שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ל״ב סימן ו׳

והנה במ"ש למעלה בישוב דברי הרמב"ם גבי פיתוי קטנה אונס ישבתי לנכון קושית התוס' בכתובות נ"א בהא דאבוה דשמואל ס"ל דאשת ישראל שנאנסה אסורה לבעלה חיישינן שמא סופה ברצון והקשו בתוס' מאסתר דמותרת לבעלה ולפמ"ש א"ש דהנה הפ"י הקשה דאמאי לא נוקי בחזקת כשרות וכתב ההפלאה דבאמת יש לה חזקת כשרות דהוה לא אפשר וקמכוין ורק דלבעלה מ"מ אסור' דהא עכ"פ מעלה בו מעל וכמ"ש מהרי"ק ע"ש ולפ"ז כאן שמרדכי ידע שנלקחה לבית מלך והוא עצמו הלך בכל יום לדעת את שלום אסתר ודרשו במדרש שידע שבלי ספק יארע נס על ידה וא"כ לא נעשה בו מעל ודו"ק ועיין פ"י בסוגיא דלא אפשר וקא מכוין שמדמה ג"כ הענינים ע"ש היטב ואף דאסתר תחלת הביאה היתה ברצון אבל זה הרצון הוי אונס שהרי נלקחה לבית המלך והיא לא נתחייבה למסור עצמה דקרקע עולם הוה או דביאת עכו"ם שאני ושפיר מקרי אונס וז"ב. והנה מצאתי בספר אמונת חכמים פכ"ד דף נ"ח ע"ב דפוס זאלקווא שהקשה בהא דאמרו כתובות דף ט' וכ"ת מעשה שהי' מפני מה לא אסרוה התם אונס הוה ואב"א וכו' כל היוצא למלחמת בית דוד ג"כ כותב לאשתו ע"ש וע"ז הקשה דמשמע דאם היתה מפותה היתה אסורה והרי בת שבע קטנה היתה ופיתוי קטנה אונס הוא וא"ל דזה באמת מה דאמרו דאונס הוא משום קטנה דז"א דא"כ מאי אבע"א הא באמת היתה קטנה כדאמרו בסנהדרין דף ס"ט ולפע"ד נראה דהנה שיעורין דבן י"ג ובת י"ב כתב הרא"ש בתשובה ריש כלל ט"ז דהוא הלמ"מ וכתב שם דה"ה בן ט' ביאתו ביאה ולא פחות כלם הל"מ ולפ"ז הרי אמרו בסנהדרין שם דהכל מודים בבן ט' דביאתו ביאה פחות מבן שמונה שאין ביאתו ביאה כי פליגי בן שמנה כדילפינן מדורות הראשונים דהולידו בני שמונה ולפ"ז גם לענין שיעור גדולה תלוי גם כן בזה דבדורות הראשונים כיון שהיו מולידי' לששה שנים אפשר דגם דעותם אז היו חזקות ועכ"פ לענין זה דיהי' פתוי קטנה אונס בודאי בדורות הראשונים הי' דעותם אז שלמות בשכל חזק ואף שהיתה ב"ש קטנה מ"מ פתוי שלה הוה פתוי וז"ב כשמש ולזה אמר אבע"א דכל היוצא למלחמת ב"ד ומיושב היטב קושית הפ"י בהקדמתו דאיך היה מועיל מה שנתן לה ג"כ הא קטנה א"י לקבל גירושיה ולפמ"ש זה ודאי דבדורות הראשונים היתה יכולה לקבל גטה דדעתה שלימה ודו"ק. ולכאורה צ"ב דאיך שייך אנוסה דהא אמרינן המלך בן נצר דהרי הן אסורות דסברא מנסב קנסיב לה כדאמרו בכתובות נ"א ואם כן מכ"ש בבת שבע דאף דאמרו דמלכות אחשורוש לא מתרצית אבל כאן ל"ש דודאי ידעה היטב דרצונו ליקח אותה לאשה כמו שנשאה באמת אח"כ מיהו י"ל דבאמת בדוד ל"ש זאת דמלך ישראל הי' ואסור לקחתה דכלי שנשתמש בו הדיוט לא ישתמש בו מלך כדאמרו בירושלמי סנהדרין פ"ה דלכך כתיב ותהיינה צרורות עד יום מותן דהא הוה כלי שנשתמש בה הדיוט אבל לפ"ז תמוה איך לקח את ב"ש והא היתה אשת אורי' ואולי כיון דאמרו ראוי' היתה ב"ש לדוד מששת ימי בראשית לולא שאכלה פגה ואם כן היתה אשתו מקודם ובלא"ה י"ל דבר חדש דכיון שבא עלי' דוד א"כ שוב היתה אסורה לאיש אחר דהא היתה עכ"פ פלגש המלך וא"כ שוב היתה עגונה כל ימיה ולכך הוכרח לקחתה מיהו העיקר נ"ל דהא כתיב ולו תהי' לאשה והאונס שותה בעציצו וא"כ אתי עשה ודחי לכבוד המלך וגם אמרו בסוטה דף מ"א מצוה שאני ובזה י"ל הא דמשני דאנוסה היתה והא אכתי דוד בא עלי' ברצון ומזה הוכיחו הפוסקים דכל שהוא באונס לא נאסרה גם לבועל ועיין ב"ש סי' י"א סק"ג ובמלמ"ל הלכות סוטה ולפמ"ש י"ל דבאמת מקשה הש"ס דליתי עשה ולדחי ל"ת ומשני דאי אמרה לא בעינא ופרשו התוס' כיון דעלי' יש ג"כ עשה ולפ"ז היא היתה אנוסה ומותרת רק שדוד הי' ברצון ועליו שוב יש עשה דולו תהי' לאשה והיא אינה עוברת כנלפע"ד נכון ולפ"ז יש לישב מה שלא אמרו פתוי קטנה אונס הוא דמ"מ שוב אינו מצוה לשאנה אף שנחשבת אונס אפשר דולו תהי' לאשה ל"ש רק באנוסה גמורה ודו"ק היטב. והנה בשנת תרט"ז בשבת חנוכה הגיעני מכתב מכבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י במ"ש הכ"מ פ"ב מסוטה ה"י ראי' להרמב"ם מנדה דף כ"ב וע"ז תמה דהא שם מיירי דזינתה אחר שגדלה רק דלר' ישמעאל דס"ל ע"ד קידושין הראשונים הוא בועל א"כ אינה כא"א ומותרת לבעלה עש"ה ובתוס' שם אבל בזינתה כשהיא קטנה מאן דכר שמי' והיא תמי' על מרן הכ"מ זהו תו"ד ולפע"ד הדברים פשוטים דראית הכ"מ לדידן דחולקין על ר"י אבל עכ"פ עד שעה שיכולה למאן היא דאינה חייבת אבל בקידושי קטנה שקדשה אבי' לא וא"ש דברי הכ"מ והדברים פשוטים ועיין ריש יבמות בתוס' שם. והנה בשנת תרט"ז בד' במדבר ל"ח למב"י למדתי מס' ע"ז ובדף ל"ז מ"ד הא ידע לארגולי הא לא ידעה לארגולי ופרש"י דאף שחזיא לביאה אבל אין בה ערמומית ולא ידעה לארגולי עד שתהא בת תשעה ולא נגזר עלי' ע"ש הנה מבואר דכל שהוא מבת תשעה ואילך ודאי ידעה לארגולי שיבא עלי' והרי מבואר דיש לה רצון כל שאינה בת מיאון דהיינו מעשרה ואילך ואף דעד עשרה היא בת מיאון אפשר דמשיעור תשעה באמת פתוי' לאו אונס הוא וזה מבואר כדברי רבינו וכחילוקו שמחלק בין שהיא בת מיאון לאינה בת מיאון ועיין במ"ש דו"ז הגאון בישועת יעקב סי' קע"ח לחלק דאין לה רצון לענין אם נתפתית להבועל שכן דרך הקטנים להיות נשמעים לאיש גדול המפתה אותם אבל כל שזינתה ברצונה יש לה דעת שלימה והרי מבואר כאן בהדיא דעד תשעה לא ידעה לארגולי והיינו דעד אותו שעה היא מקרי אנוסה ומבן תשעה ידעה לארגולי ודוק היטב כי לפע"ד מקור נפתח הוא לדברי רבינו וד' יאיר עיני בתורתו ועיין בפ"ב מנערה הי"ז שכתב לפיכך אמרו חכמים שהיוצא עלי' ש"ר בילדותה אין לה קנס כמו שבארנו שהרי זו בחזקת שהפקירה עצמה לדבר זה ברצונה והיינו שכיון שאמרו שאין לה קנס לא באונס ולא בפתוי והרי בקטנה הוה פתוי קטנה אונס לכך כתב הרמב"ם שהפקירה עצמה לדבר הזה ברצונה והיינו שהיא עוררת לו ברעה וכמ"ש בישו"יע ודו"ק ועיין בהפלאה שם שלא עמד בזה ופירש להיפך.