיד רבו ואף דנדחוק דא"כ עוד יד רבו עליו ומיד רבו נמסר לש"ה אחר מ"מ עכ"פ קשה לר"א דס"ל דאין עבד נעשה שליח וא"כ שוב הוה כקוף בעלמא ומקרי טלי גיטך מע"ג קרקע ולפמ"ש א"ש דהרי אדרבא לולא התנאי הי' משתחרר תיכף ורבו עשאו כקוף בעלמא דלא יהי' בגדר בר שליחות ועדיין ידו כיד רבו וא"כ עכ"פ טלי גיטך מע"ג קרקע לא מקרי דהרי מיד רבו בא לו מה שצריך ש"ה אחר ודוק היטב כי סברא נכונה היא. שוב מצאתי בדברי הפלאה בחידושיו לקידושין דף ו' ע"ב בתוס' ד"ה כשתברח שכתב בפשיטות דאם כותב בגט שחרור שישתחרר בו לאחר זמן ונתנו לו דאינו מועיל דהרי בשעת נתינה ידו כיד רבו ואחר כך כשיגיע הזמן הוה כטלי גיטך מע"ג קרקע ודבריו תמוהין לפע"ד דאדרבא אם ידו כיד רבו אם כן עד זמן השחרור הוה ידו כיד רבו דהרי מקבלו אחר כך מיד רבו והרי גם לענין שאלה בבעלים הוה ידו כיד רבו ממש ואם כן אדרבא מיד רבו בא לו וכאן כיון דגיטו וידו באין כאחד בכה"ג ודאי ידו כיד רבו עד שישתחרר ולדבריו איך יפרנס הא דעבד מקבל גטו וצריך לומר בפנ"כ וע"כ דמיירי דעשאו ש"ה עד שיבא שם ואם כן הרי לא גרשו רק לאח"כ והוה כמשחררו לאחר זמן וע"כ דכיד רבו דמי עד שם וכמ"ש וראי' ברורה לפע"ד מהא דהקשו התוס' בגיטין דף מ"א ד"ה הקדש דלאביי האיך פירש המשנה דכרבא לא ס"ל דהוא ס"ל למפרע הוא גובה וכעולא לא מצי לשנויי כיון דלמפרע הוא גובה אמאי לא הי' שחרורו שחרור וקשה הא אף למ"ד למפרע הוא גובה בעינן שיגבהו בסוף וכמ"ש התוס' בפסחים דף ל"א ואם כן קשה האיך מועיל השחרור קודם שגבאו דהרי הוה כיד רבו ואחר כך כשגבאו הרי הוה כטלי גיטך מע"ג קרקע וגרע משחרר לאחר זמן וע"כ דמועיל ודו"ק. שוב ראיתי בחידושי הגאון מהר"ץ ז"ל שהביא בדף ט' בגיטין דברי הפלאה הנ"ל בפשיטות ולא חלי ולא הרגיש כי דבריו תמוהין ומהתימא איך העמיד יסוד על אחרונים ובנה עליהם בנינים גבוהים וזה דרכו בכל ספרו לבנות בנין מפואר על אדני יסודות האחרונים טרם חקור דבר אם הם אדני אמת ובאמת שדברי הפלאה תמוהין מהא דאמרו בדף ס"ג לא תסגיר עבד אל אדוניו רבי אומר בלוקח עבד ע"מ לשחררו ה"ד אמר ר"נ כגון שכתב לי' לכשאקחך הרי אתה קנוי לך מעכשיו וקשה האיך מועיל השחרור כעת הא הוה ידו כיד רבו ואף דתאמר דש"ה דכתב לי' מעכשיו ונמצא דבשעה שקונה לו למפרע נעשה משוחרר. אבל עדיין קשה הא התוס' הקשו למה לי מעכשיו לרבי דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ולפמ"ש הפלאה אין קושיא דאם לא כן לא הי' מועיל השחרור וע"כ דליתניהו לדברים אלו ועד בשחק נאמן שראיתי המקנה דף ס"ז דתבר לגזיזי' מהך סוגיא וביאר בהדיא כיון דידו כיד רבו לא מקרי טלי גיטך מע"גק ונהניתי עד מאד שזכיתי לכוין אל האמת כה יעזרני ד' תמיד. ומה שרצה מעל' לומר דכיון דעל כל פנים הוה ספק אם אמת הגט או לא דבין לרבה ובין לרבא רבנן הוא דאצרוך ומה"ת הוה גט וא"כ הרי העבד מוחזק בעצמו באמת שלפמ"ש דמיירי בעשאו שליח להולכה עד שם אם כן עדן ידו כיד רבו ולא מקרי מוחזק בעצמו וגדולה מזו חידש הקצה"ח סי' פ"ח סק"ט דכל דספק בתפיסה לא מקרי מוחזק כיון דעבד גופו קנוי לבעלים הו"ל הבעלים מוחזקים בו. אך לפע"ד דלענין עבד יש שני קנינים קנין איסור וקנין ממון וא"כ לענין קנין ממון פשיטא דהעבד מקרי מוחזק בעצמו ואינו משועבד לו דמוחזק בעצמו בודאי הוא רק שהספק אם נשתחרר או לא ועל כל פנים ספק הוא וספק ממון לקולא ואם כן ל"ש לומר דידו כיד רבו וגטו וידו באין כאחד דהא כל שיש לו יד מספק שוב גם לענין קנין איסור מקרי גיטו וידו באין כאחד דהא יש לו יד לקבל הגט ושוב מקרי מוחזק בעצמו ול"ד למ"ש המהרי"ט בסי' קנ"א שרמז הקצות החושן דשם הספק על גוף התפיסה אם מקרי תפיס ע"י אחר ואם כן הו"ל ספק בגוף התפיסה אבל כאן אין הספק על התפיסה דהרי העבד מוחזק בעצמו רק שהספק אם נשתחרר אז מועיל תפיסתו ואם כן לענין ממון מועיל וממילא מועיל גם לענין קנין איסור וכמ"ש דהרי יש לו יד מספק וביותר יש לומר דבאמת לענין קנין י"ל דודאי מקרי מוחזק בעצמו דהרי קדשו שמים וכמ"ש רש"י בגיטין דף ט' דלכך אינו חוזר בעבד שזה קדשו השם ע"ש ואם כן הו"ל כתפש בו שמים אך כ"ז דמשועבד להאדון לא יוכל שמים לתפוש בו ואם כן כל שספק בשחרורו ואינו משועבד לאדון י"ל דהוה מוחזק בעצמו גם לקנין איסור מטעם דקדשו שמים. שוב ראיתי במלמ"ל פ"ה מעבדים ה"ג שהביא ירושלמי פ' מי שאחזו באומר הרי"ז גט שחרור מהיום ולאחר ל' יום דלר"י הוה גט דזמנו של שטר מוכיח עליו ולרבנן לא הוה גט והקשה המלמ"ל דכיון דהעבד מוחזק בעצמו הו"ל להיות גט מספק כמו בכל ספק שחרור וכתב דדוקא לענין ממון מקרי מוחזק להשתעבד לרבו א"צ אבל להתירו בבת ישראל מספיקא לא שרינן איסורא הרי ביאר בהדיא דכל ספק בגט שחרור על כל פנים לעיין ממון ודאי מקרי מוחזק בעצמו רק לעיין איסור לא מקרי מוחזק דעל כל פנים ספק איסור הוא ומה מועיל החזקתו מספק הא מכל מקום הוה ספק עבד הרי מבואר על כל פנים דלא כקצה"ח שכתב דכל דספק אם נשתחרר לא מקרי מוחזק בספק. שוב ראיתי בקצות החושן סי' רנ"ח שמביא דברי המלמ"ל האלו ומשיג עליו מטעמו שכתב בסי' פ"ח. ולפע"ד אין הדבר מוכרח דבאמת על כל פנים יד יש לו מספק וכל שא"צ להשתעבד שוב הוה כמו מחוסר גט שחרור דכל שא"צ לשעבד לרבו אין גופו קנוי לו ומקרי מוחזק מספק ואף דלענין איסור יש לפקפק דמכל מקום הוה ספק עבד מכל מקום לעיין ממון לפע"ד ודאי מקרי מוחזק מספק ולפע"ד י"ל דגם מתוס' שהביא המלמ"ל ראי' לזה דהרי התוס' כתבו בגיטין דף י"ז ד"ה מפני דלכך תקנו זמן בגט שחרור שאל"כ יש לחוש שימכור העבד לאחר ואח"כ יתן לו רבו ראשון שחרור בלי זמן ויאמר העבד שטר שחרורי קדם והעבד מקרי מוחזק בעצמו והקצה"ח כתב דאין ראי' משם דשם דאין הספק רק לרבו השני דמרבו ראשון כבר נשתחרר או שיצא מתחת ידו לרבו שני ואם כן העבד טוען שנשתחרר ואין לרבו שני כלום ואם כן הלוקח בא להוציא ממנו מה שאין כן היכא שהספק בהשחרור מוקמין לי' בחזקת מרא קמא ולא מקרי מוחזק מספק ועיין בסי' רמ"א סק"ב שביאר הדברים באורך אך לפע"ד נראה דגם בזה כיון דעכ"פ זה העבד הי' לו חזקת עבד עד עכשיו לרבו ראשון ואין נ"מ אם מכרו רבו לשני דמ"מ חזקת עבד לא פקע ממנו א"כ האיך יכול לטעון שחרורי קודם והא מהראוי לוקמא בחזקת עבדותו שהי' לו קודם דאטו נ"מ אם הוה עבד לזה או לזה וכאן הוה ספק אם נפקע עבדותו וע"כ דמקרי מוחזק בעצמו ועל כל פנים לענין ממון ודאי הוה ספק ממון ולקולא דעל כל פנים יש ספק אם לא נשתחרר וכל שהוא מוחזק בעצמו אין צריך להשתעבד אך לפע"ד הי' נראה דאין ראי' מדברי התוס' דש"ה דשפיר מקרי מוחזק בעצמו דעל כל פנים ל"ש חזקת מ"ק והוה מוחזק בעצמו אבל כל דיש חזקת מ"ק הא בממון גם כן אזלינן בתר חזקת מ"ק ומיהו יש לומר כיון דחזקת ממון עדיפא מחזקת מ"ק א"כ כל שספק בממון הוה ספק ממון ולקולא אף נגד חזקת מ"ק וצ"ע בזה. ומכאן סתירה גם כן למ"ש המקנה בקידושין דף ו' הנ"ל דהרי במשחרר לאחר ל' יום הו"ל ספק שחרור כמו בקידושין וגיטין והרי יד עבד כיד רבו וע"כ דגם בזה מועיל וז"ב ודו"ק. ומה דהקשה בדברי הר"ן שהביא ראי' בנשתחרר תכף כשאומר לשלוחו תן גט זה לאשתי ולא בעי מטי לידי' והביא ראי' מהא דאמר עשיתי עבדי בן חורין והוא אומר לא עשאני דחיישינן שמא זכה ע"י אחר וע"ז הקשה דמה ראי' דבאמת אין ראי' דאינו משוחרר רק כשהגיע לידו רק דלא נימא דהודה לו שלא עשהו ב"ח וע"ז אמרו די"ל דהוא לא ידע והוא זכה לו ע"י אחר. והשבתי בפשיטות דהרי באמת התוס' הקשו דהוה תרי הודאות דסתרי אהדדי וכתב הרשב"א דהוה ספק והעבד מקרי מוחזק בעצמו ולפ"ז ע"כ מוכח דנשתחרר תכף דאם לא כן איך מוחזק בעצמו דעדיין ידו כיד רבו כ"ז דלא מטי לידי' ועקצ"הח סי' פ"ח שם ודו"ק. ובזה מיושב גם השגת הגאון מוה' גבריאל ז"ל בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' מ"ב ע"ש ודו"ק. והנה לכאורה י"ל בטעמו של הרי"ף דבר חדש דהרי התוס' בגיטין דף י"ב ד"ה עבדא כתבו להקשות על רבנן דלית להו עבדא בהפקרא ניחא להו והא באמת אמרינן בכ"מ דעבדא בהפקרא ניחא להו ותי' דכל שרשות רבו עליו גדול בעיניו השחרור יותר מההפקר ע"ש ולפ"ז כל שרבו א"י לחזור בו שוב אין רשות רבו עליו ואם כן שוב אין זכות לו שישתחרר תכף דעבדא בהפקרא ניחא לי' וכל שמחוסר גט שחרור דלא מטי לידי' אינו זוכה לו שיהי' מותר בבת חורין ויש להמתיק הדבר לפמ"ש הרא"ש לדחות ראית הרי"ף מהולך מנה לפלוני דהרי הוא באחריותו וכתב הרא"ש דאין ראי' די"ל דלזכותו שלא יוכל לחזור הרי הוא ברשותו ולחובתו אינו נעשה שליח וע"ש וה"ה בזה כיון דחובה היא באמת לעבד רק דמ"מ רוצה יותר שלא יהי' רשות רבו עליו וכל שאין רבו יכול לחזור שוב לא ניחא לי' שיהי' עבדו נשתחרר תכף וא"ל דאם כן יהי' גם לאחר שהביא גטו נתבטל השליחות כל דלא ניחא לי' בזכותו לא נעשה שלוחו בע"כ והרי העבד א"צ רק שלא יהי' רשות רבו עליו אבל לא יהי' משוחרר. אך ז"א דאם יתבטל השליחות והגט שוב הוה עבד לגמרי ולזה ניחא לי' יותר בשחרור וא"כ לכך נשתחרר תכף לענין שלא יוכל לחזור בו והשחרור נגמר לכשיבא לידו. ובזה מיושב הך דעשיתי עבדי ב"ח דבאמת כל שאמר עשיתי עבדי ב"ח והוא אמר לא עשאני שוב הוה תרי הודאות דסתרי אהדדי ואף דאנן תלינן שזכהו ע"י אחר הא זה לא הוה ודאי ואף דהתוס' כתבו דהוה ודאי עיין במהרש"א מ"ש בזה דאינו רק ספק וכיון שכן הרי העבד מוחזק בעצמו ולכך מועיל וכמ"ש בשם הרשב"א ולפ"ז כל דהוא ברשות עצמו שוב א"צ להשליחות ונתבטל השליחות למפרע כל דלא מטי הגט לידו וע"כ דנשתחרר תכף ומיושב ראית הר"ן דמזה מוכח דע"כ נשתחרר תכף דאל"כ לא הי' מועיל השחרור אף לאחר כך ודו"ק היטב. ומה ששאל עוד דאיך יועיל כל נכסי קנוין לך הא בשטר קידושין בעינן מדעתה ואל"כ לא מקרי לשמה ובגיטין לא בעי מדעתה כיון דיכול לגרש בע"כ וכן בגט שחרור ולפ"ז כיון שאמר נכסי קנוין לך ובכלל נכסי גם שחררו בכלל וא"כ כיון שיכול לחזור בנכסים ולא ירצה לקנות ממילא יתבטל גם השחרור ואם כן שוב אף שנתרצה על כל פנים לא נכתב לשמה דהא יכול לחזור לפע"ד ל"ק דממנ"פ לרבא דס"ל דעצמו קנה ונכסים לא קנה וס"ל דאינו תלוי זה בזה ומטעם דאף שאמר נכסי קנוין לך לא תלה זה בזה ואף לענין קני את וחמור מחלק הראב"ד והר"ן וכן הוא בטוש"ע אהע"ז סי' מ"א דבמקנה לא תלוי זה בזה מכ"ש כאן וא"כ גם לענין לשמה כיון דלענין הגט לא בעי שיהי' מדעתו וקנה אף שיכול לחזור בנכסים ומכ"ש לאביי לל"ק דס"ל דמתוך שקנה עצמו קנה נכסים על כל פנים לא ס"ל לאביי דתלוי זה בזה רק שמתוך שקנה זה קנה זה אבל אה"נ דאף אם לא הי' קונה הנכסים דהי' קונה הגט ורק לל"ב דאביי דמתוך שלא קנה נכסים לא קנה עצמו בזה באמת י"ל דזה טעמו של אביי ואדרבא מיושב בזה קושית התוס' ד"ה הדר בי' שהקשה דאמאי הדר בי' אביי ואכתי לא תירץ קושית רבא ועצמו יקנה ולפמ"ש א"ש דזהו שחידש אביי דלא פלגינן דיבורי' ורצה שיקנה שתיהן וכל שלא יקנה הנכסים לא יקנה עצמו משום דלא הוה לשמה. ובזה מיושב היטב מה דהדר רבא ואמר בשלמא נכסים לא קנה משום מידי דהוה אקיום שטרות דעלמא וכו' ולמה הדר אמר זה והא כבר אמרו למעלה ולפמ"ש אתי שפיר דרבא חידש דל"ת דלכך לא קנה עצמו משום דהוה שלא לשמה לזה אמר דבאמת לא תלה זה בזה ולכך אף שנכסי לא קנה מידי דהוה אקיום שטרות דעלמא אבל עצמו יקנה וזה נכון ודו"ק. וע"ד הפלפול יש לומר בישוב הקושיא הנ"ל עפמ"ש הרשב"א בחידושיו לגיטין דף כ"ג גבי שחרור ע"י אחרים דזכות היא לעבד כתב דנ"ל דאף כשמוחה מועיל דזכות גמור הוא ומתנת ממון שאני דלאו זכות גמור הוא דבאמת שונא מתנות יחי' רק מצד שנפשו של אדם מחמדתן מקרי זכות ולכך כל שמוחה מועיל ע"ש ולפ"ז כאן דמשחרר עבדו ע"י שאמר נכסי קנוין לך ולפ"ז כיון דהשחרור מועיל אף בעומד וצווח ממילא גם הנכסים הי' יכול לקנות ע"י זה אף שצווח שאינו רוצה וכאן ל"ש לומר דאינו זכות גמור דשונא מתנות יחי' דהרי באמת אסור לשחרר עבדו ורק כל שעביד נייח נפשי' הוה כמוכר בכסף וכמ"ש הפוסקים ולפ"ז כל דגם להנותן מגיע איזה טובה ל"ש שונא מתנות כמבואר בחו"מ סי' קע"א סעיף י' וגם לפמ"ש הר"ן גבי פרוזבל דכל דעקרו זכות אף שנמשך אחר כך חוב מקרי זכי' ועיין בנקה"כ יו"ד סי' קס"ב וא"כ כאן דלענין השחרור הוה זכי' גמורה דאף צווח לא מועיל מכ"ש דלא משגחינן במה שנמשך לו קצת חוב משום שונא מתנות יחי' ואף לפמ"ש בנקה"כ שם דהיכא דבא בב"א לא מקרי זכי' כאן מודה דבאמת גם ממון הוה זכי' שנפשו של אדם מחמדתו ומכ"ש שיתבטל עי"ז הזכי' של השחרור פשיטא דלא ודו"ק ובזה יש לישב גם כן דברי הסוגיא במה שנחלקו אביי ורבא והמשכיל יבין.