שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ל׳ סימן ז׳

והנה בשנת תרי"ג כ"ה טבת נשאלתי מהמופלג מוה' בעריש חתן הרב משטעריטץ ביורשים שהוצאו טאבלע שמצאו מונח בבית אביהם ששייך לאיש אחר וטענו שהי' ממושכן ביד אביהם בעד חמשים כסף שבאו לדון עם יורשי בעל הטבלע עשו פשרה ביניהם הנתבעים היו שלשה יורשים וטען אחד מהם שהתובעים מחלו להם הכסף אם יתחייבו בדין והתובעים אמרו שלהטעותם כוונו וע"ז הביא דברי הרמב"ם פ"ה ממכירה ופ"ו משכירות דמחילה א"צ קנין ולא עדים והאריך מעל' מהיכן הוציא הרמב"ם כן ובאמת שהדברים פשוטים דהרמב"ם סמך על הא דאמרו קידושין דף ס"ה דלא אברי סהדי אלא לשקרי ותמהני שלא ראה דברי הרמב"ם פ"ה ממכירה ה"ט ששם ביאר דאף בקנין מהקניני' א"צ עדים ומקורו משם כמ"ש הה"מ. ובזה הן נסתר מחמתו כל מה שהאריך מעל' דשאני קידושין דגזה"כ צריך עדים או שטר שחרור דמקיש לגיטין ועיין בגיטין דף ז' ובתוס' שם אבל מה ענינו לממון. ומ"ש מעל' דכל שהוא בשטר צריך עדים ז"א דבד"מ לא בעי עדים וכל ששניהם מודים רק שיש מחלוקת שאז מועיל מחילה כשיש שטר כמבואר בסי' י"ב ובסי' רמ"א שם. ומה שרצה מעל' לישב דברי הב"ח בחו"מ סי' י"ב ורצה לחלק דכתובה לא הוה כגבוי ולא בשאר שט"ח. הנה כלפי לייא אדרבא עדיפא כתובה כמ"ש הב"ח באהע"ז סי' ט' והב"ש שם סק"ד השיג עליו וכתבתי בגליון הב"ש שם דבב"ח מפורש דכתובה חשוב טפי כמוחזקת וכמ"ש בהגהת מרדכי פ' אלמנה נזונית ובש"ג פ' המקבל בב"מ. והנה במ"ש למעלה בשם הב"ש סי' כ"ח ס"ק למ"ד דאף שלא החזיר המשכון א"י לחזור בו ע"ש והנה הרמב"ם בפ"ה הי"ג לא כתוב דאפי' החזיר לה השטר ובהלכה י"ד כתב דהחזיר לה השטר והה"מ כתב דגם הרמב"ם מודה לזה ועיין בב"ש ס"ק כ"ב ולפע"ד הי' נראה דבשטר אם החזיר השטר דודאי מקודשת דהא בשטר א"צ להחזיר השטר וא"י לחזור וא"כ כל שהחזיר השטר ודאי רצה לקדשה בשטר משא"כ במשכון דאם לא החזיר המשכון הי' יכול לחזור וכמ"ש למעלה דיש חילוק בין שטר למשכון וכמ"ש בירושלמי ועכ"פ מיושב היטב מ"ש הטור בסי' כ"ח בשם הרמ"ה דאם החזיר המשכון מקודשת ותמה הב"י דאמאי לא כתב כן בשם הרמב"ם ולפמ"ש הטור לשטתו דהבין דגם הרמב"ם מודה דאם החזיר השטר דאינה מקודשת וא"כ מכ"ש במשכון דצריך החזרת המשכון ואין רבותא לכך העתיקו בשם הרמ"ה. והנה בהא דאמרו בכתובות דף ק"ד עניה שבישראל עד עשרים וחמש שנים ומרתא בת ביתוס עד עשרים וחמש שנים והקשו התוס' שם דלענין כתובה דאורייתא מרתא בת ביתוס שוה לעני'. ואמרתי בזה בדרך חידוד דהרי מבואר בכתובות י"ב דאלמנת כהן מגיע לה ד' מאות זוז ולפמ"ש התוס' שם ד"ה ב"ד הוה דינו כעיקר כתובה אף דלא כתב בלשון תוס' ולפ"ז מה מאד מדוקדק דנקט מרתא בת ביתוס ולא נקט סתם עשירה שבישראל ההיפוך דעני' שבישראל משום דמרתא בת ביתוס נשאה ליהושע בן גמלא ועשאה אותו כה"ג כדאמרו ביבמות דף ס"א וא"כ שוב יש נ"מ גם בעיקר הכתובה וגם כפי הנראה היתה מרתא בת ביתוס ממשפחות המיוחסות ואולי הי' אותו ביתוס שהי' ממשמרות כהונה וביתוס הוא שם משפחה מפורסמת. ובזה יש לישב גם קושית המהרש"א שם משום די"ל לר"ש דס"ל דהוה בעילת זנות י"ל דלענין מה שמוסיפי' לאלמנת כהנים לא הוה ב"ז ודינה כדין תוס' לכך הקשו שפיר ולפ"ז שפיר תרצו דלר"מ דהטעם משום דתעשה טובה אין חילוק בין תוספת לכתובה ולפ"ז אף דלא ידענו מלפום גמלא שחנא אבל כיון דהיא אלמנת כהנים והיא מיוחסת בודאי שייך לפום גמלא שחנא ודו"ק היטב: