שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ל״ו סימן ב׳

מה שהקשה בהא דאמרו עבד עצמו שהביא גטו וכתוב בו עצמך ונכסיי קנוין לך עצמו קנה והיינו דנאמן לומר בפנכ"ת וע"ז הקשה דלמה יצטרך לומר בפנ"כ כלל דהרי הפ"י הקשה בדף ט' בהא דאמרו דשוה שחרורי עבדים לגטי נשים למוליך ומביא ואמאי יצטרך לומר בפנ"כ הא בשליח לקבלה א"צ לומר כלל בפנ"כ כמ"ש רש"י בריש גיטין וביאר הר"ן כיון דנגמר הגירושין וא"כ גם בעבד כיון דזכות הוא לעבד שיצא מתחת יד רבו לחירות אם כן גם שליח להולכה הוה כמו שליח לקבלה וכתב רפ"י דלשטת הרי"ף דמ"מ לא נגמר השחרור עד דמטי לידי' א"ש וגם לשטת התוס' והרא"ש כיון דהאדון לאו דינא גמירי וס"ל דעד דמטי לידי' לא נשתחרר א"כ עוד יוכל לערער ע"ש ולפ"ז בעבד שהביא גטו בודאי מטי לידי' ואמאי יצטרך לומר בפנ"כ. ולפע"ד נראה דבאמת צריך להבין בלא"ה דהרי בעבד שקבל הגט בודאי הוה כשליח לקבלה וכמו דפריך הש"ס בגיטין דף כ"ד גבי אשה שהביאה גטה דכי מטא גיטא לידי' אגרשה ולאו שליח היא כלל כמ"ש רש"י וצ"ל כמו דמסיק הש"ס דא"ל הוה שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם או שוי שליח להולכה או שוי לב"ד שליח ולתבי' לך ולפ"ז הא בעבד יד עבד כיד רבו וה"ל גטו וידו באין כאחד וכדאמרו ריש הזורק ואם כן כל עוד שלא בא לשם לא מטי גט לידו מקרי דהרי ידו כיד רבו ולא נשתחרר כלל דל"ש גיטו וידו באו כאחד ושפיר צ"ל בפנ"ח וז"ב. שוב ראיתי בספר טיב גיטין הנדפס מחדש מהגאון מהר"ץ ז"ל שכתב על קושית הפ"י הנ"ל די"ל דמיירי בעבד עצמו שהביא גטו והתם ע"כ צריך לקיים תנאו שיהי' שליח להולכה עד דימסור להשליח להולכה אחר ע"ש ולא הבינותי דניהו דצריך לקיים תנאו אבל למה יצטרך לומר בפנ"כ דעל כל פנים מטי לידי' ומידו נתן לשליח להולכה אחר והוא מקבלו ממנו ואולי כיון דלא נגמר הדבר לא מקרי לקבלה כלל אבל מ"ש נכון יותר.