שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ל׳ סימן ד׳

והנה לפע"ד הי' נראה דבר חדש במעמ"ש וזה שהמחה לו המעות יש לו שטר ל"מ מחילתו של זה וגם אם העני אח"כ ג"כ לא מועיל והטעם נלפע"ד דהא ענין מעמ"ש הוא שבזה שהמחהו נסתלק זה מהחוב ונתנו לזה וזה מוחל לו ונשאר החוב על אותו שהמחהו ועד"מ ראובן חייב ללוי והי' לו מעות ביד שמעון וא"ל מנה שיש לי ביד שמעון תנהו ללוי נסתלק ראובן ונפטר והחוב של לוי נשאר על שמעון. ולפ"ז נ"ל דאם יש ללוי שטר הרי ל"מ מחילה בתפיס שטרא וא"כ נשאר ראובן חייב עודנה דלא מחל לו עדיין רק שגם שמעון נשתעבד ללוי אבל לא נסתלק וגם אם ראובן ירצה למחול לא יוכל דבשלמא בכל מעמ"ש שייך לומר שכל שהוא נסתלק לגמרי הרי נשאר לו שיעבוד הגוף ויכול למחול אבל כל שיש ללוי שטר עליו הרי לא נסתלק לגמרי ולא יוכל למחול דל"ד לכל מכירת שטרות דיכול למחול אף שתפיס שטרא דשאני התם דהשטר הוא בידו כמ"ש בעל העיטור אבל בנשאר השטר ביד מי שהי' בתחלה האיך יוכל למחול וז"ב לפע"ד. ובזה מיושב היטב דברי מהר"א ששון שהש"ך בסימן קכ"ו ס"ק מ"ג בחו"מ תמה עליו ולפמ"ש א"ש דכל שהשטר בידו לא נסתלק עדיין מהממחה ואין בידו למחול דזה תפיש שטרא ודו"ק היטב כי קצרתי ועיין נדרים דף כ"ז שאני התם דאמר לבטלן זכוותאי וער"ן מ"ש בזה ולפע"ד הכוונה דלפמ"ש הר"ן במתפיס זכיותיו הוי כמחילה וא"כ קשה דהא מ"מ תפיש שטרא במה שמונח ביד ב"ד הוה כתופס בחזקת שניהם וע"ז משני דאמר לבטלן זכוותאי והיינו שאומר שהשטר שקר וכמ"ש הר"ן והתוס' ישנים וא"כ שוב הוה השטר כחספא בעלמא ומועיל מטעם מחילה ול"ש דתפיס שטרא ודו"ק.