שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק כ״ז סימן ג׳

אמנם אי קשיא הא קשיא לפמ"ש התוס' בחולין דף ס"ד דמהראוי להתיר בביצים משום דמתחלתו בא מש"ז ואח"כ אף שנקרש מותר מידי דהוי אביצת אפרוח דמותר דלכי גביל פרשא בעלמא הוא ולפ"ז זה לדידן אבל רב הונא דאמר בתמורה דף ל"א דבביצה כיון דמגופא דתרנגולתא קאתי אסור כמ"ש רש"י בלשון שני שם דהדבר מוכיח שגדילה על ידי אמה שהרי משיצאת אינה גדילה עוד וא"כ זה שאמר ר' הונא עם יציאתה נגמרת ועד כה לא נגמרה עוד וגדילה מאמו ולכך אסור משום אבמה"ח והיא קושיא גדולה לפע"ד ואולי דתרי ר"ה הוה כמ"ש התוספת בחולין דף י"ג ד"ה בעא מיני' וא"כ אותו ר"ה בשם רב אינו אותו ר"ה דרבא אמר לי' תנא דמסייעא לך. אבל באמת אין קושיא כלל דאם כן מה נ"מ בין עם יציאתה נגמרה הא סוף סוף אסור משום אבמה"ח וע"כ משום דהתורה גלתה קרא דבת היענה או מקרא אחר דביצה מותרת אם כן גם במעי אמה מותרת. אמנם אי קשיא הא קשיא והרי מצאתי במזבח כפרה והוא שטה מקובצת על איזה מס' קדשים ובתוכם חידושי רמב"ן על חולין שכתב בדף ס"ד להקשות דל"ל קרא להתיר ביצה משום אבמה"ח ות"ל דהא אפרוח שנולד מביצה כשר והרי היוצא מן הטמא טמא וכתב דשאני אפרוח דאמת גביל לכי קא מיסרח ועפרא בעלמא הוא וכדאמרו בתמורה דף ל"א ולפ"ז קשה לרב הונא דס"ל דאפרוח שנולד מביצה דאסור א"כ ל"ל קרא דביצה מותרת ת"ל דאם כן אפרוח היכא מותר דהיוצא מטמא טמא וצ"ל לר"ה קרא אתי לביצים הנמצאים במעי אמן דהם א"י להוליד כדאמרו בביצה דף ו' שם דנ"מ למקח וממכר ואז ה"א דהביצים אסורות ויוצא מהם ל"ש בזה וז"ב. ומעתה שפיר מקשה על ר"ח דס"ל מימרא זו דהוא ע"כ ס"ל דגם במעי אמן מותרות וכמ"ש ודו"ק היטב כי הוא חריף. וכעת ראיתי שגם בהלכות בכורות לרמב"ן דף ו' גבי חלב דשרי בבהמה טהורה שם הביא גם כן היתר דביצים וכתב כמ"ש במזבח בפרה הנ"ל. והנה אחר ימים רבים ראיתי ספר חתם סופר שהגיע לידי ובדקתי בו בסי' ע' וראיתי שהביא קושיא דלפמ"ש התוס' דלכך איצטריך בת היענה להורות דה"א כיון דביצת עוף טהור שרי אף דאתי מאמה"ח ה"ה טמאה קמ"ל וע"ז תמה השואל שם דאם כן לר"מ דב"ל דאבמה"ח אינו נוהג בעוף וחי' ואם כן ל"ל קרא דביצת היענה וע"ז חידש הוא ז"ל דניהו דאבמה"ח אינו נוהג בעוף אבל בשר מן החי אסור אף בעוף כיון דנפקא לי' מבשר בשדה טריפה שוב כל שנוהג בו טריפה נוהג בו בשר מן החי ע"ש. והנה מלבד דדבר זה לא שמענו אף גם דהדבר תמוה לפע"ד מהא דהקשו התוספת בחולין דף ל"ג דלר"מ דאינו נוהג רק בבהמה ובב"נ נוהג בטמאין כטהורין ואם כן בעוף וחי' הטהורין ליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור ומאי קושיא הא עכ"פ באבמה"ח צריך שיהי' משהו בשר וגידין ועצמות ואם כן הרי אסור עכ"פ בכ"ש משום בשר ואף דאינו רק חצי שיעור הא כתבו התוס' בהדיא דלר"י כיון דחצי שיעור אסור שוב ל"ש ליכא מידי דלישראל אסור עכ"פ ואם כן למה להו לחדש דעכ"פ אסור משום דלא נשחט תיפוק לי' דאסור משום במה"ח וע"כ דליתניהו להני מילי. וראיתי שם בחתם סופר שהביא קושיא בשם הגאון בעל שאגת ארי' שהקשה להגאון מוה' נתן אדליר זצ"ל בהא דבב"נ עובר משום במה"ח ומשום אבר מן החי וקשה הא בב"נ לא ניתן שיעורים א"כ מה נ"מ בין בשר מן החי לאבר מן החי הא חייב במשהו וזכורני שזה רבות בשנים ראיתי קושיא זו בספר פני ארי' להרב מוה"רל מראטרדם שגם אליו הקשה הגאון קושיא זו ואין אתי הספר הנ"ל וראיתי בדרך העברה בעלמא ואני כתבתי בזה עפמ"ש התו' בחולין דף ל"ג דבכותי אסור במשהו בשר גידין ועצמות וקשה הא לא ניתן שיעורין לב"נ אמנם נראה דבאמת הכ"מ הקשה בפ' ט' ממלכים דמנ"ל בשר מן החי לב"נ והא הם אינם אסורים בטריפה וכתב הלח"מ דהא לב"נ נפקא איסור אבמה"ח מקרא דבשר בנפשו דמו לא תאכלו וא"כ אסור גם בשר מקרא דבשר בנפשו ע"ש וכבר קדמו בחידושי הרשב"א בחולין דף קכ"א ולפ"ז כיון דכתב בשר בנפשו ובשר היינו בשר מן החי ונפשו היינו אבר שאין לו חליפין כמו הנפש כדאמרו בחולין דף ק"ב וא"כ אבר לא נקרא רק בבשר גיד ועצם וא"כ אף דלא בעי שיעור כזית אבל על כל פנים משהו בשר גיד ועצם צריך להיות ויעבור על אבמה"ח גם כן מיהו אכתי קשה הא בתרי מיתה לא קטלינן לי' וכיון דב"נ נהרג על אבר או בשר מה"ח א"כ מה נ"מ כל שאכל משהו בשר נהרג עליו. אך נראה דמכאן ראי' למה שחידש הרמב"ם דעל עוף אינו נהרג וא"כ נ"מ לזה דבעוף דלא נהרג אם לענין איסור עובר על בשר כשאוכל משהו בשר וכשאוכל אחר כך גם הגיד ועצם עובר גם כן משום אבמה"ח. שוב ראיתי שכמעט כוונתי לאמת שהרי הרב אומר כן בפ"ט ממלכים הלכה י"א וז"ל אחד האבר או הבשר הפורש מן הבהמה או מן החי' אבל העוף נראה לי שאין הב"נ נהרג על אבמה"ח ממנו ולא נודע מהיכן הוציא זאת ולפמ"ש נראה דיצא לו מזה דאם לא כן מה נ"מ בין בשר מן החי לאבמה"ח ובלא"ה נלפע"ד דנ"מ לענין אוכל גיד דאינו בכלל בשר כדדרשו בשר ולא גיד ועיין בפר"ח סי' צ"ח שהאריך בזה אי גיד עם בשר מקרי מב"מ ואף דהוה מב"מ משום גיד בכלל בשר אבל בשר אינו בכלל גיד ע"ש א"כ ממילא נ"מ אם אוכל גיד או עצם דאינו בכלל בשר ועיין פסחי' בצ"ו ודף פ"ד ומשום אבמה"ח חייב אך אכתי קשה כיון דאבמה"ח אינו חייב רק במשהו בשר ועצם וגיד א"כ שוב אין נ"מ דהא במשהו בשר חייב וע"כ מחוורתא כמ"ש דנ"מ לענין עוף דאינו נהרג ועובר בשתיהם. והנה בהא דאמרו בסנהדרין דאך בשר בנפשו דמו לא תאכלו זה אבמה"ח רחב"ג אמר אף דם מן החי ומפרש הש"ס דרחב"ג אמר קרי בי' בשר קרי בי' דמו בנפשו ורבנן ס"ל דדמו אתי למעט שרצים דאין דמן חלוק מבשרן וע"ש ברש"י ולפע"ד הי' נראה כיון דדם אינו בכלל בשר ועיין בתוס' פסחים דף כ"ב וא"כ שוב כיון דאמרה תורה בשר בנפשו דמו א"כ כיון שאינו בכלל בשר לכך דרש רחב"ג דעל כל פנים בכלל אבמה"ח הוא דהוא דמו בנפשו ורבנן דממעטי גם מאבמה"ח סבירא לי' דכיון דשרצים אין דמן חלוק מבשרן א"כ כיון שעיקר החיוב בב"נ הוא משום בשר וכל שאין דמן חלוק מבשרן כיון שבכלל בשר אינו דם וא"כ אין לך לאסור משום אבהמה"ח דהא בשרץ אין דמן חלוק מבשרן ומעתה ל"ק לרבינו דחייב על אבמה"ח ובמה"ח בכל שהוא ודם מותר לב"נ והיינו משום דא"א לחייבו כלל דהרי אבמה"ח צריך למשהו בשר ודם אינו בכלל בשר ובזה אתי שפיר דלכך כתב רבינו דאסור באבמה"ח דבאמת אינו נ"מ מה דאסור משום אבמה"ח רק בשביל שמותר בדם מן החי דאם לא כן מן התורה נאסר דם דאינו בכלל בשר ומשכחת לה שיהי' נוהג אבמה"ח בעוף דאינו נהרג עליו וע"ד זה מיושבים כל דברי הרמב"ם. ובזה נלפע"ד דלכך דקדק דאינו נהרג עליו והיינו דהא איסור איכא דאם לא כן אכתי תקשה דמה נ"מ באבמה"ח הא בעוף אינו נוהג כלל וכמ"ש. ובזה מיושב קושית הכו"פ סי' ס"ב דהוא מקשה דכיון דכתב רבינו דאינו נהרג ש"מ דאינו מוזהר וע"ז הקשה מסוגיא דרבוצה ולפי מה שכתבתי ע"כ מוכח דנוהג רק דאינו נהרג עליו. ובזה הן נסתר מה שרוצה לחדש בחתם סופר דאינו נהרג על אבמה"ח אבל על במה"ח נהרג דאם כן יקשה מאי נ"מ בין בשר מן החי לאבמה"ח ודו"ק וראי' ברורה לזה מחולין דף ק"ב בהא דמביא ראי' דב"נ מוזהר על הטמאין מהך דנבלת עוף טמא דאכל אבמה"ח ממנה סופג ארבעים דמיירי בב"נ מכלל דמוזהר ומזה הוציא הכ"מ דאין ב"נ נהרג אבל מוזהר ואם איתא מאי קושיא הא על כל פנים משום בשר הוא דאסור ואף דיש להקשות למה נקט אבמה"ח אבל זה אינו קושיא דאטו אבמה"ח אינו בכלל במה"ח וע"כ דגם בשר מן החי אינו נהרג עליו מיהו י"ל להיפך דמזה דייק הש"ס דאי בבשר מיירי למה אינו נהרג עליו וע"כ דמיירי באבמה"ח.