שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ל״ב סימן ז׳

ודרך אגב אבאר במ"ש הב"ש סי' ג"ן סק"א דלכך אחר הנשואין הקידושין הדרי משום מה שנתן לה יותר מפרוטה לקידושין הוה מתנה והוה מתנה העשוי' להתנאות ולכאורה הוא תמוה דמנ"ל להב"ש זאת ולא נימא דכל מה שנתן הכל לשם קידושין. ואור ליום ב' חנוכה היה אצלי החריף מוה' מרדכי מיזיש והראה לי דברי הב"ש הנ"ל ואמרתי לו דלפע"ד ראי' ברורה להב"ש מדברי הרא"ש פ"ק דב"מ דף י"ט בהא דאמרו ש"מ איתא לדשמואל והאריך הרא"ש שם להביא ראי' דא"ח להחזיר במוחל רק כפי דמים שקבל מהא דאמרו בקידושין דף מ"ז דפליגי בדשמואל ואמרינן דלא סמכה דעתה וקשה למה לא סמכה דעתה שאם ימחול יצטרך לשלם כל דמי השטר וע"כ דאינו חייב רק דמים שנתנה והיינו פרוטה דמי הקידושין עכ"ל ומזה מבואר דהקידושין הן רק פרוטה וכל מה שנתן יותר הוא רק מתנה ומזה ראי' ברורה להב"ש ודו"ק. ומן האמור נלפע"ד במה שנחלקו הסמ"ע והט"ז בסי' ק"ץ בחו"מ שהסמ"ע ס"ל דהוא בתורת שווי והט"ז סבירא לי' דהוא כסף קנין ולפע"ד יש לומר דהוא כלול משניהם דפרוטה היא מתורת קנין והמותר הוא מתורת שווי. ובזה יש לישב הרבה קושיות שקש' על הסמ"ע וכמו שרמזתי בהגהותי שם וביתר ביאור הארכתי בתשובותי בענין זה ולפמ"ש א"ש. וראיתי להבית מאיר שהקשה בהא דאמרו בב"ב קי"ב שם בקדשה בככר ונחלקו אי לטבועין נתנו ולהב"ש למה לא מחזיר המותר דהמותר מתנה ולפע"ד י"ל דשם משמע לי' להש"ס דקדשה בככר היינו שאמר בפירוש דכל הככר הוא לשם קנין ואם כן אין קנין לחצאין כמ"ש לענין שטר ואם כן שוב נחלקו אי לטבעין נתנו או לא ובאמת פשטת הענין מוכח כן דודאי מי שמקדש בככר בודאי ל"ש לומר דהוא בתורת שווי דאם כן הי' לו לתת נדוניא וע"כ דרצה שיהי' כל הככר לשם קנין. ומיהו בלא"ה לא הבנתי דכפי הנראה הב"ש לא כתב כן רק לאחר הנשואין דל"ש הגזרה שמא יאמרו ולכך י"ל דהמותר מתנה ולא נתנה לטבועין אבל שם דמיירי בקידושין לבד ושייך הגזרה אם כן ל"ש להחזיר המותר אם נימא דקידושין לטבועין נתנו והמעיין בב"ש ימצא שכן הוא ודוק היטב כי הוא ענין נפלא: