שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק כ״ח סימן ד׳

והנה בהא דאמרו בשבועות י"ד ואם נפשך לומר הרי הוא אומר בית אהרן ברכו ה' יראי ד' ברכו ד' ופריך מאי אם נפשך לומר וכ"ת ביתו כתיב כלן קרוין ביתו ותמה המהריב"ל דמ"מ הותר מכללו לענין ב"ב וכתב המהרש"א דלא מקרי הותר מכללו דהא אשתו ובניו הסמוכים על שלחנו מה שקנה הם קנה הוא ומקרי אשר לו. ובזה מיושב למה לא אמר הש"ס דאשר לו השלישי אתי ללמד דה"א דמביא משל ב"ב כיון דמתכפרי בו כמו בכהנים וע"ז כתב דאשר לו קרינן בי' דמה שקנו הם קנה אהרן ולכאורה צריך להבין דהרי הש"ס פריך בסנהדרין ע"א אמו מנ"ל מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשני בדאקני לה אחר ע"מ שאין לבעלה רשות בהם ואם כן גם אשתו של אהרן משכחת לה דתביא קרבן באקני ולשמואל באקני לה ע"מ שתרצי תעשי ולר"א כגון דאקני לה בעל ולכאורה רציתי לומר דאכתי מה נעשה באם לא יהי' לה לאשה מעות שלה באופן שתקני לה ע"מ שאין לבעלה רשות בה וא"כ מהיכן תביא וע"כ דאשר לו קרינן בהא אבל זה אינו דאכתי י"ל דהותר מכללו דהרי אף ביש לה מעות במה שאין לבעלה רשות דגם כן מביא אהרן עלי' ואמאי והא ל"ש אשר לו דאינו שלו וגם קשה דעל כל פנים שייך לומר דיכול יביא משל ביתו והיינו באם יש להם יביא משלהם ואף דאם אין להם מתכפרי בשל אהרן מכל מקום אם יש להם מעות מביא משלהם מיהו י"ל דכפרה לחצאין לא אשכחן דכיון דאם אין להם בודאי מתכפר מאשר לו ואם כן גם בשיש להם לא מסתבר דיביא משלהם ולענין שיהי' כשר אם הביא משלהם זה נתמעט מאשר לו השלישי דאף בדיעבד פסול ומיושב קושית המהרש"א דאם לא נימא דאתי קרא על דיעבד ל"ש לומר דקרא אתי לביתו דלא יביא משלהם דאם כן מה נעשה כשלא יהי' להם איך יתכפרו ועל כל פנים אכתי קשה מאי הותר מכללו שייך לומר דהא הותר מכללו כשהי' להם מעות ודו"ק. ובלא"ה קשה לי דאיך אפשר לומר דיביא משל אשתו הא קרבנות שהיא חייבת להתכפר צריך להביא הבעל עלי' כדאמרו בנדרים בדף ל"ו ונזיר כ"ד וב"מ ק"ד וא"ל דדוקא משום דדרשינן לשון הדיוט דז"א דהמעיין בכל המקומות ימצא דהחיוב הוא מצד שמשועבד לה כמו מזונות והלשון הדיוט הוא אם גרשה כמ"ש בתוס' בהדיא שם ושם דאם כן למ"ד מזונות דאורייתא לא אפשר דיביא משלה דהא הוא צריך להביא עלי' וא"כ ל"ש שהותר מכללו דהא זה ודאי צ"ל משלו מיהו אכתי תקשה דעל כל פנים בבנו וב"ב הסמוכים על שלחנו דאינו מחויב במזונותיהן ומכ"ש בקרבנותיהן אכתי שייך הותר מכללו ואשר לו לא שייך בזה דמשכחת לה שנתנו להם ע"מ שאין לאביהם רשות בזה וצ"ע כעת. עוד ק"ל דהא הכה"ג נשא אשה אחרת עיוה"כ לר' יהודה ואם כן ל"ש מה שקנתה אשה קנה בעלה דהא הממון הי' שלה מקודם שנשאה ואף דבעל לוקח הוה או יורש ז"א רק מדרבנן אבל מן התורה הממון שלה וגם הא הפר שקנה הכה"ג ע"כ הי' קודם יום הכפורים דהרי צריך ביקור ד' ימים וא"כ המעות שנותנת לו בעד חלקה הי' שלה וגם קשה כיון דנשאה על תנאי ואחר יום הכפורים יהי' מגרשה דלשטת הרמב"ם אסור לכה"ג לישא שתי נשים ובכה"ג ודאי לא קנה נכסים שלה דהא ספק הוא איזה תמות. עוד ק"ל דאיך ס"ד דיביא משלהם הא ע"כ אם מביא משל ב"ב או משל הכהנים ע"כ דגם הוא צריך להביא וא"כ איך נעשה הא קרבן דהוא לכפר בודאי צריך להביא כל אחד משלו ועיין ב"ק דף נ"ז גבי כופר ומכ"ש גבי חטאת כמ"ש התוס' וא"כ איך אפשר להביא כל קרבנות של כל אחד ואחד וא"ל דיצטרפו כל הכהנים להביא כפרה אחת דמלבד דזה לא מסתבר דלמה יצטרף כל אחד צריך להביא קרבן שלם משלו וגם לפ"ז מאוד ירבו הכהנים עד שלא יגיע אף פרוטה לכל אחד וא"כ איך יצטרפו וא"כ מסתבר דהכהן מביא משלו לכהנים לכל אחד רחמנא אפקרי' ממון של הכה"ג וכדאמרו ביומא דף כ"א ע"ב וע"ש בתוס' ד"ה ות"ל וא"כ דברי הש"ס צ"ע ואולי מש"ה השמיט הרמב"ם דינים אלו ועיין מלמ"ל פ"א ממעיו"ה ה"א. והנה דרך אגב אבאר מה דאמרו ואם נפשך לומר הרי אומר בית אהרן ברכו את ד' בית הלוי ברכו את ד' יראי ד' ברכו את ד' והוא תמוה דלמה הביא הך דיראי ד' ברכו את ד' ועיקר הי' צריך להביא הך דבית אהרן וביותר תימא דאחר כך משמיט הך דבית הלוי ומביא בית אהרן ויראי ד'. אמנם נראה דלפי מה שכתוב המדרש דלכך נאמר באהרן ובלוי בית וביראי ד' לא כתיב בית לפי שהכהנים והלוים מתיחסים למשפחותם לבית אבותם ואם יבא אחד ויאמר שגם הוא כהן או לוי כל שאינו ממשפחתם לא יוכל להיות כהן ולוי אבל יראי ד' א"צ בית ויכול כל איש להיות ירא ד' ואם כן זה עיקר ראיתו שהכהנים כלם הם בית אהרן דהרי יראי ד' לא נקראו בית בשביל זה ודו"ק היטב. והנה הב"ש סי' ל"ז ס"ק א' כתב דמתנה שנתנו לקטנה שייך לאביה מטעם דבאמת מציאה גם כן מהראוי דנילוף מקידושין רק דשאני קידושין דלא טרחה אבל מציאה קטרחה להגביה כמ"ש התוס' בכתובות מ"ו וא"כ מתנה שפיר נוכל למילף מקידושין ע"ש ואנא אומר דמתנה ודאי ליכא למילף דמתנה ודאי טרחה וכדאמרו בב"מ דף ט"ז דמה"ט הוה מתנה כזביני דלהכי טרח קמי' וארצי' כי היכא דיהיב לי' במתנה ע"ש וכן קמ"ל בטוש"ע חו"מ סי' שע"ד וא"כ במתנה ודאי דהו"ל טרחא טפי. ובזה מיושב מ"ש הב"ש ראי' מהא דהתורה זיכ' לאב בכסף קידושין גם אף אם יהיב לה מאה מנה ולא נימא דמה שנותר מפרוטה הוה מתנה ולפי מה שכתבתי א"ש דשם דלא טרחה דהא קידושין מקרי לא טרחה ואם כן שפיר הוה של אב. מיהו יש לדחות דמה שנותן לה יותר מפרוטה ודאי בשביל שטרחה למצוא חן בעיניו אבל אין זה מוכרע ודו"ק.