שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק כ״ט סימן ג׳

והנה מעשה הי' שהי' נמצא כתוב בס"ת מן המים משתיהו דהיינו היו"ד שצ"ל קודם התי"ו כתוב אח"כ ונשאלתי בזה. והנה בשו"ת נו"ב מהדו"ת חלק יו"ד סי' קע"ח דלפירוש מנחם שהביא רש"י דמשיתהו הוא לשון הסרה א"כ אין נ"מ בין הפירוש אפשר דהוה כחסרות ויתרות ויש להסתפק אולי כיון דהנקודות משונות דמשיתהו המ"ם בשו"א ושי"ן בחירק אבל משתיהו המ"ם בפת"ח והשי"ן בשו"א אולי בכה"ג מקרי שינוי ע"ש שכתב כיון דגם במשתיהו יוכל לקרות המ"ם בשו"א ושי"ן בחיר"ק אפשר דאינו שינוי ובכלל חסרות ויתרות הוא ע"ש ולא כתב שום ראי' ולפע"ד הדבר מפורש בהדיא דהנה בפ' דברים כ"ד כתוב לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו ובד"ה ב' כ"ה כתוב ואת בניהם לא המית כי ככתוב בתורה בספר משה אשר צוה ד' לאמר לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות כי איש בחטאו ימותו והנה באמת בתורה כתיב יומתו שני פעמים והיינו הוא"ו קודם המ"ם וגם הוא"ו במלאפום וה"מ בשו"א ולבסוף כתוב ג"כ הוא"ו במלאפו"ם והמ"ם בקמ"ץ ושם כתוב הוא"ו אחר המ"ם והיו"ד בק"מץ וא"כ יש הרבה שינוים בנקודות ומ"מ העיד הכתוב כי כן כתוב בתורה אלמא דאין קפידא וזה בכלל חסרות ויתרות אף דא"א לקרות הוא"ו אחר המ"ם כמו שהי' צריך לכתוב הוא"ו קודם וע"כ דמה שקודם ומאוחר אין קפידא ואין מוקדם ומאוחר באותו תיבה בתורה והנקודות לא נכתבו בתורה אף שנמסרה הל"מ מכל מקום אין קפידא מזה ועל כל פנים אם נמצא כתוב בתורה לא ימותו כמו שכתבתי בזה אין קפידא. והנה שאל אותי תלמידי החריף מוהר"ר מענדיל בודק הא בתורה לא כתוב תיבת כי וכאן יש שינוי הוספת תיבת כי והכי גם זה בכלל חסרות ויתרות והשבתי דהדבר ברור דכוונה עמוקה יש בזה דהנה הכתוב אומר ואת בניהם לא המית כי ככתוב בתורה בספר משה והיא תימא דדרשת חז"ל היא דלא יומתו אבות על בנים היינו בעדות בנים ולא בעון בנים וכבר העיר בזה בספר עשרה מאמרות מאמר חקור דין פי"ג והביא מכאן ראי' שאין מקרא יוצא מידי פשוטו אף שנדרש בענין אחר ע"ש ולפע"ד יש לפרש בזה מ"ש כי ככתוב בתורה בספר משה היינו כמ"ש בספר אף שהדרש הוא בע"א אבל המקרא כפשוטו וכפי מ"ש הוא כן. אמנם באמת כל זה אינו נוח לי ובמגלת אסתר בשורש ב' דף י"ח דפוס בארדיטשוב כתב כי חז"ל כוונו שלא ע"ז בלבד יורה הכתוב דהיינו בעון בנים דהא כבר כתיב איש בחטאו ימותו רק שמורה ע"ז וע"ז ע"ש ובזה מישב מה דפריך ביבמות ע"ט והכתיב לא יומתו אבות על בנים ותפס כפשטת המקרא וזה תמוה דהא הש"ס פריך ובנים בעון אבות לא והכתיב פוקד ולדבריו אין קושיא כלל. אמנם העיקר בזה כמ"ש המהרש"א ביבמות בח"א דחז"ל כוונו לסיפא דקרא איש בחטאו ימותו שזה ודאי מורה שאין לענוש בנים בעון אבותם ודו"ק ולפ"ז נלפע"ד ברור דלזה נתכוין הכותב דברי הימים שרצה לתת טעם שלכך לא המית הבנים לפי שכתוב לא יומתו אבות על בנים ולזה רצה לחדש דאף דקרא קאי על עדות בנים מ"מ הרי כתוב איש בחטאו ימותו והיינו שהטעים לנו וכתב כי איש בחטאו ימותו והיינו שזה הכותב הוסיף תיבת כי שהבין לנו שאיש בחטאו ימותו היינו שלילה שלא יומת איש אחר רק בחטאו יומת כל אחד ודו"ק היטב כי זה כוון אמת לפע"ד. והנה הרב החריף מוה' שלמה בהמנוח הגאון מוהר"ץ חיות ז"ל בהראותי זאת אמר כי נמצא בנחמי' י"ג כעין זה ושם כתוב בקהל אלקים ובתורה כתיב בקהל ד' אבל אין זה קשיא דשם לא רצה להגיד כפי מ"ש בתורה רק הענין אשר כתוב אבל כאן כתוב כי ככתוב בתורה בספר משה אשר צוה ד' לאמר והרי זה מעתיק לשון התורה ממש וזה תימא. והנה זמן רב אח"כ מצאתי ברמב"ן על התורה סוף פ' בחוקתי בפסוק כל חרם אשר יחרם כתב בזה"ל ולדעת רבותינו ז"ל יתכן שיהי' הכתוב הזה כולל דברים רבים כמו לא תאכלו על הדם וכמו לא יומתו אבות על בנים שהן דורשין אותו בפסול עדות הקרבות והכתוב אומר בו עוד רק את בניהם לא המית ככתוב בספר תורת משה אשר צוה ד' לאמר לא יומתו וכו' והנה הרמב"ן הבין שהפסוק כולל שני הדרשות אבל הוא תמוה דמלבד דאין ראי' די"ל דסמך על סוף הכתוב איש בחטאו יומתו כמ"ש המהרש"א וכן כתבו התוס' בע"ז דף ל"ז אף גם דבסנהדרין פריך הש"ס ובנים בעון אבותם לא וכו' ולדברי הרמב"ן ל"ק כלל כמ"ש הרמב"ן שכולל שניהם וצ"ע. והנה בשנת תרט"ז ב' נשא הגיעני תשובה מניקלשפורג מהרב מוה' אהרן שמואל אסאד נ"י וחקר במה שהוגד לו בשם הגאון המובהק מוה' מרדכי בנעט ז"ל כשהי' מזדמן שבבה"כ לא הי' לוי בעת הקריאה הי' פוסק שיצא הכהן מבה"כ כדי שלא יצטרך הכהן לברך ב' פעמים ומעל' כתב סמך ממ"ש בש"ע סי' קל"ה ס"ח כהן שקרא ראשון משמע הא לכתחלה אינו ראוי וכן משמע מספר מקור ברוך שפסק דאם אין לוי בבהכ"נ כהן שקרא ראשון אם ידע שיצטרך לעלות במקום לוי גם כן אין צריך לברך שנית ומ"מ טוב שיאמר הברכה שנית ויברך בשכמל"ו אחר הברכה השני' ומשמע דיש חשש ברכה לבטלה וע"כ אין ראוי לכתחלה לעשות כן וכ' שת"ח א' פקפק ע"ז ממה דאמרו בגיטין כ"ט נקטינן אם אין שם לוי קורא כהן משמע שלא אבד זכותו ואני תמה ע"ז דמה מוכיח מזה דשם מיירי אם יקרא כהן שנית ואם כן מיירי גם כן שלא ידעו בשעת הקריאה שאין שם לוי ושפיר קמ"ל דקורא כהן שנית וז"ב ופשוט ול"מ לפי הס"ד דכהן אחר קורא בודאי ל"ק דאין כאן שתי ברכות באדם אחד ואף לפי המסקנא דכהן אחד מיירי מכל מקום קמ"ל דאין כאן משום ברכה לבטלה וגם קאי על מה דאמר למעלה דאם אין שם כהן נתפרדה החבילה וע"ז קמ"ל דאם אין שם לוי כהן קורא. אך מה שאני תמה על הגאון ז"ל הוא דמדברי התוס' בר"ה דף ל"ג ד"ה הא משמע להיפך שהרי כתבו ראי' דברכת התורה לא נתקנה בשביל תלמוד תורה שהרי אם אין שם לוי כהן יקרא במקום לוי ומברך ובשו"ת מקור ברוך מוכיח מזה שאפילו בידע שהוא יעלה אחר כך יצטרך לברך שנית דאל"כ אין ראי' משם דדלמא שאני התם דאסח דעתי' מזה שלא ידע שיצטרך לברך שנית וע"כ מיירי שידע ע"ש ולפ"ז למה לא יצא הכהן לחוץ דא"ל דהעולם לא ידעו רק הכהן בעצמו ולא ידע הדין דכ"ז דוחק וע"כ שלא אכפת לן בזה וגם מהטעם שכתבו התוס' דלא קאי על לימוד התורה רק על הקריאה א"כ שוב לא מקרי ברכה לבטלה כיון דצריך להיות שבעה קרואים וצריך לעלות שנית ולמה לא יברך על אותו הקריאה שנית ואף די"ל דהתוס' לשטתיה דסבירא לי' שם דבדרך ברכה אינו עובר בל"ת ואינו רק אסמכתא בעלמא אבל להרמב"ם דל"ת דאורייתא הוא אפשר דאסור מיהו באמת לא קי"ל כן וגם לפי הטעם של התוס' דלא קאי על לימוד דאין לחלק בזה אמנם מה דמבואר בש"ע דוקא בדיעבד לפע"ד י"ל דלכתחלה אינו נכון מפני הנכנסין והיוצאי' שכשרואים שהכהן קורא לא ידעו שקרא שנית רק שיחשבו שנמשך הקריאה של הכהן עד עכשיו ויבצר להם משבעה ודו"ק. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש במה שבזמן המשנה הפותח מברך והאחרון מברך והאידנא תקנו שכ"א יברך מפני הנכנסין והיוצאים ומעל' נתקשה בזה לשטת הרמב"ם דברכה שא"צ ל"ת הוא דאורייתא איך תקנו ברכות לבטלות הרבה בשביל חשש דהנכנסין ויוצאין ולפע"ד נראה דהנה גוף הענין של הנכנסין ויוצאין נלפע"ד בדרך אחר דהנה באמת מה דבזמן המשנה ברכו רק תחלה ואחרון הוא משום דהאחרים נתכוונו לצאת בברכתם וכן מצאתי במג"א סי' ק"מ ס"ק ב' שכ"כ והנני יוסיף דלפמ"ש התוס' דעיקר הברכה הוא רק בשביל חיוב הקריאה וא"כ כיון שידעו שיהי' שבעה קרואים וכל אחד לא ידע אולי זה או זה לכך נתכוונו כלם לצאת בברכתו. והנה אמרו ועוזבי ד' יכלו זה המניח ס"ת פתוח ויוצא ואף בין גברא לגברא דוקא לצורך גדול הוא דמותר לצאת ועיין מ"א סי' קמ"ו בשם סדר היום וא"כ כיון שבזמן המשנה היו נזהרים בזה א"כ כ"א נתכוין לצאת אבל לאח"כ שהי' הרבה נכנסין ויוצאין שוב לא יצאו בברכתו של הראשון א"כ תקנו שכל אחד לא יתכוין לצאת בברכתו של הראשון ובכה"ג ליכא משום ברכה לבטלה דאף שיכול לפטור עצמו כ"ז שלא פטר עצמו לית בי' משום ברכה לבטלה כמ"ש המג"א סי' רי"ב בשם המהר"ם גלאנטי וכיון שהי' מכשולות רבות בזה שלפעמים לא הי' בעת ההיא ולא יצא וא"כ לא ברך לפני' ולאחרי' ע"כ תקנו שכלם לא יתכוונו לצאת וא"כ לק"מ. ובזה גם דברי המקור ברוך נדחים דאף שמברך פעם שנית כל שלא רצה לפטור עצמו ליכא משום ברכה לבטלה וכמ"ש ודו"ק. ומה שנסתפק אם מצי הישראל לבטל מצות עשה דוקדשתו במה שמכבד הכהן בהוצאה והכנסה ממילא מבין הכהן ויוצא לחוץ הנה יפה כתב דאינו רק אסמכתא בעלמא ולא אכפת לן בזה ואני מוסיף דכל דזה קנה המצות ומכבד למי שהוא נכבד בעיניו לית בי' משום קורא ראשון כמ"ש המהרי"ק סי' ט' דאף לצאת אינו צריך כמ"ש הב"י רק שטוב לצאת כמבואר סי' קל"ה ס"ב. ובמ"ש למעלה בענין ברכה שא"צ והנכנסים והיוצאים אמרתי בזה דהנה המ"א סי' רפ"ב הביא דאין להוסיף על מנין הקרואים משום חשש ברכה שא"צ והט"ז כ' דמכל הפוסקים לא משמע כן וע"ז כ' בישועות יעקב שם דמדברי התוס' במגלה כ"ג משמע גם כן דלא כהתשב"ץ וכתבתי בחדושי די"ל דתלוי אי ברכה שא"צ היא מה"ת ואף בדרך ברכה ושטת התוס' דליכא חשש וא"כ מש"ה רשאי להוסיף מה שאין כן לשטת הרמב"ם ואפשר דהתשב"ץ ס"ל כהרמב"ם אמנם לפמ"ש כעת בלא"ה נדחים דברי התשב"ץ דהא כל שאינו מתכוין לצאת ל"ש ברכה לבטלה ויש להמתיק הדברים דבאמת כל שאינן מוסיפים על שבע יוכלו הקרואים לכוון לצאת בברכת הראשון דהא שבעה קרואים מוכרח להיות אבל יתר על שבעה דלפעמים מוסיפים ולפעמים אינם מוסיפים א"כ אחר השבעה בודאי לא יתכוונו לצאת שוב אין כאן ברכה לבטלה ומש"ה יכולין להוסיף ודו"ק היטב.